חוק איסור הלבנת הון בא לעולם - ולישראל - מתוך מטרה להילחם בפן הכלכלי המתלווה לשורה של עבירות. דברי ההסבר להצעת החוק מלמדים שתכלית החוק כפולה: הראשונה - פגיעה ביכולת הכלכלית של מי שנתפסים כארגונים עברייניים על מנת למנוע התנעה של פעולות עברייניות עתידיות ולקטוע את שרשרת הסחר-מכר של תשתיות ועסקאות; השנייה - מה שמכונה "הוצאת בילעו של העבריין מפיו", על מנת שלא יהא חוטא נשכר, תוך כיוון לפגיעה ברווח הכספי הנובע מהעבירה, כשלרוב אותו רווח הוא שעומד בבסיס המוטיבציה לביצוע המעשים.
לפניה ישירה אל משרד עו"ד רן כהן רוכברגר, לחץ/י כאן
גישה מחמירה מצד המחוקק הישראלי
המחוקק הישראלי נקט גישה מחמירה, במידה רבה לנוכח לחץ של הסכמים בין-לאומיים שלהם ישראל מחויבת, כשהיעד ברור - למוטט את המגדל הפיסקאלי שמאפשר קיום העבירות לטווח הארוך. עם חקיקת החוק הצטרפה ישראל למערך עולמי עם רשת טרנס-אטלנטית של פיקוח ובקרה המאפשרים להתחקות אחר המקור ה"שחור" של הכסף ולגרום לפגיעה כלכלית חריפה למי שעומד בשרשרת המסירה שלו. כוונת החוק הייתה להציף את השכבות הכרונולוגיות של הכסף, להגיע למקור האסור ולצבוע אותו ב"שחור" - וגם את המהלכים הכלכליים שמאחוריו.
בחוק איסור הלבנת הון מנויות עשרות עבירות שגורמת ל"צביעת הכסף" ככסף אסור: עבירות סמים, עבירות מס, סחר בנשק, הימורים, שוחד, פגיעה בזכויות יוצרים ובקניין הרוחני בפטנטים, עבירות טרור, גניבה ועוד.
מהם העונשים הקבועים בחוק למי שעשה "פעולות" ברכוש אסור?
סעיפים 3 ו-4 לחוק הם המוקד המעשי של החוק: סעיף 3 קובע עונש עד 10 שנות מאסר למי שעושה "פעולות" ברכוש אסור, במטרה להסוות את מקורו; סעיף 4 קובע עונש של עד 7 שנות מאסר למי שעושה פעולה ברכוש אסור ביודעו זאת.
הלשון היא רחבה וגורפת - וכאן המורכבות. אם הרקע לחקיקה היה הרצון המובן לפגוע בארגוני טרור ובארגוני פשיעה, הרי שבפועל החוק נותן כלים מרחיקי לכת גם ביחס ליחידים שאין להם כל קשר לארגונים כאלה או לפעולות פוגעניות "אידיאולוגיות". אין ספק שהרחבת האיסור גם כלפי אנשים מן השורה שבאים במגע עם הרכוש במסגרת חיי המסחר המותרים על פי חוק היא אפקטיבית ביותר מבחינת גופי האכיפה, אך האין היא מרחיקת לכת מדי?
מהי "פעולה אסורה" לפי חוק איסור הלבנת הון?
המחוקק הרחיב את מעגלי האיסור בחוק באופן שעלול להגיע לעתים למחוזות רחוקים ולנקודות קיצון. "הרכוש האסור" שהוגדר בחוק הוא לא רק הרווח המקומי שהופק מהפעולה האסורה, אלא גם הרכוש והכספים שאפשרו את ביצוע העבירה מלכתחילה. כך, המחוקק קובע כי "פעולה אסורה" היא "הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה... תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר...". מהו בעצם אותו "רכוש" שכל פעולה מסחרית בו אסורה? החוק מגדירו כך: "מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור".
משמע, הרכוש האסור מתרחב בחסות החוק לא רק לרכוש המקורי אלא גם לתמורתו וגם לרווחים שצמחו ממנו או מתמורתו - עד עולם. המחוקק לא צמצם את תולדות הרכוש למספר עסקאות מסוים. מפשט הלשון נשמע שכל רווח - עקיף ככל שיהא, שצמח מרכוש זה - בא בשערי החוק, וכל סוגי העסקאות בו יהיו אסורות.
הקמת רשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור
על מנת להגשים את מטרות החוק הוקמה בשנת 2002 הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור במשרד המשפטים, והיא שמרכזת את המאמצים המודיעיניים המאפשרים לנטר פעולות חשודות ולמקד סביבן את מאמצי החקירה. הרשות פועלת יחד עם גופים אחרים, בהקשרי חקירה ותביעה, כדי למקסם את האפקטיביות של האכיפה הכלכלית המשולבת בהיבטים אלה.
בהסתכלות רחבה, אכן גם חוק העונשין (בסעיפים 411 ו-412) קובע איסורים פליליים לגבי קבלת נכסים שהושגו בפשע או בעוון. אך סעיפים אלה מפלילים את הקבלה האסורה בלבד ולא את שאר הפעולות המסחריות. הם גם מגדירים באופן מצמצם יותר את הרכוש אסור (רק הרכוש הנמצא במעגל הראשון של העבירה), ובהתאמה נדרש יסוד נפשי הכולל גם חשד בלבד על אודות מקורו של הכסף.
חלק מהביקורת שהושמעה בנוגע למנגנון החוקי נסובה סביב הסתירה שבין היסוד הנפשי הדרוש בחוק העונשין ובין הדרישה המקלה יותר שנקבעה בחוק איסור הלבנת הון בכל הנוגע לקבלת הרכוש, סתירה שעלולה להוביל לקשיים פרשניים לא מבוטלים. קושי זה מצטרף לקשיים נוספים העולים מניסוח החוק, שעליהם עמד בית המשפט העליון (למשל בע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל).
גופי האכיפה מבקשים לאחוז בכלים יוצאי דופן להתמודדות עם קשיים באיתור מקור הכספים
אפשר להבין את עמדת גופי האכיפה שרואים הצדקה בתפיסה כה מרחיבה במלחמה בהון השחור. גופי האכיפה מבקשים לאחוז בכלים יוצאי דופן כדי להתמודד עם קשיים יוצאי דופן לאתר את מקורו של הכסף בעולם המודרני של המסחר והכלכלה. לכן, לשיטת המדינה, אם מדובר במי שעושה פעולה בכסף "במטרה" לטשטש את מקורו הרי שיש לשרש את תוכניותיו, גם כאשר מדובר ב"דור עשירי" של הרכוש האסור. אמרנו שאפשר להביו את עמדת גופי האכיפה - אבל קשה להשלים איתה, לפחות בחלק מהמקרים, שבהם אין הצדקה מהותית ועניינית להפעלת "נשק יום הדין".
יש מקרים שבהם ספק רב אם ראוי ונכון להפעיל את הכלים הקיצוניים - הלא קונבנציונליים - של חוק איסור הלבנת הון על יחידים שמבחינה מהותית, מעשיהם וההקשר העסקי שבו נעשו רחוקים מאוד מאלה שהחוק נועד לטפל בהם.
הגנה משפטית מקצועית תסייע לנחקר למזער את הנזק ולחזור לחיי שגרה
לכן חשוב מאוד להצטייד בהגנה משפטית מקצועית כאשר מזומנים לחקירה וכאשר מזומנים לשימוע שכולל ייחוס סעיפים מהחוק. זכות היוועצות בעורך דין חשובה למימוש ביתר שאת בסוג זה של עבירות, לאור הטרמינולוגיה המקצועית שבהן, הכללים המשפטיים שאינם תמיד אינטואיטיביים וחשיבות השפה הייחודית בחיי המעשה של העולם העסקי. פעמים רבות, הצגת הפעולות שנעשו והתמונה העסקית הרחבה באור הנכון, עשויות להביא לסיום התיק במינימום נזק ולאפשר חזרה בהקדם לחיי שגרה.
עו"ד רן כהן רוכברגר הוא הסנגור הצבאי הראשי לשעבר בצה"ל, אלוף משנה במיל', בעל משרד העוסק בתיקי צווארון לבן ודיני צבא וביטחון. במסגרת שירותו הצבאי שימש גם כתובע צבאי וכפרקליט צבאי. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה למשרד עו"ד רן כהן רוכברגר - 053-7429366