התפתחות נוספת בפרשת הכאת הסייענים הפלסטינים: תיעוד האלימות שהפעילו על הפלסטינים הותר היום (שלישי) לפרסום בעקבות עתירה של חברת החדשות. בסרטון, שצילמו החיילים עצמם, הם נראים יושבים ברכב החפ"ק כשהפלסטינים יושבים בו עם כיסויי עיניים ובידיים אזוקות, ומשמיעים קריאות כאב בשעה שהחיילים מכים אותם. אחד החיילים נראה בתיעוד כשהוא מכה את הפלסטיני בראשו, והקורבן צועק "איי, איי". האווירה ברכב נראית עליזה, ולא נראה שנשקפת לחיילים סכנה כלשהי שהצריכה הפעלת אלימות.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
בעתירת חברת החדשות לפרסום הסרטון, שהוגשה על ידי היועצים המשפטיים של החברה עורכי הדין ישגב נקדימון ודקלה בירן, נכתב כי התיעוד כבר התפרסם ברשתות החברתיות וכן שהוא מהווה את הראיה המרכזית נגד החיילים. לפי העתירה, כל עוד פרטיות החיילים נשמרת והסרטון מועבר בטשטוש מוחלט - הרי שאין בעיה לפרסם זאת ויש בכך עניין לציבור.
הפרקליטות הצבאית השיבה אז לעתירה ואמרה שהיא מותירה את שיקול הדעת לבית הדין הצבאי, אך עורכי הדין של הלוחמים התנגדו לכך והוציאו צו איסור פרסום. היום כאמור התיר בית הדין לפרסם את הדברים.
נזכיר כי בית הדין הצבאי גזר חודשי מאסר על החיילים שתועדו לאחר שהורשעו במסגרת הסדר טיעון שנחתם עמם. שלושה מהם ירצו עונש של שישה חודשי מאסר וחצי, חייל נוסף ייכלא למשך חמישה חודשי מאסר וחצי ואחד נוסף למשך חודשיים. המשפט נגד מפקדם, קצין בדרגת סגן המואשם בעבירות של אי מניעת פשע, חבלה ברשלנות והתנהגות שאינה הולמת, עודנו מתנהל. כלל החיילים שהורשעו הורדו לדרגת טוראי וקיבלו מאסר על תנאי.
עו"ד חגי בן דב מהסניגוריה הציבורית אמר לחדשות Online: "אנו שמחים שבית הדין קיבל את ההסדר, החיילים הודו ולקחו אחריות. אנחנו שמחים מכך שבעוד שנתיים יוכלו להגיש חנינה וימחקו להם את הרישום הפלילי". לדבריו, "הסניגוריה התנתה את פרסום התיעוד בכך שפרטיותם של החיילים תישמר וחסויה, מכיוון שקיבלנו חוות דעת צבאית ששידור הסרטון עם פנים גלויות יסכן אותם".
יצוין כי הפלסטינים שהוכו היו מעורבים בפיגוע הקטלני שבו נרצחו שני הלוחמים סמ"ר יובל מור יוסף וסמ"ר יוסף כהן, חבריהם של הלוחמים לפלוגה. "אני לא יכול להתנהג אליהם כמו בן אדם רגיל", טען בחקירה סמל א', אחד הנאשמים. "אני לא יכול לשמור על קור רוח – אני נכנס לסערת רגשות. אחרי הכל, אלה אנשים שעזרו לרצוח את החברים שלי".
סמל ב' הביע סנטימנט דומה בחקירתו. "הסתנוורתי לרגע, אבדתי עשתונות. נתתי לו כמה מכת קטנות, בודדות". סמל ג' הידהד גם הוא את הדברים: "כל האמוציות שלי עלו, זה קשור לחברים שלי. אז נתתי סטירה לפנים, עם היד פתוחה".
בניגוד לפרקליטות הצבאית, שרואה בחומרה את התנהגות הלוחמים, דווקא מפקדיהם חושבים אחרת. "הפלוגה הייתה הטראומה של מלחמה", סיפר בעדותו הסמ"פ. "אני אישית טיפלתי בשני נפגעי חרדה, יתר החיילים מתעוררים בלילה ובוכים. האירוע השפיע על החיילים מאוד קשה מנטלית, בסופו של דבר זה חברים שלהם שעברו איתם תקופה של שנה ושמונה חודשים בה הם עשו הכל ביחד – והם ראו את הגופות של חברים שלהם. גם לא היה טיפול נפשי כלשהו ביחידה, וזה גורם משפיע".
עדותו של המ"פ חיזקה את הדברים. "לא אני החלטתי על המבצע, אבל אני כן חושב שהגיע לנו להשתתף בפעילות, והיא גם סוג של 'סגירת מעגל' – בסופו של דבר מדובר במחבל שהרג את החברים שלנו לפלוגה", אמר. "אני חושב שאם היינו יודעים מראש שהמחבל הולך להיות באותו לילה, הייתה הכנה מנטלית לכך והדברים היו נראים אחרת".