למרות שהאינסטינקט ראשוני שלנו כבני אנוש, תמיד, ייטה להשאיר את הדברים שבהם איננו מבינים לטיפולם של אנשים אחרים ולא לעסוק בהם כלל, הרצון לטמון את הראש בחול ולתת לאחרים לנהל את הסיטואציה, לעיתים קרובות, עלול להיות בעוכרינו.
לפניה ישירה לעורך הדין עומר רוזנפלד – לחץ/י כאן
ראוי להדגיש, כבר בשלב זה, כי אין פירושו של דבר שאנחנו ממליצים שתיקחו על עצמכם את כלל עבודתו של איש המקצוע (למשל, תייצגו את עצמכם בהליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה או, בכלל, בערכאות המשפטיות השונות), אולם, ברמת המינימום, עליכם לכל הפחות להיות מודעים לזכויותיכם ולחובותיכם. זאת, על מנת שתוכלו להתנהל בעולם בצורה טובה יותר, מבלי לקפח זכויותיהם של אחרים, ומבלי לתת לאחרים לפגוע בזכויות המוקנות לכם על פי חוק.
בהמשך לכך, תחום דיני עבודה, ובעיקר החלקים הנוגעים להפרשות לפנסיה על ידי המעסיק ולפיטורים, נחשב לאחד מהתחומים המשפטיים הפחות מוכרים לציבור. וחבל.
מדוע חשוב במיוחד לעובדים השכירים להיות מודעים לזכויותיהם?
הנה מספר נתונים רלוונטיים מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: בשנת 2022 פעלו בישראל קרוב ל-684,150 עסקים והיו קיימות בערך כ-4.3 מיליון משרות שכירים שאוישו, הן על ידי העובדים הישראלים והן על ידי העובדים הזרים.
כ-61% מכלל משרות השכירים בישראל היו בחברות (חברות פרטיות, חברות ציבוריות וחברות זרות), כ-9% היו אצל עצמאים, ו-30% הנותרים של משרות השכירים סווגו כשייכות לגופים מ"סוג אחר", כדוגמת שותפויות, גופים ממשלתיים, מלכ"רים וכן הלאה.
בכ-54% מהעסקים שהוגדרו כעסקים פעילים בשנת 2022 לא הועסקו עובדים שכירים, בעוד שבכ-92% מהעסקים שהעסיקו עובדים בשנה זו, היו עד ל-20 משרות עבור שכירים, כלומר, העסקים הללו נכנסו תחת ההגדרות "עסק קטן" או "עסק בינוני", בהתאם למחזורי העסקים השנתיים שלהם, על כל המשתמע מכך, גם בתחום ההקפדה על זכויות העובד.
על אף שהאחריות למתן מלוא הזכויות לעובדים מוטלת, ללא כל עוררין, על המעסיק, לעיתים קרובות, בעיקר בעסקים הקטנים יותר, בין אם במכוון ובין אם בשל חוסר מודעות, זכויות מסוימות של עובדים שכירים עלולות שלא להיות מקוימות במלואן.
דיני העבודה נחקקו בכדי להגן על העובדים השכירים מפני העסקה בתנאי עבודה שאינם בטוחים, כמו גם מפני ניצול אפשרי (כדוגמת תשלום שכר שאינו הוגן או אי הפרשה לקרן פנסיה כחוק). החוקים הללו מספקים מסגרת חקיקתית לאופנים בהם על המעסיקים לנהוג בעובדיהם, לרבות שכר המינימום, הפרשות לקרן הפנסיה, תשלום עבור עבודת שעות נוספות, פיצויי פיטורים וכן הלאה.
חובת ההפקדה לקרן הפנסיה
חובת הפקדה לקרנות הפנסיה עבור עובדיהם השכירים מוטלת, כבר משנת 2008, על המעסיקים. כך שכל עובד שכיר אשר מלאו לו 21 שנים וכל עובדת שכירה שמלאו לה 20 ייחשבו כזכאים להפרשות לביטוח הפנסיוני (ביטוח מנהלים, קופות גמל או קרן פנסיה).
עבור עובדים שהם בעלי הסדר פנסיוני קיים, יהיה על המעסיק להפקיד את הכספים תוך שלושה חודשים ממועד תחילת עבודת העובד או בסיום שנת המס - המועד המוקדם יותר מבין השניים. הפקדה זו תכלול הפקדה רטרואקטיבית של הכספים ממועד תחילת העבודה.
עבור עובדים ללא הסדרים פנסיוניים תבוצענה ההפקדות לקרן הפנסיה תוך פרק זמן של עד לשישה חודשים ממועד תחילת עבודה, ללא צורך בהפקדה רטרואקטיבית.
חלוקת ההפרשה לקרן הפנסיה
החל ממשכורות חודש 01.2017, שיעור ההפרשה המינימלי לקרן הפנסיה עומד על 18.5% משכר העובד, מתוך זה, 6% יחולו על חשבונו, ואילו היתר - 12.5%, על חשבונו של המעסיק. סכומים אלה הם סכומי המינימום, שאותם מחויבים העובדים והמעסיקים להפקיד לקרן הפנסיה, ולא ניתן להפקיד פחות מהם.
חשוב לציין, כי הסכום הקובע לצורך חישוב הפנסיה אינו מתייחס אך ורק לשכר הבסיסי של העובד, אלא כולל, על פי המקרה, גם בונוסים קבועים, טיפים בתחומי העיסוק בהם הדבר מקובל וכד'.
בנוסף לסכומי ההפקדה המינימליים לקרן הפנסיה, ישנם סכומי הפקדה מקסימליים שעבורם ניתן לקבל הטבת מס.
התפטרות, פיטורים, פיצויי פיטורין וסעיף 14 לחוק
אם הכל בחיים היה הולך לפי מה שאנחנו מתכננים, אנשים לא היו מתגרשים, לא היו מתפטרים ואין ספק שגם לא היו מפוטרים. אבל, כידוע, החיים לא תמיד עובדים בהתאם לתוכניות שלנו, ולכן, החוק מנסה להגן על העובדים המפוטרים, בדיוק באותה המידה בה הוא מנסה להגן על העובדים המועסקים.
ככלל, עובדים שהתפטרו ביוזמתם לא יהיו זכאים לקבלת פיצויי פיטורין מהמעסיק, מלבד במקרים המסוימים שאותם קובע החוק. בהמשך לכך, תנאי הסף לקבלת פיצויי הפיטורים הוא העבודה עבור המעסיק או מקום העבודה במשך פרק זמן שהוא אינו פחות משנה.
במקרים כאלו, אם הופרשו עבור העובד מלוא כספי הפיצויים (לקופת הגמל או לביטוח פנסיוני), הכספים ישוחררו לטובת העובד. בכל סיטואציה אחרת, יושלם תשלום הפיצויים על ידי המעסיק באופן היחסי לחלק אשר לא הופרש.
במקרים בהם העובד הועסק למשך פרק זמן שלהוא פחות משנה (או שהתפטר בנסיבות שאינן מזכות אותם בקבלת פיצויי הפיטורים), המעסיק יהיה פטור מחובת השלמת הפיצויים רטרואקטיבית, בגין תוספות בשכר שחלו במהלך תקופת עבודת העובד, ומהשלמת חלקם היחסי של הפיצויים אשר לא הופרשו לביטוח פנסיוני.
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי ההפרשות השונות של המעסיק משמשות כחלופה לפיצויי הפיטורין שעליו, לכאורה, לשלם, וכי ההסדר פוטר את המעסיק מהשלמה רטרואקטיבית של הפיצויים בגין תוספות השכר שחלו במהלך תקופת עבודת העובד. עד לשנת 2008 חל סעיף זה רק במקרים שנקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על העובד והמעסיק, אולם, משנה זו, חל סעיף 14 אוטומטית, בהתאם לצו ההרחבה לביטוח הפנסיוני.
כפי שניתן להבין מהכתוב לעיל, אין ספק שכל עניין הפנסיה (ההפרשות, התקרות, הפיצויים וכיו"ב) הם עניינים מורכבים למדי, כך שלא תמיד תוכלו לדעת בביטחון גמור כי זכויותיכם קוימו במלואן.
בכל מקרה בו מתעורר בליבכם חשד, על אחת כמה וכמה במקרים בהם יש לכם בסיס סביר להניח כי זכויותיכם קופחו, מומלץ להתייעץ עם משרד עורכי דין המתמחה בתחום לפני נקיטת כל פעולה אחרת.
עורך הדין עומר רוזנפלד מייצג ומלווה עובדים ומעסיקים בנושאי דיני עבודה, מעניק שירותים בתחום המקרקעין והנדל"ן וכן עוסק בהסדרת מעמד של זרים בישראל. הכתבה באדיבות אתר din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
ליצירת קשר עם עורך הדין עומר רוזנפלד – 053-6245208