העמדתם לדין של הורים בגין גרימת מותם של ילדים או פגיעה קשה בהם היא אחת מהדילמות הקשות העומדות בפני התביעה. מצד אחד, על ההורים אחריות גדולה על ילדיהם ויש צורך לייצר נורמות התנהגותיות ראויות ולכן יש אינטרס ציבורי בהעמדתם לדין, אך מצד שני ההורה הוא הנפגע העיקרי מהתוצאות הטראגיות של מעשה הרשלנות, והסבל שחווה הורה במקרים אלו בלתי נתפס. הנחיה חדשה שהעביר היום (ראשון) פרקליט המדינה שי ניצן קובעת קריטריונים להעמדה לדין של ההורים ומבחינה בין המקרים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ההנחיה החדשה עוסקת בשלושה סוגים מרכזיים של גרימת מוות ברשלנות על ידי הורים: תאונת דרכים, שכחת ילד ברכב וטביעה, והיא חלה גם על קרובי משפחה אחרים שרשלנותם הביאה למוות או לפגיעה חמורה בקרובי משפחתם.
מדיניות התביעה היא לפעול על פי הכלל שערך קדושת החיים מקיים אינטרס ציבורי מובהק בהעמדה לדין במקרה של אובדן חיים ברשלנות, אך בשל ייחודם של המקרים בהם עוסקת ההנחיה, יינתן משקל לרמת העניין לציבור שבמקרה הספציפי.
שלושה מקרים אליה מתייחסת ההנחייה: תאונת דרכים, שכחת ילד ברכב וטביעה
במקרה של תאונת דרכים, קיים אינטרס ציבורי מובהק במדיניות אכיפה מחמירה ובהעמדה לדין, לכן, במקרים בהם ילד נהרג או נפגע קשה בתאונת דרכים בשל רשלנות ההורה, ייטה התובע להעדיף את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין. הימנעות מהגשת כתב אישום במקרים אלו חריגה ותתבצע אם ההורה הרשלן נפגע קשות בתאונה (פיזית או נפשית) או שדרגת הרשלנות שלו הייתה נמוכה יחסית. גם גילו, מצב בריאותו ומאפיינים נוספים יילקחו בחשבון.
במקרה של שכחת ילד ברכב ללא השגחה, אם המקרה הוביל למותו של הילד, העבירה ברוב המקרים תהייה גרימת מוות ברשלנות ולעיתים אף הריגה, זאת משום שלא משנה מה היו הסיבות להיסח הדעת אין להם הצדקה לתוצאה הטרגית. אך בהנחיה נקבע כי במרבית המקרים, מדובר באירוע טרגי שמקורו בחוסר שימת לב מצד ההורה ולכן נקבע כי ככלל לא יועמד ההורה לדין, למעט במקרה של רשלנות ברף גבוה.
במקרה של טביעה יש לבחון את נסיבות הטביעה. אם מדובר בהיסח דעת רגעי, יינתן משקל משמעותי להשלכות הקשות של מות הילד או לפגיעה הקשה והתביעה תימנע מהעמדתו לדין של ההורה. אך אם הטביעה אירעה כתוצאה מרשלנות ברף גבוה, כדוגמת כניסה מודעת של ההורה לסיטואציה מסוכנת כמו למשל בחוף אסור לרחצה או כל מקרה אחר ישקול התובע העמדת ההורה לדין, לפי מכלול הנסיבות.
בנושא הענישה, בכל מקרה נקבע כי במקרה שבו הורשע הורה בגרימת מוות או בפגיעה קשה ברשלנות בילדו, התביעה תימנע מלבקש עונש מאסר או עבודות שירות של ההורה, אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת.