כלל עתיק קובע כי הסכמים יש לכבד, אך מה אם מדובר בהסכם גירושין שבמסגרתו מתחייב האב להמשיך ולדאוג לשתי בנותיו הצעירות, שהיו חיילות בנות 20 בזמן חתימת ההסכם? האם מדובר בהתחייבות כללית או שמא עליו להמשיך ולדאוג להן כלכלית גם אם יחסיהם עלו על שרטון וכבר לא מדובר בקטינות?
לאחרונה דן הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה, בערעור שהגישו שתי התאומות על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו נדחתה מרבית תביעתן כנגד אביהן. התאומות טענו שהאב לא כיבד את הסכם הגירושין שבו התחייב לאפשר להן להמשיך ולהתגורר בבית שבו גדלו וכן להמשיך ולדאוג להן.
בתביעתן טענו שעליו לפצות אותן כדי להשוות את רמת חייהן לזו של אחיותיהן הגדולות שנהנו מרווחה כלכלית בזמן שהוריהן היו נשואים. האב עצמו טען כי מדובר בנקמה שלהן ושל אמן על כך שנישא בשנית. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם ההסכם הופר, אך שני הצדדים אחראים לכך. בסופו של דבר חייב את האב לשלם לבנותיו גם יחד סכום של 25 אלף שקלים.
יש לכם שאלה בנושא הסכם גירושין? לחץ/י כאן
בית המשפט: תמיכתו הכלכלית של האב בבנותיו צריכה להתאים לצורכיהן ולהיות דומה לתמיכה שהעניק לאחיותיהן הגדולות - אשר קיבלו מימון ללימודיהן האקדמיים
התאומות לא השלימו עם מסקנות בית המשפט, והגישו את הערעור. ואמנם, שלושת השופטים קבעו כי יש לקבל את ערעורן באופן חלקי. לקביעתם, האב אכן הפר את הסכם הגירושין ולא קיים את התחייבויותיו. מאחר שלא אפשר להן להמשיך ולהתגורר בבית, עליו לשלם להן סכום של 32 אלף שקלים עבור דמי השכירות והתמיכה הכספית שלא קיבלו. זאת החל ממועד החתימה על הסכם הגירושין ועד שעזב בעצמו את הבית לאחר מכירתו.
כמו כן חויב האב לשלם עבור כל אחת מהן שכר לימוד לתואר ראשון במשך שלוש שנים, כאשר עלות כל שנת לימוד עומדת על סך של כעשרת אלפים שקלים. במשך תקופת הלימודים, הוא ישלם לכל אחת מהן 500 שקלים בחודש - ובסך הכול 18 אלף שקלים לכל אחת מהן.
מדוע עזבו התאומות את הבית שבו התגוררו עם אביהן לאחר שהתגרש מאמן?
כאשר הוריהם של התאומות התגרשו בשנת 2015, שתי הבנות היו בנות 20. שתי אחיותיהן הגדולות כבר עזבו את הבית אך הן עדיין התגוררו בו. ההורים ניסחו וחתמו על הסכם הגירושין בעצמם, ללא תיווך עורכי דין, והוא קיבל תוקף משפטי מחייב בבית הדין הרבני.
במסגרת ההסכם החליטו ההורים שהאם תעזוב את הבית ותוותר על הזכויות בו, ואילו האב ימשיך להתגורר בו ויאפשר לשתי התאומות להישאר בבית עד שירצו לעזוב או עד שיתחתנו. בסעיף נוסף התחייב האב להמשיך ולדאוג לכל צורכיהן של הבנות כפי שצורכי אחיותיהן הגדולות סופקו.
בתביעתן המקורית וגם בערעור הנדון, טענו התאומות שאביהן מירר את חייהן, ובייחוד לאחר שנישא מחדש ואשתו ובנה עברו להתגורר עמם בבית. הוא נעל את חפציהן האישיים ואף החליף את המנעולים, התקין מצלמות בכניסה מבלי לעדכן אותן והפסיק לשלם את חשבונות הטלפון שלהן.
האב טען שבנותיו כבר גדולות ויכולות לדאוג לעצמן
לעומת הטענות שהעלו כלפיו הבנות, טען האב כי מדובר בנקמה על כך שנישא מחדש. לטענתו התאומות הזדהו לחלוטין עם האם והחלו לנהוג כלפיו וכלפי אשתו החדשה בצורה מחפירה. מלבד זאת טען כי ההתחייבות לדאוג להן בהסכם הגירושין הייתה כללית בלבד ולא מדובר בהוראה מחייבת, אחרת היה דואג לפרט מהי התחייבותו הכספית כלפיהן ובאיזה סכום.
כיום מדובר בבגירות לכל דבר ועניין, הוסיף האב, וציין כי דאג להן עד שסיימו את שירותן הצבאי וכעת אין לו כל חובה להמשיך ולפרנס אותן - הן יכולות לעשות זאת בעצמן.
האם התחייבות לדאוג לילדות במסגרת ההסכם היא כללית ולא מחייבת או שמדובר בהתחייבות של ממש?
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההתחייבות לאפשר לתאומות להתגורר בבית הייתה תקפה עד שהבית נמכר במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג, וזאת כשנתיים לאחר שהן עזבו אותו. עוד נקבע כי שני הצדדים אשמים בנסיבות שבסופן החליטו לעזוב, ולכן האב חויב לשלם להן מחצית מהסכום שנקבע עבור דמי שכירות.
מעבר לכך, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההתחייבות השנייה לדאוג לצורכיהן היא כללית ולא באמת מחייבת. במסגרת הערעור קבעו השופטים כי מדובר בפרשנות לא נכונה של ההסכם, ולכן חייבו את האב לכלכל את שתי בנותיו הקטנות כפי שעשה עם אחיותיהן הבוגרות.
משמעות הדבר בפועל היא שהאב חויב לשלם לכל אחת מהן 30 אלף שקלים ללימודי תואר ראשון, וסכום חודשי נוסף של 500 שקלים עד לסיום הלימודים. כמו כן הוא ישלם להן סך של 32 אלף שקלים עבור שכר דירה ותמיכה כספית בתקופה שבה עוד היו אמורות להתגורר בבית. לבסוף הוא חויב בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של עשרת אלפים שקלים.
עמ"ש 22617-09-19
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין להסכמי גירושין LawGuide
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.