בקורונה כמו בחיים, לא כל בני האדם נולדו שווים. מתברר שמתהלכים בינינו שני סוגים מיוחדים של אנשים בכל מה שקשור למחלות זיהומיות. הסוג הראשון הם הטפלונים, איש לא יודע כמה הם וגם הם עצמם לא יודעים שהם כאלה, אבל גם אם ישפכו עליהם שק של נגיפים - הם לא ידבקו. מהצד השני, ישנם מפיצי העל - אחד או שניים מכל עשרה הם כאלה. מפיצי על שמפיצים סביבם את הנגיף כאילו אין מחר.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"מפיצי העל"
"ההערכה היא, לפי עבודות אפידמיולוגיות מאוד גדולות - שכנראה 20 אחוזים מהאנשים אחראים על 80 אחוזים מההדבקות", מסביר ד"ר איציק הלוי מהיחידה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא, "באחד המקרים בלהקה בוושינגטון - זמר אחד הדביק כמעט את כל 50 חברי הלהקה האחרים". במקרה נוסף, בחודש מרץ בעיר אירביד שבירדן, מפיץ על הדביק 26 אנשים בקורונה במהלך חתונה - ובעקבות זאת הוכרז עוצר מלא על העיר.
למרבה הצער, אין שום סימן מקדים שאנחנו יודעים לזהות או למדוד מראש אצל מפיצי העל בשביל להיזהר מהם. וכשאותם מפיצי על נמצאים במקום סגור עם עוד אנשים - אז מתחילה "הקרחנה". אז מה בעצם הופך אדם למפיץ על כלל ללא ידיעתו?
"המרכיב הביולוגי שמדברים עליו ומתארים אותו בספרות הוא עומס ויראלי גבוה מן הרגיל (פי 20) שנמצא ברוק בדרך כלל", מסבירה ד"ר ענת עקה-זוהר, מנהלת איכות ומחקר במכבי שירותי בריאות, "הוא בדרך כלל נובע ממערכת חיסונית חזקה, אתה לא רואה את הסימנים והסימפטומים על הבן אדם, כי המערכת החיסונית שלו מתמודדת היטב עם החדירה של המזהם הזה. אבל הוא למעשה נושא את הזיהום עליו ופוטנציאל ההדבקה שלו הוא מאוד מאוד גבוה".
גם תקופת ההדבקה של מפיצי העל ארוכה בהרבה. "בדרך כלל בן אדם נמצא בחלון ההדבקה המקסימלי שלו 24 שעות לפני הופעת הסימפטומים", המשיכה עקה-זוהר, "כאן מדברים על 7-9 ימים שבהם העומס הוויראלי מאוד מאוד גבוה ואז לכל מקום שהוא הולך ונחשף בו - הוא מדביק בצורה מסיבית".
ואם זה לא מספיק, מתברר כי כל מפיץ על שמדביק אדם אחר בנגיף - הופך גם את הנדבק למפיץ על בעצמו. "בגלל שהעומס הוויראלי שעובר דרכו הוא מאוד מאוד גבוה", הסבירה עקה-זוהר, "מצאו בספרות המדעית קשרים כאלה שמפיץ על יכול לייצר מפיצי על אחרים בהדבקות שלו".
"הטפלונים"
על הטפלונים הרפואה יודעת הכי פחות, לא יודעים כמה הם באוכלוסייה, גם לא את החידה הגדולה - איך הם זכו בכוח העל הזה שלהם?. ד"ר איציק הלוי ניסה לענות על החידה: "יש כמה הסברים שיכולים להיות, הסיבה השכיחה ביותר יכולה להיות משהו גנטי".
"ראיתי כבר כ-100 מחלימים", המשיך ד"ר הלוי, "חלק מהם שהו - בין אם זה עם משפחות ובין אם זה במקומות עבודה, ואנחנו יודעים שהם הפרישו כמות גדולה של נגיף - והם גרו באותו חדר ושכבו ביחד באותה מיטה. ועדיין - שלושה מבני המשפחה נדבקו, ואילו שניים שעשו בדיוק אותו הדבר לא נדבקו".
צפו בכתבה המלאה של אילן לוקאץ' באולפן שישי.