בשנת 2011, אישה כבת 48 צעדה באחד מרחובות העיר נתניה בשעת לילה אחרי שסיימה לעבוד, בדרכה לביתה. היא נתקלה לפתע במדרכה משובשת ונחבלה בפניה. בבדיקה שעשתה בבית החולים התברר כי שברה את אפה, ומאז היא מתלוננת על קשיים וכאבים, סחרחורות, קשיים בנשימה ובעיות שינה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בנפילתה כתאונת עבודה ושילם לה פיצויים.
כעת נדונה תביעתה כנגד העירייה בבית משפט השלום בנתניה, אשר במסגרתה טענה כי העירייה אחראית לתאונה שאירעה לה ולכן עליה לפצותה על הנזקים שנגרמו לה. אל תביעתה הצטרף הביטוח הלאומי, אשר דרש מהעירייה לקבל בחזרה את התשלומים שהעביר לידי הנפגעת במהלך השנים.
העירייה עצמה לא הסכימה עם הטענות שהופנו כנגדה ואף חלקה על הנסיבות שהובילו לנפילתה של האישה. ואולם, השופטת התרשמה מעדותה ומהצילומים שהגישה, והחליטה לקבל את התביעה. עם זאת היא ייחסה לנפגעת עצמה אשם תורם בשיעור של 10%. בסופו של דבר חויבה העירייה לשלם לביטוח הלאומי סכום של 33 אלף שקלים, שאותו העביר בעבר לידי הנפגעת, וכן סכום של 36 אלף שקלים לתובעת עצמה.
יש לך שאלה בנושא נזקי גוף ותאונות כלליות? לחץ/י כאן
איך האישה הוכיחה שאכן נפלה על מדרכה משובשת?
על פי עדותה של האישה בבית המשפט, היא ירדה מרכב ההסעות והחלה ללכת לכיוון ביתה. המדרכה הייתה מאוד משובשת באופן שהיו הבדלי גובה ניכרים בין האבנים המרוצפות, כך שהיא מעדה ונפלה. כאמור, השופטת התרשמה כי עדותה בהירה ומהימנה והיא מתארת את מה שאירע לה.
נוסף על כך, היא צירפה תמונות של הרחוב והמדרכה שצילמה בזמן אמת. תמונות אלו הוכיחו כי אכן המדרכה משובשת באופן חמור ומהווה מפגע של ממש להולכי הרגל.
כחלק מניסיונה לערער את גרסתה של התובעת, העירייה צירפה אף היא צילומים של המקום. ואולם, תמונות אלו צולמו מספר שנים אחרי התאונה. השופטת מתחה על כך ביקורת והבהירה כי לא קיבלה הסבר שיכול להניח את הדעת לגבי שאלתה מדוע העירייה לא סיפקה צילומים מהשנה שבה נפצעה האישה.
העירייה לא אחראית לכל נפילה ברחוב, אולם עליה לדאוג לתיקון מפגעים שעלולים לסכן את העוברים והשבים
לאחר שקיבלה את גרסתה של הנפגעת, ציינה השופטת כי העירייה אחראית לדאוג לכך שהמדרכות בשטחה תקינות ואינן מסכנות את מי שצועד בהן.
אמנם, הפסיקה מכירה בכך שלעתים אנשים נופלים, מועדים ונפצעים בשטחים ציבוריים כחלק מהסיכונים הרגילים שמזמנים חיי היומיום, ולא כל סדק או שיפוע במדרכה מצדיק להטיל את האחריות על העירייה. עם זאת, במקרה זה הוכח שהמדרכה הייתה משובשת באופן המהווה מפגע של ממש, ולכן יש להטיל את האחריות על העירייה.
האם הנפגעת נאלצה להפחית את היקף עבודתה בעקבות הפציעה?
לאחר שפסקה כי העירייה אכן אחראית לתאונה, פנתה השופטת לבדוק מהו היקף הנזק שנגרם לתובעת בעקבות נפילתה. תחילה נבדק אילו הפסדי השתכרות נגרמו לה, כאשר לטענתה היא נאלצה להפחית את היקף משרתה באופן משמעותי בעקבות הפגיעה.
העירייה טענה מנגד כי המסמכים הרפואיים לא מציגים כל הוכחה לכך שכושר השתכרותה נפגע, והשופטת הסכימה כי האישה לא הוכיחה שקיים קשר סיבתי מובהק בין התאונה לבין הפחתת שעות העבודה שלה. היא קבעה את הפיצוי עבור הפסדי השתכרות בהתאם לגילה של התובעת ולפגיעה שנגרמה לה, בסכום של 50 אלף שקלים.
כמה פיצויים נפסקו לטובתה של האישה עבור כאב וסבל?
מעבר להפסדי ההשתכרות, האישה טענה שנזקקה לעזרה של ממש מבני משפחתה אחרי פציעתה, וביקשה פיצויים עבור עזרתם. ואולם, היא לא הציגה כל ראיה לגבי העזרה שנזקקה לה, והשופטת התרשמה כי מעבר לעזרה שבוודאי קיבלה מיד לאחר התאונה, לא מדובר היה בתקופת זמן ממושכת. לכן היא העמידה את סכום הפיצוי עבור עזרה מהזולת על סך של 5,000 שקלים.
עוד קבעה השופטת כי הנפגעת זכאית לסכום של 2,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות. באשר לכאב וסבל, לאור מהות הפגיעה ואופן ההחלמה, קבעה השופטת כי העירייה תשלם לה פיצויים בסכום של 20 אלף שקלים.
מעבר לכך אישרה השופטת את תביעתו של הביטוח הלאומי, וניכתה מגובה הפיצויים שיועברו לאישה סכום של 33 אלף שקלים ששולמו לה במשך השנים על ידי הביטוח הלאומי. אחרי ניכוי 10% אשם תורם, נקבע כי העירייה תפצה את האישה בסכום של 36 אלף שקלים.
ת"א 35762-12-17
הכתבה באדיבות אתר LawGuide
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.