אם חשבנו שכשהסגר ייפתח המצב יתבהר, נראה שדווקא ההקלות החדשות יוצרות יותר ויותר בלבול, ולא רק אצלנו המבוגרים אלא גם אצל הילדים שלנו - אמנם חלק מהילדים כבר יכולים לחזור לבתי הספר והגנים, אבל האם זה באמת בטוח? מה זה אומר לגבי החופשה שתכננו לקיץ ומה בכלל קורה עם החיסון שהבטיחו לנו? בדיוק בשביל לענות לכל השאלות של הילדים אירחה השחקנית דנה פרידר את פרופ' גבי ברבש לשיחה מיוחדת בשבילם.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
יוגב בלזר, בן 11 מרמת גן, שאל: פרופ' ברבש שלום, בקיץ אנחנו אמורים לטוס לחו"ל – האם נוכל לטוס או שנצטרך לנסוע לחופשה בארץ?
תשובה:
טיסות זה הדבר הכי קשה, מדוע? משום שאנחנו צריכים לוודא שכל אחד שעולה על המטוס בריא, כדי שלא ידביק את הנוסעים אתו. בנוסף, טיסות מביאות ארצה אנשים ממקומות אחרים, ולא לגבי כל המקומות אנחנו יודעים שהם כבר בטוחים, כלומר אם אין בהם חולים.
אני מניח שהטיסות הראשונות שיחזרו יהיו טיסות למקומות שאנחנו יודעים שהשתלטו יפה מאוד על הווירוס הזה, למרות שיישארו כל מיני בדיקות ומגבלות כאלו ואחרות. אולי הדבר האחרון שיחזור לחיים הנורמליים שלנו הוא הטיסות.
ליאור בר יוסף, בת 8 מראש העין, שאלה: אני לומדת בכיתה ג' וחזרתי ללימודים, ואחותי בכיתה ה' ונשארת בבית - האם אני צריכה להתרחק ממנה?
תשובה:
ראשית אחותך עוד מעט תגיע גם היא לבית הספר. שנית אנחנו מחזירים את הילדים לבית הספר תחת הכותרת "ריחוק חברתי", כלומר אנחנו מבקשים מהם לבוא לכיתות מדוללות, לעטות מסכות ולרחוץ ידיים - את כל זה אנחנו עושים כדי להפחית את הסיכון שתידבקו על ידי חבריכם בכיתה. לכן אני חושב שלא צריך לשמור מרחק - את חוזרת הביתה ממקום בטוח, מקום שלא נדבקים בו בקורונה.
גם לדנה פרידר עצמה הייתה שאלה: ההנחיות מרשות להתקרב ולראות את ההורים, או במקרה של הילדים את הסבים והסבתות, אבל האם זה באמת בטוח, לא כדאי להמתין מעכשיו עוד שבועיים?
תשובה:
לא, כי כבר היום אנחנו נמצאים במצב שהשכיחות של הקורונה בארץ היא מאוד מאוד נמוכה, פחות מאחד לאלף אנשים חולה בקורונה. הסיכוי שאת תיפגשי עם אדם חולה בקורונה בימים אלו הוא נמוך מאוד ולכן ניתן לחזור ולפגוש את ההורים.
יועד אברהמי, בן 11 מקריית שמונה, שאל: רציתי לדעת מה ההבדל בין קורונה לשפעת?
תשובה:
זו שאלה טובה כי באמת מרבית האנשים החולים בקורונה חווים תסמינים מאוד מאוד דומים לחולים בשפעת, אבל זה ממש לא אותו דבר. ההבדל הראשון הוא שהקורונה הרבה יותר מדביקה משפעת, אם אנחנו מעריכים שחולה בשפעת מדביק אדם אחד אחר, חולה בקורונה מדביק בין 2-6 אנשים.
ההבדל השני הוא שהאוכלוסייה שהכי נפגעת מקורונה ובסיכון גדול יותר היא אוכלוסיית המבוגרים, לעתים הם נזקקים לאשפוז, ויש יותר מקרים כאלו מאשר בשפעת. ההבדל השלישי והחשוב הוא שבשפעות יש לנו חיסון נגד שפעת, ולקורונה אין לנו עדיין חיסון.
יהלי סופר, בת 11 מכפר סבא, שאלה: יש לי סכרת נעורים ורציתי לדעת - עכשיו כשמחזירים את הילדים לבית הספר, האם ילדים כמוני עם סכרת נעורים גם יכולים לחזור?
תשובה:
לגבי מחלות רקע וסיכון בזמן הקורונה - כמעט אף ילד לא סובל ממחלת רקע שהופכת אותו ליותר פגיע לקורונה. ילדים עם סכרת לא צריכים לחשוש והיום, בניגוד למה שהייתי אומר לך לפני חודשיים, גם ילדים עם אסתמה לא צריכים לחשוש.
רננה בוצר סוויסה, בת 9 מכפר עזה, שאלה: יש לי כלבה בשם כתם. רציתי לדעת אם היא יכולה להידבק מקורונה והאם אני יכולה להידבק ממנה?
תשובה:
אנחנו יודעים שווירוס הקורונה עבר אלינו מהעטלפים ואנחנו יודעים שבספארי (לא בישראל) יש חיות שנדבקו בקורונה. אם כך, ברור שהווירוס הזה יכול לשהות גם בחיות. מה זה אומר לגבינו – ראשית כאשר אנחנו נוגעים בחיות שלנו אנחנו צריכים לוודא שאנחנו שוטפים ידיים לאחר מכן. דבר נוסף הוא שכאשר אנחנו מוציאים את הכלבים שלנו החוצה, כדאי לשמור על מרחק בינינו לבין הכלבים האחרים.
תמר צ'יקורל, בת 11 ממודיעין, שאלה: רציתי לשאול אותך בעצם למה לוקח כל כך הרבה זמן לפתח חיסון? מה הם השלבים לפיתוח חיסון?
תשובה:
זו שאלה מורכבת, בווירוס הקורונה יש מעין מעטפת ויש את החומר הגנטי שלו בתוך המעטפת. כמו במכתב – אם פתחת את המעטפה והחומר הגנטי שבתוכה יצא החוצה אז הווירוס מתפשט. לעומת זאת, אם הגוף שלך למד לזהות את הווירוס מבחוץ, כלומר מהמעטפה, ולתקוף אותו מבלי לפתוח את המעטפה ומבלי שהחומר הגנטי ייצא החוצה - קיבלת חיסון נגד הווירוס.
בעצם כשמפתחים חיסון אנחנו מנסים ללמד את הגוף לזהות את המעטפה ולתקוף את הווירוס, כך שהגוף מפתח נוגדנים וברגע שהוא יפגוש את הווירוס בפעם הבאה הוא יכיר את המעטפה שלו, יתקוף אותה ויהרוס אותה לפני שהחומר הפנימי יצליח להיכנס לתאים.
למה זה לוקח זמן? ראשית מפני שלוקח זמן לגלות את השיטות שבהן הגוף מזהה את המעטפה הזאת, לאחר מכן צריך לעשות ניסיונות בבעל חיים, דבר שלוקח כשלושה חודשים, ובהמשך עושים ניסיונות במתנדבים צעירים ובודקים שאין שום תופעות לוואי ושהם מפתחים נוגדנים, כלומר שהחיסון באמת עושה משהו. לכן אומרים שזה לוקח בערך שנה לפתח חיסון.