כדי להגן על זכויותיהם של רוכשי דירות, חוק המכר קובע כי כאשר חל עיכוב של יותר מ-60 ימים מהמועד שנקבע בחוזה המכר בהעברת הדירה לידי הרוכשים, מוכר הדירה יחויב בתשלום פיצויים בהתאם למשך העיכוב. האם המצב שונה במקרה שמדובר בדירה אשר עברה במתנה לאחר רכישתה?
לאחרונה דן בית משפט השלום בראשון לציון בתביעתה של אישה, אשר קיבלה במתנה דירה בחולון מסבה וסבתה המנוחים. בני הזוג חתמו על ההסכם לרכישת הדירה בשנת 2012 עם החברה שיזמה את פרויקט הבנייה, בשלב מוקדם של הפרויקט. הם העבירו את הדירה לנכדתם בשנת 2015, כאשר המועד המקורי למסירת הדירה לפי החוזה חל בשנת 2016. הדירה נמסרה לבסוף באיחור ניכר של כשנתיים, רק בסוף שנת 2018.
בעוד הנכדה טענה שהיא זכאית לפיצויים לפי החוק, טענה החברה מנגד כי העיכוב במסירה נבע מגורמים שלא היו באחריותה, ומכל מקום ההסכם נחתם עם סבה וסבתה של התובעת ולכן חוק המכר כלל אינו תקף לגביה. ואולם, השופט דחה את טענות החברה וקיבל את התביעה. הוא הטיל על החברה פיצויים בסכום של 159 אלף שקלים, וכן קבע כי עליה לשלם את הוצאות המשפט של הנכדה בסך של עשרת אלפים שקלים.
יש לכם שאלה בעניין רכישת / מכירת דירה? לחץ/י כאן
מדוע חל עיכוב כה משמעותי במסירת הדירה, והאם החברה יכולה להיות פטורה מתשלום פיצויים במקרה שהגורם לעיכוב לא היה תלוי בה?
על פי החוק, כאשר הנסיבות שגרמו לעיכוב בהעברת הדירה לידי הרוכשים אינן תלויות בשליטת הקבלן או היזם, הוא לא יחויב לשלם פיצויים. על בסיס הוראה זו, החברה טענה כי האיחור חל מסיבות שאינן בשליטתה - סירובה של חברת מנופים לפנות מנוף מהשטח ודרישות חדשות שהציבו בפניה רשויות כיבוי האש.
ואולם, בפסק דין קודם שניתן ב-2018 כנגד החברה בתביעה בגין איחור בדירות אחרות בפרויקט, טענות אלה כבר נדחו. בית המשפט קבע באותו מקרה כי החברה לא הוכיחה כי אלו היו הגורמים היחידים לעיכוב במסירת הדירות, ומכל מקום לא מדובר בנסיבות שאינן בשליטתה של החברה.
האם הזכאות לפיצויים לפי החוק לא חלה על הנכדה משום שקיבלה את הדירה במתנה ולא רכשה אותה בעצמה?
טענה נוספת שהעלתה החברה הייתה כי מאחר שהחוזה נחתם עם סבה וסבתה של התובעת, כלל אין לה זכויות מטעם חוק המכר והיא אינה זכאית לפיצויים. מנגד טענה הנכדה כי החוק לכל הפחות אינו שולל ממנה את האפשרות לקבל פיצויים, וכי מאחר שהיא גם היורשת החוקית של הדירה בהתאם לצוואה שהותירו אחריהם הרוכשים המנוחים, יש לה זכויות לקבל את מלוא הפיצויים.
השופט דחה את טענותיה של החברה, והבהיר כי אמנם החוק חל על רוכשי הדירה בלבד, אולם כפי שציינה הנכדה, הוא אינו שולל את האפשרות שמי שקיבל את הדירה יקבל גם את הזכאות לפיצויים אשר החוק מקנה.
האם רוכשי הדירה ויתרו על הזכות לקבל פיצויים כאשר העבירו את הדירה לנכדתם?
במסגרת העברת הזכויות על הדירה מהסבים לנכדה, חתמו שלושתם על מסמכים בהתאם לדרישת החברה, ובין היתר הצהירו שהם מוותרים על כל טענה כנגד החברה, כולל זכאותם לקבל פיצויים במקרה של עיכוב בדירה. על בסיס הצהרה זו טענה החברה כי הנכדה אינה זכאית לפיצויים.
ואולם, השופט הבהיר כי הזכות לקבל פיצויים מכוח החוק אינה יכולה להתבטל באמצעות חתימה על מסמך או חוזה. גם אם הנכדה חתמה על ויתור, יש לבטלו משום שהוא סותר את זכותה המשפטית הקבועה בחוק. מדובר בהסכם לא חוקי, ציין השופט, ואין לו כל תוקף מחייב.
סכום הפיצויים נקבע בהתאם לדמי השכירות שהיו נהוגים בשנה שבה הנכדה הייתה אמורה לקבל את הדירה
לצורך קביעת גובה הפיצויים המגיעים לנכדה, היא הגישה חוות דעת שמאית שלפיה בשנת 2016, השנה שבה הייתה צריכה לקבל את הדירה לידיה, סכום שכר הדירה הראוי עמד על סך של 5,000 שקלים, ולאחר מכן עלה ל-5,500 שקלים.
בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק המכר, עבור שמונת החודשים הראשונים שלאחר העיכוב במסירה היא זכאית לקבל 150% מדמי השכירות, ועבור החודשים שלאחר מכן היא זכאית לקבל 125%. סכום הפיצויים הכולל שהחברה תעביר לה הועמד על סך של 159 אלף שקלים, וכמו כן השופט חייב אותה לשלם לתובעת גם את הוצאות המשפט בסכום של עשרת אלפים שקלים.
ת"א 16297-08-17
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין להסכמי מכר לדירות ונכסים LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.