משפחה בדואית מהיישוב כסייפה שבדרום תקבל פיצויים בסך 49 אלף שקלים בגלל שנמנעה כניסתה לבריכת שחייה בערד. ארבע שנים לאחר שהגישו את התביעה, בית משפט השלום בבאר שבע פסק היום (ראשון) לטובת המשפחה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים: "הלכה למעשה נפגע השוויון".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מפסק הדין עולה כי זוג ההורים וחמשת ילדיהם הקטנים הגיעו לבריכה במהלך חג העיד אל פיטר ביולי 2015, לאחר שערכו בירור טלפוני עם המקום ונאמר להם שהבריכה פעילה באותו יום. בנוסף נאמר להם כי ניתן להגיע רק לבריכה המקורה מכיוון שיתר חלקי המקום עוברים שיפוץ.
"התובעים הוכיחו כי הופלו בשל מוצאם ויקבלו פיצויים"
ביום האירוע, הגיעו תחילה אב המשפחה ובנו לדלפק מכירת הכרטיסים ואחריהם הגיעו האם והבנות, אך ברגע שמוכרת הכרטיסים ראתה את האם, כשהיא לבושה בלבוש מוסלמי מסורתי, היא טענה כי בשל השיפוצים במקום - הכניסה למקום הוגבלה לתושבי ערד בלבד. עם זאת, התובעים לא התבקשו להציג תעודת זהות בכניסה למקום ולא נשאלו אם הם תושבי העיר.
בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת הנתבעת, כניסת המשפחה נאסרה בשל לבוש האם והמסקנה היא "שכניסתם לא נאסרה מלכתחילה מהטעם שאינם תושבי המקום, שכן הדבר כלל לא נבדק ואחרים שאינם תושבי המקום כן נכנסו - אלא בגלל המראה של התובעת".
"עדותם הותירה רושם מהימן וניכר היה כי הם מתארים את הדברים כהווייתם", כתבה השופטת בפסק הדין והביאה כחיזוק להחלטתה עדויות נוספות מטעם התביעה - תושבי היישוב כסייפה שבילו במקום באותו היום, וטענו כי לא התבקשו להציג תעודת זהות בכניסה.
"אין מדובר בהתנהלות שיטתית"
"השאלה אינה רק מהו המניע של המחליטים, אלא גם מהי התוצאה של ההחלטה האמורה", הסבירה השופטת. "ההחלטה היא פסולה לא רק כשהמניע הוא לפגוע בשוויון אלא גם כאשר המניע הוא אחר - אך הלכה למעשה נפגע השוויון".
"התובעים הוכיחו כי הופלו בשל מוצאם ויקבלו פיצויים - והנתבעת לא הוכיחה טענתה להבחנה מותרת", קבעה השופטת והוסיפה כי "בחינת שאלת ההפליה אינה מתמקדת בשאלה האם הנתבעת כעניין שבשגרה מאפשרת להכניס לבריכה אנשים ממוצא ערבי או לא - אלא בשאלה האם נהגה בהפליה פסולה, כנגד התובעים בהיותם ערבים באותו מקרה ספציפי".
"בית המשפט לא משלים עם אפליית אדם על רקע לאומו או מוצאו"
בנוסף השופטת הדגישה כי "אין חולק כי אחרים, אשר אף הם ערבים מוסלמים, נכנסו לבריכה ולא הוכח כי מדובר בהתנהלות של הפליה שיטתית". השופטת טענה כי קיים שיקול דעת רחב בפסיקת הפיצוי ועליה לשקול את מכלול השיקולים בנסיבות המקרה. "יש לשקול מחד את תחושותיהם הקשות של התובעים, ומאידך את העובדה כי אין מדובר בהתנהלות שיטתית של הנתבעת", כתבה.
מלבד זאת הבהירה השופטת כי "המטרה המרכזית בפסיקת פיצוי על פי החוק היא להרתיע מקומות ציבוריים מלנהוג בדרך מפלה זו ולשקף אמירה ברורה כי - אין בית המשפט משלים עם הפסול המגולם באפליית אדם על רקע לאומו או מוצאו".