המשפט שהסעיר את המדינה מגיע שוב לנקודת הכרעה: בית הדין הצבאי לערעורים מסר את הכרעתו בערעור של אלאור אזריה על הרשעתו בהריגת מחבל. השופטים דחו את ערעור ההגנה וקבעו כי הרשעתו של אזריה תישאר בעינה, וכי עונשו לא יופחת. כמו כן נדחה גם ערור התביעה ועונשו של אזריה לא יוחמר, אלא יוותר על 18 חודשי מאסר. "לא מצאנו מניע זר בעדויות החיילים נגד הנאשם, והן משתלבות זו בזו - אין מדובר בעדויות מתואמות ולא מצאנו שהיה אינטרס להעליל". עוד קבע הרכב השופטים המורחב: "המערער פעל בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש - אין מדובר בטעות מבצעית". דעת המיעוט: "התביעה התחשבה כשלא הגישה כתב אישום על רצח". משדר מיוחד בערוץ 2 ובאתרי חדשות 2 Online.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
את ההחלטה להותיר את ההרשעה על כנה, נימק בית המשפט כשציין כי לאזריה הייתה כוונה להרוג את המחבל, וכי חיילים מחויבים לפעול לפי מסמך רוח צה"ל. "מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו, מסורת העם היהודי לדורותיו, מסורת המדינה - מבוססים על ערך האדם וכבודו. זה עמוד השדרה שמבחין את צה"ל מאויביו. פעילות צה"ל באיו"ש שוחקת ולעתים מתסכלת, זה כר פורה לשיחרור הרסן והפעלת כוח ושררה שלא כדין. אין להשלים עם זאת".
"במעשיו ביצע המערער ירי שלא לצורך, תוך הפרה בוטה של ההוראות ללא הצדקה או הרשאה", הוסיפו השופטים. "המערער לא לקח אחריות על המעשה, ענייניו אפוא בעבירה חמורה שיש בצידה מקום לעונש חמור. העונש משקף את ערכי הלחימה של צה"ל - גם אם אינם אהודים בקרב חלק מהציבור".
כמו כן דחו השופטים את ערעור התביעה להחמיר בעונשו של אזריה, ואמרו כי המערער מצדיק התייחסות יוצאת דופן. "המערער שירת שירות תובעני ואף הוכתר חייל מצטיין. בית הדין התחשב בנסיבות המשפחתיות של המערער, במשבר הקשה של המשפחה, בפגיעה בבריאות הוריו, באיומים שספגו הוריו. אין הוא זכאי להקלה של זה הנוטל אחריות על מעשיו. הכלל הוא שלא תתערב ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים".
"לא מצאנו כאמור להתערב בקביעות בית הדין, לפיהן הירי במחבל נעשה ממניע נקמני. לא הוכח כי מראה המחבל היה מחשיד באופן כזה שניתן היה לחשוש מסכין או מטען", כתבו השופטים. הטענה כי אזריה חש סכנה ממטען כשירה במחבל נדחתה על ידי השופטים: "העובדה שהמערער המתין 30 שניות מרגע הצעקה עד הירי שומטת את הקרקע מטענתו. בשום שלב לא נראה המערער כמי שנקלע למצב לחץ או סערת רגשות - המערער מסר את הקסדה, שיפר את הזווית של הנשק, המתין מספר שניות וירה בראש המחבל. תנועה מחשידה אינה עולה על הדרישה לסכנת חיים מיידית".
דעת המיעוט עם זאת, הייתה חריפה בהרבה מדעת הרוב. "התביעה הצבאית התחשבה כשלא הגישה כתב אישום על רצח", כתב השופט. "הייתה כאן הריגה ברמה הגבוהה של היסוד הנפשי".
על גרסתו של אזריה נאמר: "טענה בעלמא אינה יכולה לגבור על תיעוד מצולם או על עדות של עדים שמאשרים את שנראה בתיעוד. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם מי שחושש לחייו". השופטים קבעו גם כי לבושו של המחבל - מעיל שחור - לא הייתה חריגה בהתחשב במזג האוויר. "קביעת התביעה כי אין למערער עומדת ההגנה העצמית מתקבלת. לא התקיימו תנאי הסבירות ותנאי הנחיצות להגנה עצמית. לא מצאנו כי העמדתו לדין היא חריגה מהמדיניות החריגה - משנאספו נגדו ראיות המעלות סיכוי סביר להרשעה".
הנזיפה לנבחרי הציבור: "לסייג את ההתבטאויות"
השופטים קבעו כי "המערער פעל בניגוד גמור לגבי הוראות הפתיחה באש, חרף תדרוכים רבים, וחרף עדותו שהוא יודע שאסור לבצע ירי לעבר מחבל שאינו מהווה סכנה". עורך הדין שפטל טען לאכיפה בררנית נגד אזריה והציג שלושה מקרים דומים לטענתו בהם ההכרעה הייתה שונה, והשופטים קבעו כי "סברנו כי לא עלה בידי המערער להראות שמקרים אלה רלוונטיים, המקרים שהוצגו אינם רלוונטיים כאן - איננו מקבלים את טענת המערער בנושא אכיפה בררנית".
עוד דחו השופטים את הטענה לכך שעמדת הרמטכ"ל ושר הביטחון השפיעו על החקירה והמשפט: "אין לפנינו רוח מפקד עליון שהקרינה על ההליך הפלילי - שהרי גורמי התביעה נהנים מאי תלות מוחלטת ונשענים רק על ראיות קבילות". בנוגע לטענה לפגיעה במשפט באמצעות הסיקור התקשורתי, קבעו השופטים: "כל עוד אין הסיקור חוצה את מגבלות החוק, הכיסוי התקשורתי רצוי ונדרש - אלא שבפרשה זו פשתה תופעה שבה נבחרי ציבור ובעלי תפקידים וסנגורים כולם התבטאו תוך כדי, חרצו את דינו, והיו שפעלו באופן אקטיבי לנקוט עמדה ביחס לאחריותו הפלילית".
"אמנם לעתים כשיש חשד לעבירה מצד משרת ציבור או חייל מצפה הציבור להתייחסות של אנשי ציבור - אך עליהם להימנע מניסיון להשפיע על המשפט ועל מראית פני הצדק", הוסיפו השופטים. "התבטאויות אלה צריכות להיות מרוסנות ומסוייגות תוך כדי ההליך. מעשים אקטיביים של תמיכה או התנגדות להליך המשפטי - פסולים בהחלט. ניצול המעמד הציבורי כדי להשפיע מערער את אמון הציבור בבתי המשפט: בפרשה זו נחצו גבולות שקשה היה להעלות כי ייחצו. לא סברנו כי הדברים שהושמעו גרמו נזק למערער באופן שהיה משפיע על התוצאה בבחינת שפיטה על ידי הציבור".
השופטים ציינו כי גם אם נפתחה החקירה בעקבות הסרטון של "בצלם", אין בכך פסול - ודחו גם את הטענה לפיה פרסום התחקיר המבצעי פגע בהליך המשפטי. עוד דחו את הטענה כי התחקיר המבצעי והתדרוך לחיילים זיהם את ההליך: "בית הדין קמא קבע כי השיח נסב סביב האירוע שהתרחש, שהודגש שהוא חמור, ושהמפקדים התמקדו באירוע ולא במחולל האירוע. מפקד המחלקה סיפר שהשיחות התמקדו בהפקת לקחים - המפקדים שוחחו על האירוע ולא על המערער. בית הדין קמא קיבל את עמדת המפקדים שהיה ארוע חריג ולכן היו חייבים לדבר עליו: חובתם של המפקדים לתדרך, ובלבד שלא תיפגע החקירה. מטרת השיחות לגיטימית ואף הכרחית, אחרת היה בכך אפילו הכשר שבשתיקה: חובה היה על המפקדים להשלים את התחקיר במקביל לחקירה".
"לא פעל מתחושת פחד או סכנה"
בהחלטה נטען כי המחבל לא היווה איום לאחר שנוטרל: "הסרטונים מראים כי לא ניתן להבחין במתג הפעלה. ניתן להבחין כי המחבל שרוע ועיניו עצומות. רבים מהנוכחים ואף כלי רכב התקרבו אליו. המערער לא ידע להצביע מתי התגבשה אצלו ההבנה שמדובר בסכנה מיידית ולא חשש להפנות את גבו למחבל עת הלך להוריד את קסדתו. דרך התנהלותו אינה מלמדת על סכנה מיידית - הוא לא פעל מתחושת פחד או סכנה".
"האם ירי במחבל עם מטען בידי צלף או מפקד לא היה מסכן את הנוכחים בפיצוץ בלתי מבוקר? מדוע נחפז המערער לירות בראשו? מה מנע ממנו להיוועץ במפקדיו?", תהו השופטים. "חשש ריאלי ממטען אמור להיות מלווה בפעולות ברורות - כריזה, הצבת צלף, ניהול מוקפד של זירה וכיוצא בזה. מלבד האזהרות הכלליות איש לא התנהג כאילו הוא חושש ממטען הלכה למעשה. גם לאחר צפייה דקדקנית לא זיהינו שום בהילות ממש בסמוך לירי או אחריו". על הירי שביצע אזריה אמרו השופטים: "מקצב הפעולה ואופיה אינן אופייניים למצב חירום כי אם למטווח".
"כל עוד המחבל שרוע על הכביש, הדבר לא הצדיק שימוש בנשק חם", הוסיפו. "אין סימני פורקן מתח או עדכון מיידי של המפקד, או להתרגשות של חייל שעומד בגבורה בנטל מבצעי של פעולה. גירסת המערער לגבי הסכנות היתה כבושה, אינה עומדת בקנה אחד עם עדותו הראשונה". לבסוף קבעו השופטים כי "הוכח כנדרש כי בזמן אמת אמר המערער אמת - וזה שירה כי מגיע לו למות כי ירה בחבר שלו. הסכנה ממטען הגיחה לעולם רק בשלב שלישי בסמוך לפגישה עם עורך דינו הראשון".
"הסכין הייתה רחוקה מהיד"
השופטים העירו על שינויי הגירסאות של אזריה וקבעו: "התפתחות גירסת המערער מעידה שהיא בלתי אמינה". הם ציינו כי אזריה לא אמר למג"ד - בשיחתם כשעה וחצי לאחר האירוע - על החשש ממטען והציג בשלב מאוחר את הטענה כי המ"פ נעמן סטר לו. עוד שינה אזריה את גרסתו בנוגע לדבריו: "במצ"ח הכחיש כי שוחח עם ת' והתנה תנאים לעריכת עימות עימו. בהמשך החקירה, לא שלל המערער את עצם אמירת הדברים. גירסת המערער הוסיפה להתפתח בבית הדין, כשטען שעל חששו ממטען סיפר גם לפרמדיקית שעה אחרי".
השופטים הדגישו כי "לטענת המערער ההסבר להתפתחות נעוץ במצב הנפשי הקשה שלו בסמוך לאירוע - אך לא מצאנו שיש בכך כדי להסביר את הפערים המהותיים". בהכרעה גרסו השופטים מצבו של אזריה, שסובל מפוסט טראומה וקשיי קשב וריכוז, לא גורמים להפרעות בזיכרון. "ניכר כי ניסה לעצב את גירסתו לפי המידע שהוצג בפניו במהלך המשפט".
"צפייה בכל הסרטונים לפני ואחרי הירי מלמדת כי גירסת המערער נסתרת בנתונים העולים מהם", הוסיפו, "צפייה בסרטונים מעלה כי הסכין היתה אכן במרחק גדול מהושטת יד". השופטים ציינו מקרה נוסף בו התגלו פערים בעדותו של אזריה הייתה טענתו כי אזרח ששהה בזירה ראה סכנה: "האזרח הכחיש בעדותו כי קיים שיחה כלשהיא עם המערער".
במהלך הדיון ציינו השופטים כי עדות החייל ת', שהעיד כי שמע את אזריה אומר שלמחבל הגיע למות, הייתה אמינה בעיניהם: "לאחר שבחנו בקפידה את עדות רב"ט ת' - לא מצאנו פסול בעדותו בבית הדין. בית הדין התרשם מהתמודדות העד וייחס לו משקל מלא. לא מצאנו מקום לקבוע כי הדברים נועדו לרצות את חוקריו או את דברי שר הביטחון בעניין. יצויין כי חלק הארי של תשובותיו במצ"ח נכתבו במו ידיו, יותר מפעם אחת. העד סיפר שכל מה שכתב במצ"ח שיקף את המציאות ושאיש לא מנע ממנו לתקן את עדותו אם היה רוצה בכך: אין ראיה לטענת הסנגור כי הדברים הושתלו בעדותו".
"סברנו כי גירסת רב"ט ת' רציפה וקוהרנטית", הוסיפו השופטים בראשות דורון פיילס - שציינו כי גם אם רב"ט ת' לא זכר במפורש את הניסוח, הדברים אמינים. "אנו ערים לקושי הטמון במצב שבו הוא מעיד נגד חברו - רב"ט ת' ניסה לסייע לאלאור ככל הניתן מבלי לא לומר אמת. היעדר רצונו של רב"ט ת' להשתתף בעימות הגיוני, ואין בכך כדי לפגוע בעדותו".
"גרסת המ"פ בעייתית"
"המערער לא העלה בפני רב"ט ת' את החשש מסכין או מירי נוסף, ועדות רב"ט ת' אמינה וקוהרנטית. טענות המערער על מסקנות שאינו הגיוניות לגבי העדות הזאת - נדחות", כתבו השופטים. עם זאת, הם ציינו כי עדותו של המ"פ תום נעמן היא "בעייתית" וציינו את השינויים בגרסתו: "חלו התפתחויות בגרסתו".
בתחילה טען נעמן כי אזריה ירה מכיוון שזיהה תנועה של המחבל, ולאחר מכן סיפר כי אזריה אמר "משהו דומה" לעדותו של רב"ט ת' (כלומר - שמגיע למחבל למות). נעמן אישר כי לאחר שהוצגה לו גירסת רב"ט ת', "זה חידד אצלו את המשפט שאלאור אמר" - ולפי השופטים המ"פ גם "שינה את עדותו לגבי מרחק הסכין". השופטים ציינו כי "איננו רואים עין בעין" עם השופטים שהרשיעו את אזריה "לעניין מתן האמון בגירסת נעמן - מדובר בשינוי גירסא משמעותי. עדותו המאוחרת משתלבת בעדויות האחרות, ומצאנו ליתן לה אך משקל מסוים או מועט. לא ניתן להשתית דברים על עמדת נעמן - בין אם מדובר לרעת המערער או לטובתו".
השופטים דחו את רוב בקשותיו של שפטל להצגת ראיות נוספות: "המערער הגיש סיפורים על 15 מקרים שלדעתו זהים בחומרתם לעניינו של המערער שבהם לא הוגש כתב אישום". השופטים ציינו כי "הגשת ראיות חדשות היא בגדר חריג לכלל" - ועל כן קיבלו רק מקרה אחד: "לא מצאנו, למעט חריג אחד, לקבל את בקשת המערער בעניין הראיות הנוספות. חלק מהשיקולים פועלים לרעת המערער, כולל השאלה מדוע לא הוצגו הראיות בערכאה הראשונה". שפטל הגיש לבית המשפט את תיעוד הפיגוע בהר הבית, בו נרצחו שני שוטרים, כראיה לכך שאזריה פעל נכון - אך הראיה נדחתה על ידי בית הדין.
השופטים ציינו כי הצדדים אינם מערערים על היסוד הפיזי של עבירת ההריגה - הירי על מנת להרוג: "היורה הודה כי ירי שכזה בסבירות גבוהה נוטל את חייו של אדם. הסנגור אישר כי המערער ירה על מנת להרוג ואין מקום לחלוק על קשר סיבתי בין הירי לבין התוצאה". עוד נכתב בהחלטה הארוכה כי "היורה טען כי הירי מוצדק ותאם את הוראות הפתיחה באש".
עוד דחו השופטים את טענות ההגנה לאפלייה. "מהפרוטוקול לא עולה תמונה של יחס מפלה כלפי ההגנה", אמרו. "אמנם היו שאלות הבהרה, ולעתים מעבר לנדרש מצד השופטים, אך לא מצאנו פגם היורד לשורשו של עניין בנושא הזה".
אביו של אזריה: "נשמור על איפוק"
הדיון בבית הדין הצבאי בקרייה נערך כחצי שנה לאחר שנגזרו על אזריה 18 חודשי מאסר בגין הריגת מחבל מנוטרל: אזריה, שבינתיים השתחרר מהצבא, התייצב בדיון - בו יוחלט האם לבטל את הרשעתו, להקל בעונשו, להשאיר את העונש על כנו ואולי אפילו להחמיר בעונש. מחוץ לבית הדין התקבצו מספר מפגינים שהעניקו לאזריה "צל"ש" מאולתר וקראו "הוא זכאי", אך משפחת אזריה הודיעה כי היא אינה קשורה למחאה. "אנחנו באים היום לשמוע זיכוי בעזרת השם", אמר צ'ארלי אזריה, אביו של החייל, לחדשות 2. בתוך האולם אמר לבני המשפחה ולחברים: "אנחנו נקבל את הכרעת הדין, נמשיך בהליכים לפי ייעוץ עורכי הדין. אני מבקש מכולם לשמור על איפוק". התובע נדב וייסמן הגיע עם מאבטח לדיון.
עוד בטרם הדיון הקריא עו"ד יורם שפטל, פרקליטו של אזריה, מכתב שקיבל מחייל: במכתב סיפר החייל, דוד ששון שמו, כי היה עד למקרה ב-2002 בו שני חיילים ביצעו וידוא הריגה לשני מחבלים. "זה היה הנוהל המקובל - היו מפשיטים אותם לחיפוש חגורת נפץ, דורכים להם על שתי הידיים, יורים כדור אחד לראש על מנת לוודא שלא יפעילו חגורת נפץ", כתב ששון וצירף תמונה.
גיא פלג, רוני דניאל, ברהנו טגניה ואסף יחזקאלי השתתפו בהכנת הידיעה.