אם חשבתם שאהבה היא הכול, והיא זו שתפתור לכם את כל הבעיות בזוגיות - מדעני מכון ויצמן גילו שלא כך הדבר בדיוק. לפי תוצאות מחקר חדש שנערך במכון, ההורמון אוקסיטוצין, שזכה לכינוי "הורמון האהבה", לא בהכרח מקרב לבבות, אלא עלול לקדם התנהגויות חרדתיות ואף תוקפניות. לאור הממצאים החדשים, במכון ויצמן מציעים כי ייתכן שבמקום "הורמון האהבה" יש למצוא שם הולם יותר לאוקסיטוצין, כמו "ההורמון החברתי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
למסקנה הזו הגיעו החוקרים לאחר שמונה שנים של מחקר על עכברים. כחלק מהמחקר הייחודי, החוקרים השתמשו בכלים גנטיים מתקדמים המאפשרים להפעיל תאי עצב ספציפיים במוח באופן מבוקר ולאורך זמן, בשילוב של מעקב אחרי עכברים בסביבה המדמה את תנאי המחיה הטבעיים שלהם.
ממצאי המחקר, שהתפרסמו בכתב-העת המדעי "Neuron", עשויים לשפוך אור חדש ולתת תשובה לשאלה בדבר תפקידו של ההורמון אוקסיטוצין – "הורמון אהבה". לאורך שנים הגישה הרווחת הייתה שאוקסיטוצין מגביר התנהגות חברותית. עם זאת, בשנים האחרונות מתרבות העדויות לכך שההורמון עלול לקדם גם התנהגויות שונות בתכלית.
במחקר הנוכחי הצטרפו המדענים לאחת המהפכות הגדולות בחקר המוח בשנים האחרונות: אופטוגנטיקה – היכולת "להדליק" ו"לכבות" תאים ספציפיים במוח באמצעות גירוי של אור. החוקרים הצליחו לעשות זאת בעזרת פיתוח מכשיר אלחוטי קומפקטי וקל המאפשר לקבוצת עכברים להתרוצץ בחופשיות בסביבה עשירה ומאתגרת, בעוד המדענים מפעילים מרחוק תאי מטרה במוח שלהם ושולטים בכול עכבר בנפרד.
"המטרה הייתה למצוא את שביל הזהב המחקרי", הסביר סרגיי אנפילוב, סטודנט שהשתתף במחקר. "להתחקות אחר התנהגות בסביבה כמו-טבעית מבלי לוותר על היכולת לשאול שאלות מדעיות הנוגעות למנגנונים עצביים".
נעה ארן, תלמידת מחקר נוספת, הסבירה את ההשלכות של ממצאי המחקר: "מדענים חשבו בעבר שאוקסיטוצין מגביר קשר עין ומקרב בין אנשים, ולכן אולי הוא יכול לשמש כתרופה וטיפול באוטיזם ובחרדה. העבודה שלנו מאששת את ההשערה שאוקסיטוצין אינו מעלה חברותיות באופן גורף – אלא השפעתו הינה תלוית הקשר ואופי".