בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישה מטופלת נגד רופא משפחה לאחר שניתח אותה לצורך הסרת שומן וחיזוק שרירי הבטן. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות השופטת קבעה כי הרופא התרשל כלפיה בעריכת הניתוח ובטיפול שהעניק לה אחריו. לפיכך, נקבע כי הרופא יפצה את אישה בסך של 1.14 מיליון שקלים.
לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, לאחר הניתוח, המטופלת נשלחה לביתה, עם הוראות ברורות שאוסרות על הורדת החבישה במהלך שבועיים ממועד הניתוח. במהלך השבועיים, החלה האישה להרגיש חוסר נעימות, מלווה בכאבים ובריח רע שהגיע מאזור הניתוח.
בעקבות זאת, האישה פנתה שוב לרופא, והוא הורה לה למרוח משחת פולידין בלבד על הפצע. בתום השבועיים, האישה הסירה את התחבושת וגילתה שהפצע בבטנה נותר פתוח ומזוהם. לאחר תחנונים מצד האישה, הרופא קיבל אותה לבדיקה, ושחרר אותה עם הוראות שנתן לבעלה לצורך טיפול בפצע.
בהמשך מצבה של האישה הלך והתדרדר עד שלבסוף היא אושפזה במחלקה כירורגית בבית חולים, שם נחבשה וקיבלה טיפול אנטיביוטי. נוסף על כך, האישה קיבלה ייעוץ פסיכיאטרי, בשל מצבה הנפשי הירוד בעקבות האירוע. לאחר שחרורה מבית החולים האישה המשיכה לקבל טיפול בקהילה ואף נזקקה לטיפול תרופתי פסיכיאטרי.
יש לך שאלה בנושא רשלנות רפואית בניתוח? לחץ/י כאן
הרופא הבטיח לאישה תוצאות מצוינות לאחר ניתוח פשוט וקל
האישה טענה שהרופא הציג את עצמו כמבין עניין וכמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. כמו כן, טענה שבפגישת הייעוץ אמר לה שמדובר בניתוח פשוט וקל, אשר יניב עבורה תוצאות נפלאות ולכן המליץ לה לעשות את הניתוח.
נוסף על כך, האישה טענה שבעקבות הניתוח היא סבלה מכאבים כרוניים בעיקר באזור הניתוח, ושהפצע מהניתוח נותר מזוהם ופתוח, כאשר גם לאחר קבלת הטיפול בבית החולים, נותר גופה חבול ומצולק. על כן, טענה האישה שהרופא התרשל בביצוע הניתוח ובטיפול שניתן לה לאחריו.
האישה טענה כי גם בעבר הרופא נתבע בגין רשלנות רפואית בניתוח פלסטי אשר הובילה למותה של המנותחת. היא הוסיפה וטענה כי גם במקרה זה הרופא הכחיש כל קשר לביצוע הניתוח.
לצורך ביסוס טענותיה והוכחת תביעתה, האישה צירפה לתביעה חוות דעת של מומחה רפואי בכירורגיה פלסטית ושל מומחה בפסיכיאטריה. בחוות דעתו, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע שהרופא שביצע לאישה את הניתוח היה צריך להימנע מניתוח מסוג זה עבור האישה, וזאת בשל העובדה שהיא עברה ניתוח קיסרי חודש לפני כן.
הרופא היה צריך להפנות את האישה לבית חולים באופן מידי
המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית הוסיף כי הרופא שביצע את הניתוח היה אמור להפנות את האישה לבית חולים באופן מיידי, בעת הופעת הזיהום. מאחר שלא הפנה את האישה לבית חולים בדחיפות, הוא מנע ממנה קבלת טיפול רפואי שהיה עשוי להוביל לתוצאה אסתטית טובה יותר ואף לתקופת החלמה קצרה יותר.
לפיכך, המומחה קבע בחוות דעתו כי מצב הצלקת שנותרה בבטנה של האישה מקנה לה נכות בשיעור של 20% לצמיתות.
המומחה בתחום הפסיכיאטריה ציין בחוות דעתו כי הניתוח והצלקות שנותרו בעקבותיו גרם לשינוי לרעה במצבה הנפשי של האישה שהתבטא בין היתר בפגיעה במערכת היחסים שלה עם בעלה, דיכאון, חרדה מחשבות אובדניות, ירידה בחשק המיני, מחסור בשינה ועוד. על כן, הפסיכיאטר קבע שמצבה הנפשי של האישה מקנה לה נכות נפשית בשיעור של 30% לצמיתות.
הרופא טען שמעולם לא פגש באישה שנפגעה
הרופא שביצע את הניתוח הכחיש כל קשר לביצוע הניתוח, טען שאינו מנתח כירורגי אלא שתחום התמחותו הוא רפואת משפחה והוסיף כי מעולם לא ביצע ניתוח כלשהו לאישה.
הרופא הוסיף וטען כי בעברו התעניין בלימודים בתחום הכירורגיה הפלסטית ואף ניגש למבחנים בתחום, אך לא עבר אותם.
השופטת דחתה את גרסת הרופא שהשתנתה מספר פעמים במהלך המשפט
לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, השופטת קבעה שטענותיה של האישה היו מדויקות ומפורטות וציינה שלאורך החקירה התמידה ודבקה בגרסתה. השופטת הוסיפה כי טענותיה של האישה גובו במסמכים רפואיים שהגישה לבית המשפט, שכללו בין היתר את שמו של הרופא ואת חתימתו.
השופטת קבעה שטענותיו של הרופא אינן אמינות, וציינה כי במהלך החקירה והמשפט הוא שינה את גרסתו ללא הרף, ולא הצליח לבסס גרסה אחת עקבית. אחת הסיבות העיקריות לכך, היא שבחקירה נגדו, הוצג בפניו סרטון שמראה אותו מייעץ לבחורה אחרת ביחס לביצוע ניתוח כירורגי דומה, כאשר במקרה זה הוא זיהה את עצמו בסרטון.
בשל העובדה שהרופא לא ערך חקירה נגדית למומחים הרפואיים מטעם האישה ולא הביא מומחים מטעמו, השופטת קיבלה את חוות דעתם של המומחים בתחום הכירורגיה הפלסטית והפסיכיאטריה שצירפה האישה לתביעתה.
הרופא התרשל בביצוע הניתוח ובטיפול הרפואי שהעניק לאישה לאחריו
השופטת קיבלה את גרסתה של האישה שהתבססה על חוות הדעת הרפואיות של המומחים מטעמה וקבעה כי הרופא התרשל בעצם ביצוע הניתוח לאישה ובטיפול הרפואי שהעניק לה אחריו. השופטת קבעה כי נכותה הרפואית המשוקללת הקבועה היא בשיעור של 44%.
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי הרופא ישלם לאישה פיצויים בסך כולל של 922 אלף שקלים עבור פגיעה בכושר ההשתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות. יתרה מזאת, השופטת קבעה כי הרופא ישלם לאישה גם את שכר טרחת המומחים הרפואיים ושכר טרחת עורך דין בסך של 215,748 שקלים.
תא (י-ם) 2269-02-16
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לרשלנות רפואית בניתוחים LawGuide.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.