אם נניח בצד את מזג האוויר או תופעת טבע אחרת שתמגר את הנגיף, דבר אחד ברור – המגפה הזאת תסתיים סופית באחת משתי אפשרויות: או שיפותח חיסון באחד ממכוני המחקר הרבים שעובדים נגד הזמן או שנגיע למצב שנקרא ברפואה חסינות עדר – מצב טבעי שבו המחלה נבלמת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מה זה אומר? חיסון עדר מתרחש כשאחוז מספיק גדול מהאוכלוסייה כבר חלה, החלים ולפי ההערכות לא יחלה שוב משום שבגוף של המחלימים קיימים נוגדנים שמונעים הדבקה. קצב ההדבקה יורד מאוד, וכך התפרצות בלתי מבוקרת של התחלואה נעצרת.
"לחסינות עדר יש צורך בלפחות מספר אחוזים באוכלוסייה, בדרך כלל יותר מ-50% באוכלוסייה על מנת שההדבקה תיפסק והמגפה תדעך", הסביר ד"ר יואב יחזקאלי, מומחה ברפואה פנימית ובמנהל רפואי, ממקימי צוות הטיפול במגפות. מן הצד השני, פרופסור אביב זהר, חוקר בתחום מדעי המחשב, מהאוניברסיטה העברית הוסיף: "המודלים המתמטיים הכי פשטניים חוזים שעד שנגיע לחסינות עדר בישראל כ-4 מיליון אנשים וחצי יידבקו".
אדם שחולה בקורונה במצב כעת - ללא חיסון עדר - ידביק בממוצע 2 נוספים, שידביקו כל אחד מהם 2 נוספים, עד שנקבל שיעורי הדבקה גבוהים מאוד. במצב של חיסון עדר, אחוז גדול מהאוכלוסייה כבר חלה. סטטיסטית, אחד משני אנשים שהאדם החולה יפגוש הוא אדם שהחלים, אלה שהוא בכל זאת ידביק, יפגשו גם הם סטטיסטית, יותר אנשים שחסינים מהדבקה. הרבה יותר מחלימים – קצב המגפה יורד, ונוצרת חסינות טבעית.
"אנחנו עדיין לא יודעים לגבי הקורונה האם הדבקה ראשונית תמנע הדבקה נוספת", הסביר פרופסור אייל לשם, מומחה למחלות זיהומיות, מבית החולים שיבא תל השומר. פרופסור חגי לוין מהאוניברסיטה העברית, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור ומומחה לאפידמיולוגיה, הוסיף: "יכול להיות שיש אוכלוסיות מסוימות, ודווקא הפגיעות ביותר, מדוכאי החיסון והקשישים, שדווקא הם יכולים לחלות שוב".
עד שהמרוץ לחיסון יסתיים, ועד שהעדר, כלומר אוכלוסיית המדינה שלנו – והעולם, יתחסנו טבעית, כל המאמצים הם לשלוט במקדם ההדבקה, שזה הקצב שבו נשא קורונה מדביק אחרים – קצב התפשטות המגפה. "אין ספק שהסגר הנוכחי מאט משמעותית את מספר ההדבקות באוכלוסייה, ולכן, מקדם ההדבקה הוא כרגע נמוך יותר ממה שהיה לדוגמא בפורים", הסביר פרופסור לשם.
המדינות מנסות להוריד את מקדם ההדבקה באמצעות בדיקות, בידוד והסגר, כלומר לגרום לכל חולה להדביק פחות. למה? כדי שמספר החולים ברגע נתון יהיה מספיק נמוך כדי לאפשר למערכת הבריאות לטפל בכל החולים ולא לקרוס תחת העומס.
כשלא נלחמים נגד הקצב, ישנם הרבה חולים באותו זמן, אך למשך זמן קצר יותר. כשנאבקים להוריד את הקצב, יהיו פחות חולים באותו פרק זמן, אבל משך המגפה יהיה ארוך יותר. כלומר, להורדת קצב ההדבקה יש מחיר, כל עוד לא יהיה חיסון, משך הזמן עד שנגיע לאותה חסינות טבעית, הופך במונחים של שגרת החיים שלנו לאורך זמן – לבלתי נסבל.
נשאלת השאלה, איך בכלל חוזרים לסוג של שגרה, אפילו בסיסית - כלומר, פעילות כלכלית, לימודים, חיי משפחה ועדיין מורידים את הקצב כך שחולים יזכו לטיפול במערכת הבריאות, שכבר עכשיו מתחה את יכולותיה עד לקצה? צריך להפנים את האמת הלא פשוטה, לא תהיה הודעה שהכול נגמר, הכול מאחורינו ואפשר לחזור לחיים. זה יהיה הליך ארוך ומדורג של חזרה איטית, בשלבים לשגרה הקודמת.
סל הכלים שבידי מקבלי ההחלטות כדי להשאיר את מקדם ההדבקה נמוך ולהתחיל במה שמכונה "אסטרטגיית היציאה מהמגפה" די רחב: סגר מוחלט - משהו קרוב למה שאנחנו חווים עכשיו וברור שיכול להחזיק זמן מוגבל. בידוד חברתי - שזה סגר רך יותר. בידוד אוכלוסייה בסיכון - בידוד רק של מבוגרים ובעלי מחלות רקע. אפשר גם לנקוט בסגר ממוקד – רק על שכונות ואזורים בהם התחלואה גבוהה. גם כלי הבדיקות לאיתור חולים קיים, ולצידו בדיקות סרולוגיות לזיהוי נוגדן – מאתרים בהם את המחלימים. וחובת שימוש בציוד מגן – גם הוא אחד מהחוקים לשינוי התנהגות שניתן לחוקק.
"החזרה לשגרה תהיה הדרגתית, האנשים הקשישים ועם המחלות הכרוניות יצטרכו להמשיך לשמור על עצמם, יחזרו מקומות עבודה חיוניים, אבל עם שינוי התנהגותי", הסביר פרופסור לשם. "יש מחקרים שמראים שאם אדם חולה שם על עצמו מסכה הוא מפחית משמעותית את ההדבקה בקרב הסובבים אותו. יבדקו לנו חום אולי פעמיים ביום במשמרת ומי שיהיה לו חום יצטרך ללכת הביתה".
"אני חושב שהדבר החשוב הוא להגן על האוכלוסייה הפגיעה, ברגע שנשאיר אותה בסגר קפדני שיעור התמותה יהיה נמוך, וגם אם תהיה תחלואה בקרב אנשים צעירים ובריאים – זה בכלל לא נורא, הם ידבקו, יחלו ויחלימו, זה רק יתרום לחסינות העדר", הוסיף ד"ר יחזקאלי. "כמובן שאם יש אזור שיש בו תחלואה מאוד גדולה והדבקה מאוד גדולה, אני לא ארצה לשחרר אותו כל כך מוקדם.
פרופסור זהר סיפר גם הוא על הצורך בהדרגתיות בהסרת צעדי ההסגר: "צריך לאט לאט להוריד את ההגבלות, למנוע התכנסויות המוניות, מקומות בהם יש אירועי הדבקה המוניים, אם נתחיל למצוא מודבקים נוספים בכמויות גדולות מחוץ לאוכלוסייה ששמנו בבידוד, נבין שההקלות שעשינו היו קיצוניות מדי וצריך לחזור שוב פעם ולהדק את הסגר.
בכל האסטרטגיות בסדר כזה או אחר, כולם מסכימים על דבר אחד: הצורך במידע אמין, זמין, מעודכן ושקוף בכל רגע על מהלך המחלה. "המפתח זה מודיעין", טען פרופסור לוין. "צריך להמשיך ולנטר כל הזמן ולבחון את המדיניות כל הזמן כדי לנקוט במדיניות נכונה והמדויקת לאותו רגע". פרופסור לשם סיכם גם הוא את הדברים: "מה שנחוץ זה מדגם מייצג של האוכלוסייה, בדיוק כמו שעושים בליל בחירות, והוא ילמד אותנו על כמה אנשים נדבקים בכל שבוע בקהילה".
רק בעזרת אלה תוכל ישראל להתחיל ולתכנן איך לצאת נכון מההסגר אל השלב הבא – חזרה אל משהו שדומה לחיים שהיו לנו עד לא מזמן.