בית משפט השלום בראשון לציון עסק לאחרונה בשאלת העונש הראוי עבור צעיר שהורשע בעבירות מעשה מגונה בקטינות, סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה וכן הפרת צו מבחן.
בזמן ששהה בהוסטל במסגרת צו המבחן, והיה מצוי תחת איסור שימוש במכשיר נייד או באינטרנט, הבחור הקים חשבונות פיקטיביים במגוון רשתות חברתיות, באמצעותם פנה לקטינות בגילאי 7-14 בבקשה שישלחו לו תמונות חושפניות שלהן, וכאשר סרבו לעשות זאת, איים עליהן בטענה כי יפיץ את תמונותיהן אם לא יעשו זאת, ישלח רוצחים לביתן.
אחת מן הקטינות שאליהן פנה הבחור, הייתה ילדה בת 12 שהחזיקה חשבון אינסטגרם אישי. בהתחלה, שלח לה הודעה בה שאל אם יש לה חבר, אך היא לא השיבה להודעה. לאחר מכן, שלח לה הודעה נוספת שבה טען כי הוא מעוניין להכיר אותה, וכתגובה ציינה הקטינה כי היא בת 12 ולכן לא מעוניינת.
הבחור לא חדל מלנסות לתקשר עימה, ושלח לה הודעה נוספת בה סיפר לה כי הוא התאהב בה, אומנם הקטינה עמדה על החלטתה. בעקבות סירובה, הבחור שלח לקטינה תמונות שלה בבגד ים, ואיים עליה שיפרסם אותן ובכך יפגע בשמה הטוב, במידה ולא תשלח לו תמונות נוספות.
הקטינה חשה מאוימת ופנתה לאימה, שהגישה תלונה במשטרה.
בהמשך, פנה הבחור לחמש קטינות נוספות במטרה לקבל מהן תכנים מיניים וחושפניים, תוך שימוש באיומים, שכללו הכפשה של שמן הטוב והטלת אימה. אומנם, הבחור לא הצליח לקבל את מבוקשו, מלבד מקרה יחיד, בו קטינה הסכימה לשלוח לו תמונה של הבטן שלה, אך מיד לאחר מכן פנתה גם היא לאמה, שהגישה תלונה במשטרה.
המאשימה הדגישה את העובדה שבעת ביצוע העבירות הצעיר היה מצוי תחת צו מבחן
המאשימה בטיעוניה, שמה דגש על חומרת העבירות שביצע הבחור, שכללו התחזות לקטינים, קיום שיחות בעלות אופי מיני, ניסיון לקבלת תוכן מיני מכל אחת מהבנות תוך כדי איום, הפחדה וסחיטה. כמו כן, התייחסה המאשימה לכך שבעת ביצוע העבירות, הבחור היה מצוי תחת צו מבחן.
נוסף על כך, ציינה המאשימה כי אף עונש שניתן לבחור בעבר לא הרתיע אותו או מנע ממנו לשוב לסורו, שכן המשיך לבצע עבירות ולפגוע בקטינים.
יתרה מזאת, הדגישה המאשימה את החשיבות של יצירת מרחב אינטרנטי בטוח עבור קטינים, ועל כן לפני שהמליצה על עונש ראוי, ציינה כי העונש צריך לשמש אמצעי הרתעה עבור הבחור, שפעל בצורה שיטתית וחזר על מעשיו גם לאחר שהורשע בגין ביצוע עבירות דומות בעבר.
על כן, המאשימה המליצה על עונש מאסר בפועל שנע בין 24-48 חודשי מאסר, הפעלת עונש המאסר המותנה, וכן פיצוי כספי לכל אחת מהקטינות שבהן פגע.
סנגורו של הבחור, הפנה בטיעוניו לנסיבות חייו האישיות של הבחור, ביניהן העובדה כי כאשר ביצע את העבירות היה בן 19 בלבד ועל כן ציין כי יש לראותו כבגיר צעיר.
כמו כן, הסנגור ייחס חשיבות לתסקיר שביצע שירותי המבחן, ממנו עלה כי הצעיר ניסע לפגוע בעצמו בעבר, ואף הופנה לבית החולים, לעובדה שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז, וכן לכך שהוריו אינם מעורבים באופן אקטיבי בחייו, ועל כן אין לו תמיכה או מסגרת יציבה.
יתרה מזאת, הסנגור טען כי במסגרת הליך שיקומי קודם שעבר הבחור, הוא התגורר בהוסטל אחר, בו הצליח לעבור שינוי מסוים, אומנם כאשר ההוסטל נסגר, נאלץ לעבור להוסטל הנוכחי, וזה היווה עבורו נקודת שבירה משמעותית.
הסנגור הוסיף וציין כי הצעיר הודה באשמה, לקח אחריות מלאה על מעשיו ובכך חסך זמן שיפוטי.
לבסוף, המליץ הסנגור על עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, במהלכה ישולב הצעיר במסגרת שיקומית, כמו גם על כך שעונש המאסר המותנה יופעל בחופף ובמצטבר לעונש המאסר בפועל.
מתסקיר שירות המבחן עלה כי הבחור השתמש בסמים כבר מגיל 13
מתסקיר שביצע שירות המבחן עלה כי הבחור בן 19, הגיע מרקע משפחתי קשה, הוריו נפרדו לפני 8 שנים, אביו מכור לאלכוהול וישנה מצוקה כלכלית חמורה בקרב משפחתו.
כמו כן עלה כי הצעיר לא השלים 12 שנות לימוד וסבל מקשיי התנהגות, קשיי הסתגלות למסגרות, מהתנהגות אלימה, צרך סמים מגיל 13 ולא גויס לצבא.
נוסף על כך, לבחור הרשעות מין קודמות, והוא מצוי תחת מאסר על תנאי וצו מבחן.
שירות המבחן המליץ על מתן עונש מאסר בפועל לצד פיצוי כספי לקטינות שנפגעו.
השופטת קבעה שאין להפחית מחומרת העבירות אף על פי שלא התרחש מגע פיזי
השופטת החליטה שלא לקבל את טענת הסנגור על פיה הבחור נחשב בגיר - צעיר. בהכרעתה, השופטת הדגישה את חשיבות השמירה על האינטרנט כמרחב בטוח עבור ילדים, משום שהם אינם מודעים לסכנות המצויות ברחבי הרשת.
יתרה מזאת, השופטת התייחסה לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירות, ביניהם שמירה על שלוות הנפש, וכן כיבוד ושמירה על החוק.
השופטת קבעה כי למרות שלא התקיים מגע פיזי בין הצעיר לקטינות, אין להפחית מחומרת העבירות. היא הדגישה כי כאשר הצעיר ביצע את העבירות, הוא היה מצוי תחת צו מבחן ומאסר על תנאי שלא הרתיעו אותו מפני ביצוע המעשים.
כמו כן, השופטת התייחסה לתסקיר שערך שירות המבחן אשר ממנו עלה כי הנאשם נמצא בנתק רגשי ממעשיו ועל כן לא מצליח להכיר בחומרת מעשיו ובנזקים שגרם.
עם זאת, השופטת התחשבה בעובדה שהצעיר הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי רב, וכן חסך את מתן עדויותיהן של הקטינות.
בסופו של דבר, השופטת החליטה להשית עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, הפעלת המאסר המותנה לתקופה של 6 חודשים בחופף ובמצטבר, כך שירצה 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של 22 חודשים למשך 3 שנים, פיצוי כספי בסך כולל של 9,250 שקלים לכל הנפגעות, וכן קנס כספי בסך 2,500 שקלים.
ת"פ 20-04-13844
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.