הוועדה למינוי שופטים הודיעה היום (שלישי), כצפוי, כי השופטת אסתר חיות תחליף את מרים נאור ותהיה נשיאת בית המשפט העליון הבאה. חיות, שנבחרה בוועדה פה אחד, תהיה האישה השלישית שתכהן בתפקיד, אחרי נאור ודורית ביניש לפניה, והיא צפויה להיכנס לתפקידה בחודש הבא ולכהן עד לשנת 2023. עוד הודיעה הוועדה ששהופר חנן מלצר יהיה המשנה לנשיאה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך את חיות על מינויה ואיחל לה הצלחה בתפקיד. בהמשך הודה נתניהו לנשיאה היוצאת, מרים נאור, על שנים ארוכות בה שירתה את מערכת המשפט בישראל במסירות, בנאמנות ובמקצועיות. "מערכת המשפט בישראל היא מן המוערכות בעולם ועושה רבות לחיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל כדמוקרטיה שומרת חוק, ומעמדו של צה"ל כצבא מוסרי ראשון במעלה", אמר נתניהו.
חיות נולדה ב-1953 במעברת שובקי בהרצליה להורים ניצולי שואה, אביה ניצול מחנה אושוויץ ואמה ניצולת טרנסניסטריה. הוריה התגרשו כשהייתה כבת שנה וחצי. אביה היגר לאנגליה, והיא גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה בהרצליה. בגיל 17 עברה עם אמה לאילת, שם השלימה את לימודיה התיכוניים.
מהלהקה הצבאית ללימודי משפטים
בשנת 1971 התגייסה חיות (אז אבני) ללהקת פיקוד המרכז, שם שירתה לצד הסולנית דורית ראובני והאמנים אלי גורנשטיין, עוזי חיטמן ורונית אופיר. לאחר שירותה הצבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל-אביב, שם גם הכירה את דוד חיות, בעלה מזה כ-40 שנה ולהם שני בנים ושתי נכדות.
חיות עבדה שנים רבות קודם מינויה כשופטת, כעורכת-דין בתחום האזרחי, משנת 1985 עבדה במשרד משותף עם בעלה עורך-הדין דוד חיות ועסקה במשפט מסחרי ובתיקי נזיקין.
ותיקת השופטים בעליון
הקריירה השיפוטית שלה החלה עם מינויה כשופטת של בית-משפט השלום בתל-אביב בשנת 1990. ב-1996 קודמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 2003 החלה חיות לכהן כשופטת בבית-המשפט העליון במינוי בפועל. משנת 2004 ועד היום מכהנת חיות כשופטת של בית-המשפט העליון במינוי קבוע.
עם פרישתם הקרובה של המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, השופט סלים ג'ובראן במהלך שנת 2017 ולאחר מכן, בחודש אוקטובר, של הנשיאה מרים נאור - תהיה חיות ותיקת השופטים בבית המשפט העליון, עם ותק של למעלה מ-14 שנות כהונה בו ולמעלה מ-27 שנות ותק שיפוטי בכל הערכאות.
פסיקותיה בשנות כהונתה בעליון ביטאו את ערכי השוויון, טוהר המידות וזכויות האדם של הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה. פעמים לא מבוטלות הביעה חיות דעת מיעוט כאשר שאר השופטים סברו שיש לפסוק אחרת והדגישה את החשיבות שבפסיקה לקידום האינטרס הציבורי בפסיקות שונות.
בהכנת הכתבה השתתף עמית ולדמן.