בית משפט השלום בתל אביב דחה היום (רביעי) את תביעת הפיצויים של העבריין הבכיר אבנר הררי נגד המדינה בעקבות זיכויו מאשמת רצח בשנת 2008. בהחלטת השופטת נקבע כי הררי, שבילה יותר ממחצית חייו בבתי כלא בישראל, ישלם למדינה 12,000 שקלים עבור שכר טרחה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בתביעתו ביקש הררי לחייב את המדינה בתשלום פיצויים נוספים, מעבר לסכום הפיצויים המקורי בסך 126,646 שקלים אותו שילמה המדינה בתום הליך פשרה, בטענה כי גורמי המשטרה והפרקליטות עשו לו עוול בחקירתו, בהעמדתו לדין ובניהול המשפט. השופטת יעל הניג קבעה כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הררי הייתה סבירה כך שלא ניתן לטעון שאי הגשתה מהווה רשלנות מצד המדינה.
ביוני 2008 הררי זוכה מאישום ברצח ליאון אזולאי ז"ל לאחר שבית המשפט קיבל את טענת סנגוריו כי "אין להשיב לאשמה" לאחר שלא מצא ראיות מספקות הקושרות אותו לרצח, כמו למשל ההבדל בין צבע האופנוע שלו לצבע האופנוע שיוחס למתנקשים על-ידי עדי ראייה.
לאחר הזיכוי הררי הגיש לפיצוי לפי סעיף 80 (א) לחוק העונשין מכיוון שזוכה לפי עילת "לא היה יסוד לאשמה". הפרקליטות הודיעה אז כי המדינה מוכנה לשלם פיצויים בעקבות הזיכוי, כפי שהיא מחויבת לפי החוק, אך לא את התוספת שהררי דרש.
לטענת הפרקליטות, בתיק שנוהל על-ידי עו"ד אריאל אררט מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), לא ניתן להאשים אותה בהגשת כתב האישום ללא יסוד, הן בשל כך שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית בבקשה המקורית למעצר עד תום ההליכים והן משום שהזיכוי נקבע בשל השינוי במצב הראיות לאחר הגשת כתב האישום, ובראשו פטירת המדובב שנכח בתאו של הררי בזמן המעצר.
"ביהמ"ש לא רואה מקום לפיצוי נוסף"
בתביעתו טען הררי כי "המשטרה והפרקליטות התנהלו ברשלנות באופן זדוני ומגמתי" בעניינו וכי כתב האישום נגדו הוגש למרות היעדר ראיות. לטענתו הפרקליטות ניהלה נגדו הליך סרק במשך 6.5 שנים. בית המשפט דחה את הטענה הזו.
"בית המשפט קבע כי לעניין הנזק לא יכול התובע לטעון להפסדי השתכרות בהיותו מנהל קריירה עבריינית זה עשרות שנים וכי לא עלה בידו להוכיח כושר השתכרות, גובה השתכרות והפסד כלשהו", נכתב בפסק הדין.
"באשר לרשלנות, לו הייתה נקבעת קבע ביהמ"ש כי אינה מצדיקה פיצוי עונשי. באשר לאובדן חירות, ימי החקירה בהם שהה מאחורי סורג ובריח קוזזו מ-8 חודשי מאסר שנגזרו עליו לאחר שהורשע בשיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות ומשראה 'להשתמש' בימים אלו על מנת להפחית שלילת חירות אחרת לא רואה ביהמ"ש מקום לפיצוי נוסף".
בנוסף בית המשפט ציין כי: "החלטה על נקיטת הליכים פליליים אינה מבטיחה הרשעה בדין, וממילא זיכוי כשלעצמו אינו הופך את ההחלטה להעמיד לדין להחלטה רשלנית. על הפרקליטות לקבל החלטה אם בנסיבות העניין סביר וראוי להעמיד את פלוני לדין, בהתחשב בטיב הראיות הקיימות והעניין הציבורי שבהעמדה לדין.
"עליה לבחון את עצמה תוך כדי ההליך, ככל שמתבררות עובדות חדשות, אם ראוי להמשיך בהליך הפלילי, אם לאו; אך לעתים רבות מצויות שתי האפשרויות בתוך מתחם הסבירות של שיקולי הפרקליטות, ואין להסיק בהכרח מכך שהחלטה להעמיד לדין התבררה למפרע כבלתי נכונה, שהפרקליטות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה".