למרות שהוא אחד האנשים שהכי השפיעו על דמותה של מדינת ישראל - מישהו בליגה של בן גוריון, בגין, פרס ושרון - אף פעם לא באמת הצלחנו להבין את המנגנון האנושי שעומד מאחורי הגלימה של אהרן ברק.
ועכשיו - בסרט שליווה אותו שש שנים, נדמה שמשהו שם מתבהר. המשפחה שהייתה בשואה, תחושת השליחות למהפכה החוקתית, והחרדה האמיתית לדמותה של המדינה הזו. "השופט", סרטו של רם לנדס, יוקרן מחר בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, וביום שלישי בערוץ 2. זו הפעם הראשונה, ולדבריו – גם האחרונה, שהשופט ברק מתראיין בטלוויזיה.
לפני קרוב ל-3 שנים נפרד בית המשפט העליון מהשופט אהרן ברק. באותו יום, כשכל המצלמות הפסיקו לעבוד – רק מצלמה אחת המשיכה לרוץ. זו המצלמה של רם לנדס, אחד מאנשי התקשורת המובילים בארץ – שהוא לגמרי במקרה גם החתן של אהרן ברק.
"כשהגרמנים הגיעו הייתי בן 5"
"הוא אמר לי שהוא נוסע לליטא, למקום שהיה עד כה בגדר טאבו מוחלט, לביקור שורשים ולפגוש את המשפחה שהצילה אותו מהנאצים", מספר לנדס, "בהתחלה לא הצלחנו לשכנע אותו ליצור מזה סרט. זה לקח תהליך ארוך לשכנע אותו. אני חושב שהוא אף פעם לא רצה את הסרט. הוא הסכים בסוף, אבל לרצות ממש - הוא לא רצה".
"כשהגרמנים הגיעו הייתי בן 5. אבי קיבל החלטה קשה לא לשלוח אותי לארץ ישראל", אומר השופט בדימוס. "אף פעם לא דיברתי איתו על זה. באחד המקומות, במקום להכניס את השקים, הכניסו אותי.
זרקו אותי על העגלה, ואז דאגו שיבוא הליטאי וייקח את השק הזה. שמו אותו אז, אני זוכר, בתוך הרפת שלו, וכשפתחו את השק - ראיתי פעם ראשונה בחיי פרה. אז באמת פחדתי".
השופט, החתן והמצלמה - מסע של שש שנים
שש שנים נמשך המסע הזה של השופט, החתן - והמצלמה. יחד הם עברו בכל תחנות החיים של מי שעיצב בדמותו את פני המשפט בישראל, יש שיאמרו עיצב מדי, עד לאותם רגעים אינטימיים
בחיק המשפחה. מה שהחל כמסע אישי, הפך תוך כדי עבודה לסרט אחר.
"אפשר לספר את הסיפור של אהרן ברק בלפחות שלושה סרטים שונים", מסביר לנדס, "ובחרנו בסוף בסיפור לכאורה הכי צונן והכי מרוחק, אבל בסופו של דבר, כשאתה בא ואומר: אדם הקדיש את חייו לנסות לקומם כאן חברה דמוקרטית ויהודית, ועשה את זה באופן כזה שחולל מהפכה. אז עכשיו אני הולך לספר את הסיפור האישי, כמה הוא אדם נחמד, וכמה חברים אוהבים אותו? חייבים לדון בעניין עצמו".
השופט, זה השם שבחר לנדס לסרט שמתמקד בסופו של דבר בפועלו של ברק - ולא באישיותו. כל אותם רגעים שמסקרנים את מי שלא נחשף כמוהו לאיש שמאחורי הגלימה: הלבטים, החרטות, חשבון הנפש. כל אלה נותרו על רצפת חדר העריכה.
"אני מאוד פוחד שנהייה עולם שלישי"
מול ברק מתייצבים בסרט כל מתנגדיו הגדולים ביותר, מהשר לשעבר פרידמן ועד לאיש הימין נועם פדרמן. הם אומרים: דיקטטור, הוא משיב: בשם הדמוקרטיה, וחושש לעתיד המהפכה: "פרידמן היה ויילך, הפרידמניזם יכול להישאר".
"אני מאוד פוחד שנהייה עולם שלישי", אומר ברק, ולנדס מוסיף: "מהבחינה הזו הסרט הוא נורת אזהרה, כי אם אנחנו לא נשים לב לדבר הזה, אנחנו נתעורר בוקר אחד ונמצא את עצמנו בחברה אחרת לגמרי. ולא בטוח שכל מי שהוליך למקום הזה באמת רוצה את החברה האחרת הזאת. לפעמים תהליכים יוצאים משליטה".
המצלמה ממשיכה ללוות את ברק גם בימים שאחרי הפרישה. מלמד בייל, כותב ספרים, חוזר לתחביבים ישנים, ובעיקר נהנה, כך נדמה, מהשקט שאחרי הסערה הגדולה שהתחוללה סביבו - לפני זו שתתחולל כשכבר לא יהיה בתמונה.
אתה חש איזה דחיפות לסיים דברים? "אני מרגיש שמספר הימים שנותרו לי ל... פעילות אינטלקטואלית פורייה, נמדד בפחות מ-5000 ימים", מסכם ברק בנימה פסימית משהו. "אין לי זמן לבזבז זמן".