האם אישה זכאית לתבוע את כתובתה לאחר שוויתרה עליה, או שמדובר בוויתור שלא ניתן להתחרט עליו מאוחר יותר? לאחרונה דן בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתביעתה של אישה לקבל את כספי הכתובה שקיבלה מבעלה לשעבר ביום חתונתם, וזאת לאחר שהתגרשו. מנגד טען הגרוש כי אשתו לשעבר ויתרה מרצונה על כספי הכתובה במסגרת הסכם הגירושין שלהם, ולכן אינה יכולה כלל לדרוש אותה כעת.
שלושה דיינים דנו בתביעה זו, והבהירו כי ויתור הכתובה היה תלוי במתן הגט ובאישור הסכם הגירושין בערכאה המשפטית, ואילו במקרה זה הגט טרם ניתן וההסכם טרם אושר. זאת אף על פי שקיים כלל הלכתי אשר לפיו יש תוקף למחילה או ויתור אפילו אם הם נאמרו בעל פה בלבד. הדיינים דחו את טענותיו של הגרוש, והתירו לאישה להגיש את תביעתה לקבלת כספי הכתובה. הם הורו לשני הצדדים להגיש את טענותיהם באשר לתביעת הכתובה בתוך 45 יום.
יש לכם שאלה בנושא גירושים בבית הדין הרבני ותביעת כתובה? לחץ/י כאן
האישה סירבה לאשר את הסכם הגירושין מאחר שהתחרטה על ביטול הכתובה, הבעל הגיש נגדה תביעה בגין הפרת ההסכם
בני הזוג נישאו זה לזה בשנת 2015, לאחר שניהלו זוגיות במשך מספר שנים. כעבור שנה החליטו לחתום על הסכם ממון ובמסגרתו קבעו כי הרכוש שנצבר לפני הנישואין ואף במהלכם לא יהיה רכוש משותף, אולם הסכם זה לא קיבל תוקף משפטי משום שמעולם לא הובא לאישור בבית המשפט או בבית הדין הרבני.
כשלוש וחצי שנים חלפו מאז החתונה, ובני הזוג שכבר היו פרודים בשלב זה חתמו על הסכם גירושין, אשר במסגרתו הוסכם כי במועד מתן הגט תוותר האישה על הכתובה. ואולם, כאשר הגיעו למעמד אישור הסכם הגירושין בבית הדין הרבני, הודיעה האישה כי היא מסרבת לאשר אותו משום שהתחרטה על כך שוויתרה על הכתובה.
מספר חודשים לאחר מכן, היות שלא הצליחו להגיע להסכמה, הגיש הבעל כנגד אשתו תביעה כספית בטענה שהפרה את הסכם הגירושין ומסרבת לסיים את הנישואין בהתאם למה שנקבע בהסכם. לבסוף הגיש הבעל תביעת גירושין, ואילו האישה הסכימה להתגרש באותו יום אך שמרה לעצמה את הזכות לתבוע את כתובתה לאחר מתן הגט.
האם אפשר להכיר בתוקפו המחייב של הסכם הגירושין גם לפני אישורו של בית הדין הרבני?
במסגרת התביעה לזכותה לקבל את הכתובה, טענה האישה כי בעלה לשעבר הוא זה שרצה להתגרש ויזם את סיום הקשר. היא חתמה על הסכם הגירושין אף על פי שלא הייתה שלמה עם תוכנו כדי לרצות את בעלה, והיות שעורכת הדין אשר התלוותה אליה לא הסבירה לה באופן מספק את זכויותיה.
עוד טענה האישה כי להסכם הגירושין אין כל תוקף משפטי מכיוון שהוא לא אושר על ידי בית המשפט או בית הדין, וכי הסיבה שלא הסכימה לאשרו היא אי הבנה ולא חוסר תום לב. היא הזכירה את סכום הכתובה - סך של 180 אלף שקלים, וטענה כי אין כל סיבה שתוותר עליה.
מנגד טען בעלה לשעבר כי הוא קיים את חלקו בהסכם הגירושין, והעביר לידיה סכום של 40 אלף שקלים, בעוד האישה דרשה את הכתובה עוד לפני הגט ובכך הפרה את ההסכם. הסיבה לכך שהתחרטה, טען הגרוש, נעוצה בסיבות כספיות ולא משום שהייתה מעוניינת בשלום בית או בהצלת הנישואין.
בית הדין הרבני: ויתור על כתובה יכול להיות תקף גם אם נאמר בעל פה, אולם כדי שיהיה לו תוקף הוא צריך להתבצע בגמירות דעת
בתחילת הדיון בתיק ציינו הדיינים את הכלל ההלכתי הידוע שגם אמירה בלבד מספיקה כדי לתת תוקף למחילה על כתובה, אך היא חייבת להתבצע כך שהאישה שלמה עם החלטתה. לכן, הוסיפו הדיינים, גם אם האישה הסכימה למחול על הכתובה כאשר הסכם הגירושין נערך, אין למחילתה תוקף ללא אישור הסכם הגירושין על ידי בית הדין ולפני שהגט ניתן.
אמנם, במרבית המקרים, מי שחותם על הסכם גירושין וטוען שלא היה מודע לזכויותיו לאחר אישור ההסכם - טענותיו יידחו. עם זאת, הדברים שונים כאשר מדובר בחרטה שהובעה עוד לפני אישור ההסכם. באשר לטענת הגרוש לחוסר תום לב מצד האישה, הבהירו הדיינים כי לפני שההסכם אושר האישה חשדה כי בעלה בוגד בה, ולכן ומבלי לקבוע האם חשדה היה מבוסס או לא, אי אפשר להאשים אותה בחוסר תום לב.
לאור כל זאת הוחלט לדחות את טענותיו של הבעל. הדיינים הורו לשני הצדדים להגיש את טענותיהם באשר לתביעת הכתובה בתוך 45 יום.
תיק 1186061/3
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.