בשנת 2011 נשלח קצין ביטחון שעבד בעיריית תל אביב ליום ריענון והכשרה בליווי טיולים, קרב מגע ואימון ירי במטווח. במהלך האימון נדרש להכות באגרופים בקיר המצופה ספוג, אולם ידו השמאלית נתקלה במשהו בולט וחד שהסתתר מאחורי הספוג, וכתוצאה מכך הוא נפצע.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. כעת נדונה בבית משפט השלום בבת ים תביעתו כנגד העירייה והחברה שהעבירה את יום הריענון, אשר במסגרתה דרש לקבל פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותה תאונה.
הן החברה שהעבירה את ההשתלמות והן העירייה הכחישו את נסיבות הפציעה כפי שתוארה בכתב התביעה, וטענו כי ישנן סתירות רבות בגרסתו וכי איש לא ראה את הרגע שבו נפצע. ואולם, עדותם של הקב"ט עצמו ושל שני אנשים נוספים שנכחו במקום באותו יום הותירו רושם אמין על השופט.
על כן הוחלט לקבל את גרסת התביעה לגבי נסיבות התאונה. השופט הטיל את מלוא האחריות לפציעה על החברה שהעבירה את יום ההשתלמות, וחייב אותה לשלם לקב"ט פיצויים בסכום של 24,400 שקלים, לאחר קיזוז התגמולים שקיבל במהלך השנים מהביטוח הלאומי. כמו כן חויבה החברה לשלם את שכר טרחת עורכי דינו ואת הוצאות המשפט בסכום של 11 אלף שקלים.
יש לך שאלה בנושא פיצויים לאחר תאונת עבודה? לחץ/י כאן
שילוב כלל העדויות, למרות השוני ביניהן, הוביל למסקנה כי קצין הביטחון אכן נפצע בידו במהלך האימון
במסגרת התביעה תיאר הקב"ט את היום שבו נפצע, וטען כי חבט בקיר המצופה מזרן על פי הנחיות המדריך, אך גילה להפתעתו המרה כי הקיר לא ממוגן באזור שבו חבט, מה שגרם לפציעה לא נעימה בידו השמאלית.
על פי המסמכים שצירף מיום התאונה ומהחודש שלאחר מכן עלתה תמונה עובדתית שלפיה אכן נפצע בידו באותו יום בעקבות חבטה בקיר. לתמיכה בגרסתו זימן לעדות את מנהל מחלקת הביטחון בעירייה ומי שערך את דוח התאונה מספר ימים לאחר שקרתה, וכן עובד נוסף שהיה עד לאירוע.
במסגרת כתב התביעה שהגיש טען קצין הביטחון כי הקיר שבו חבט כלל לא היה ממוגן, אולם במהלך עדותו בבית המשפט הסביר שהקיר אכן היה מצופה בספוג אך הוא נפצע ממשהו חד וקשה שהסתתר מאחורי הספוג. העד שנכח במקום סיפר כי ראה את הקב"ט נותן אגרוף לקיר המצופה במזרן והבחין שנפצע בידו. לאחר מכן תיאר כי הנוכחים הזיזו את המזרנים ואז גילו שמאחוריהם ישנם זיזי בטון חדים ובולטים.
החברה שהייתה אחראית על האימון טענה כי לא קיים תרגיל כפי שתיאר הקב"ט במסגרת יום ההכשרה
בניגוד לטענותיו של הקב"ט, טענה החברה כי השטח שבו נערך האימון קיבל תו התקן הנדרש, כי התאונה לא דווחה לחברה בזמן אמת ואף מדריך לא הכיר את נסיבותיה. כמו כן טענה החברה כי לא קיים כלל תרגיל שבו המתאמנים חובטים בקיר במסגרת האימון.
ואולם בחינת עדויות התביעה הביאה את השופט למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע לגבי הנסיבות שגרמו לפציעתו. העדים הותירו על השופט רושם מהימן למרות אי אילו אי דיוקים שנמצאו בדבריהם - אשר נובעים מהזמן שחלף מאז שאירעה התאונה, כך לפי התרשמותו של השופט.
האם המעסיקה אחראית לתאונה או החברה המחזיקה ומתפעלת את המקום שבו התאונה אירעה?
השופט החליט להטיל את מלוא האחריות לפציעתו של הקב"ט על החברה המתפעלת את המקום, ולהסיר את האחריות מהעירייה. כמו כן לא נמצא אשם תורם בהתנהלותו של הנפגע עצמו. השופט הבהיר כי החברה היא זו שאחראית על בטיחותם של האנשים שמתאמנים בה, והיה עליה לדעת על הפגמים בקיר שמאחורי המזרן ולמנוע את הפציעה.
לאחר ההכרעה בעניין האחריות לתאונה, פנה השופט לבחון מהם הנזקים שנותרו לנפגע. על פי חוות דעת רפואית שהגיש רופא אשר מונה על ידי בית המשפט, נקבע כי נותרה לו נכות רפואית של 2.5%, אשר אינה מגבילה אותו בתפקוד היומיומי.
בסופו של דבר נקבע כי התובע זכאי לקבל פיצויים עבור כאב וסבל, הפסדי שכר ופנסיה והוצאות רפואיות. לאחר קיזוז התשלומים שהועברו אליו מהביטוח הלאומי, נקבע כי החברה תפצה אותו בסכום של 24,400 שקלים וכן תשלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסך של 11 אלף שקלים.
ת"א 15969-09-16
הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לתאונות עבודה LawGuide
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.