סעיף 12 לפקודת הראיות נועד למנוע נקיטת אמצעים פסולים על ידי חוקרים שגובים הודאות מחשודים בביצוע עבירות. על כן, סעיף זה קובע כי לפני הסתמכות על הודאה שמסר נאשם, התביעה תצטרך להוכיח שההודאה לא ניתנה בעקבות הפעלת אמצעים פסולים דוגמת אלימות פיזית, פיתוי או כפיה.
כדי שבית משפט יוכל לבסס הרשעה על הודאה שמסר נאשם, הוא יצטרך לקבוע כי ההודאה היא קבילה ובעלת משקל. כדי שבית המשפט יוכל לעשות זאת, התביעה תצטרך להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הודאת הנאשם הייתה חופשית ומרצון.
לפניה ישירה אל עורך דין אלון ארז, לחץ/י כאן
מהם הגורמים שעלולים למנוע בחירה חופשית של נאשם במסירת הודאה?
גורמים שעלולים למנוע בחירה חופשית של נאשם למסור הודאה ולהוביל לפסילתה כוללים בין היתר שיטת חקירה בלתי הוגנת וממושכת, יצירת לחץ נפשי בלתי הוגן, שימוש בתחבולה בלתי הוגנת, הפעלת איומים ואלימות על הנחקר, שימוש בטכניקות פיתוי ותחקור דורסני. חשוב לציין כי לא כל הפעלה של אמצעי פסול תוביל בהכרח לפסילת ההודאה. בית המשפט יצטרך לבחון האם אמצעי החקירה הפסול אכן גרם לפגיעה בצדק או לעיוות דין.
במסגרת הדיון בע"פ 6359/21 בית המשפט העליון דן בערעור שהגישה המדינה על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 28904-06-20 שבה נקבע כי נאשם זוכה מחמת הספק מכל העבירות אשר יוחסו לו וכללו הברחות מכשירי טלפון סלולריים, סמים וכרטיסי SIM לאסירים הכלואים בבית הסוהר שבו הוא עבד בתפקיד סוהר.
בית המשפט המחוזי זיכה סוהר לאחר שקבע שהודאתו לא הייתה חופשית ומרצון
בית המשפט המחוזי זיכה את הסוהר לאחר שקבע כי הודאתו במעשים שיוחסו לו לא הייתה חופשית ומרצון אלא ניתנה עקב הפעלה של אמצעים פסולים, ועל כן היא נפסלה מלשמש כראיה לאחר שבית המשפט לא מצא ראיות נוספות לביסוס אשמת הסוהר. בית המשפט קבע כי האמצעים הפסולים כללו בין היתר איומים בחקירת אביו של הסוהר ואחותו הקטינה והצפת דיווחים שמסר אודות התנהלות אסירים שונים בבית הסוהר - דבר שעלול לפגוע במעמדה ובכבודה של משפחתו בקרב הקהילה הבדואית ואף לסכן את בטחונו. על כן, נקבע כי איומים אלו היוו אמצעים פסולים ששללו את רצונו החופשי של הסוהר וגרמו לו להודות במעשים שיוחסו לו כדי למנוע פגיעה בבני משפחתו ובו. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי אין בנמצא תוספת ראייתית מסוג של "דבר מה נוסף", הנדרשת במקרים של הרשעה על בסיס הודאת נאשם.
המדינה הגישה ערעור שבו היא ביקשה לבטל את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי כאמור ולהרשיע את הסוהר בעבירות המיוחסות לו. המדינה טענה בין היתר כי בחקירת הסוהר לא נפל כל פגם, החקירה נוהלה לפי הכללים המקובלים באופן חוקי ולפיכך לא היה מקום לפסול את ההודאה שהתקבלה במסגרת החקירה מרצונו הטוב והחופשי של הסוהר לאחר שנחשף לחומרי החקירה הרבים שנאספו בעניינו.
המדינה טענה כי הודאתו של הסוהר נתמכה בראיות חיצוניות אובייקטיביות
המדינה הוסיפה וטענה כי הודאת הסוהר נתמכה בראיות חיצוניות אובייקטיביות שכללו מחקרי תקשורת וראיות אודות קשרים כספיים בין קרובי משפחתו לבין משפחות אסירים הכלואים בבית הסוהר. עוד נטען כי החוקרים אמנם הטיחו בסוהר כי הכחשתו עלולה לסבך את בני משפחתו אך מדובר באמירה שהיא יידוע לגיטימי של הסוהר באשר לכיווני החקירה ועל כן אינה מהווה איום. לפיכך, המדינה ביקשה לבטל את זיכויו של הסוהר, להרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך גזירת עונשו.
מנגד, סנגורו של הסוהר טען בין היתר כי בית המשפט המחוזי קבע מבחינה עובדתית כי החוקרים הטיחו בו איומים קשים ואמירות פוגעניות שנועדו להפעיל עליו לחץ פסול כדי שיודה במיוחס לו ועל כן אין להתערב בממצאים אלו. על כן, הסוהר ביקש לדחות את ערעור המדינה ולהותיר את הזיכוי על כנו.
לאחר שבחן את מכלול העדויות והראיות בית המשפט העליון קבע כי ככלל אי חוקיות של אמצעי חקירה כשלעצמה לא תפסול הודאה מלשמש ראיה קבילה במשפט. עם זאת נקבע, כי יש לבחון בכל מקרה לגופו אם אמצעי החקירה הפסול שננקט על ידי החוקרים פגם באופן ממשי בחופש הבחירה של הנחקר במסירת ההודאה. צוין כי במקרה שבו ראיות התביעה שוללות מעבר לספק סביר את הקשר הסיבתי שבין נקיטת האמצעי הפסול על ידי החוקרים לבין מסירת ההודאה, הודאת הנחקר לא תיפסל ותשמש ראיה קבילה במשפט.
חוקריו של הסוהר לא הפרו את זכויותיו
עוד נקבע בערעור כי חוקריו של הסוהר לא הפרו את זכויותיו ולא עברו על כל איסור משמעתי, פלילי או מקצועי בחקירתו בכך שהעמידו אותו על כך שגרסתו לחפות נחזית להיות שקרית ומסבכת את בני משפחתו. בסופו של דבר, בית המשפט העליון הרשיע את הסוהר בכל העבירות שיוחסו לו וקבע כי בנסיבות העניין אין פגיעה בחופש הרצון שלו לפי ס' 12(א) לפקודת הראיות ומאחר שחקירתו נערכה לפי הכללים המקובלים, והודאתו נחשבת לראיה קבילה. כן קיבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה אודות הראיות האובייקטיביות הנוספות אשר כל אחת מהן יכולה לשמש כתוספת הראייתית הדרושה.
בבחינת פסק הדין של בית המשפט העליון, לא יכול להיות ספק, כי ההלכה שיצאה הימנו משמעה צמצום רב של המקרים שבהם תיפסל הודאת חשוד בגלל אמצעים בלתי חוקיים שהופעלו עליו. ניתן למצוא בכך רמז אולי לעתיד להיות בעניין זדורוב.
פסק דין זה של בית המשפט העליון גם מלמד פעם נוספת, כי חשוב מאוד להיוועץ עם עורך דין בכל שלבי החקירה הפלילית, מכיוון שהגרסה שנותן הנחקר בחקירה לא תימחק בקלות וקרוב לוודאי שתשמש ראיה קבילה במסגרת ההליך המשפטי בתיק. עורך דין מנוסה ומיומן ילווה את הנחקר, יכין אותו לחקירה ויאפשר לו להגן על האינטרסים שלו ולשמור על זכויותיו במסגרת ההליך המשפטי.
עורך דין פלילי אלון ארז, מומחה בייצוג חשודים ונאשמים בהליכים פליליים, עבירות מין, עבירות אלימות, עבירות סמים, צבא ועוד. הכתבה באדיבות האתר: din.co.il.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפניה ישירה לעורך דין אלון ארז - 053-7428097