הספרייה העירונית בבני ברק הפלתה – ותפצה: בית משפט השלום בתל אביב קבע אתמול (שני) כי על עיריית בני ברק לפצות צעירה בת 26 בלא פחות מ-60 אלף שקלים, לאחר שכשביקשה לשאול ספר בספרייה העירונית נאמר לה כי הוא מיועד "לנשים נשואות בלבד". חיה, הצעירה שהופלתה, פנתה תחילה לעיריית בני ברק – אך משלא נענתה עברה למישור המשפטי.
בכמה הזדמנויות ביקשה חיה לשאול ספרים תמימים לחלוטין – רומן על צעירים דתיים מירושלים שמחפשים שידוך, או ספר שעוסק בפוריות. היא מספרת: "זו ספרייה שנפתחה לפני כמה שנים, והייתי הולכת אליה באופן תדיר. פעם אחת נתקלתי בספר עם טיקט אדום בצד, שלא ייחסתי אליו חשיבות. כשבאתי לשאול את הספר, הספרנית אמרה לי שהוא מיועד לנשים נשואות ושהיא לא מוכנה להשאיל לי את ספר".
זו הייתה הפעם הראשונה שחיה נתקלה בתשובה הזו. הספר עסק בכלל בפוריות. היא ניסתה תחילה לברר את פשר התשובה, אך לבסוף ויתרה ולא שאלה את הספר. לאחר חצי שנה האירוע חזר על עצמו: "הפעם השנייה הייתה בנוגע לספר של חרדים שמחפשים שידוך – שזה ספר שבכלל קראתי בתיכון".
"כשהיא אמרה את אותה התשובה – שבגלל שאני לא נשואה אני לא יכולה לקרוא את הספר – היא גם טענה כי מדובר ב'הוראה של רבנים'. ביקשתי ממנה לדבר איתם, אני גם חרדית וחשוב לי להבין למה הם חושבים שאני לא מסוגלת לקרוא ספר? מי מחליט מה זה מבוגר? היא השיבה: 'זה לא תלוי גיל אלא נישואין. רק רווקה לא תקבל, אלמנה כן'".
חיה יצאה בתחושות קשות. "אני זוכרת שהלכתי לאורך הרחוב, מכיוון הספרייה לבית שלי, ואני מסתכלת על אנשים ברחוב ואומרת לעצמי: מה הם חושבים עליי? שאני קטנה ומטומטמת? שאני לא אישה, שאני ילדה? חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים".
"הסתכלתי על אחיינית שלי, שצעירה ממני בכמה שנים", חיה ממשיכה. "פעם הייתי עושה עליה בייביסטר, וחשבתי לעצמי - היא נשואה ויכולה לקרוא את הספר, אבל הם אומרים שלי אין את האפשרות? גם ככה קשה וכואב להיות חרדית ורווקה בגיל הזה". היא מספרת שהמקרה גם השפיע עליה לאחר מכן ופגע בביטחון שלה, בין היתר גם בתחום האמנות שהיא עוסקת בו: "אם ספר הם אומרים שאני לא יכולה לקרוא, אז זה גרם לי לחשוב בהתחלה, מי אני שאציג יצירה שלי?".
בהתחלה שלחה מכתבים לעירייה, אך משלא קיבלה מענה – פנתה לאגודה לזכויות האזרח ולסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "מה שדחף אותי לעשות את זה היה הפגיעה והעובדה שהתעלמו מהמכתבים שלי. אמרתי לעצמי שהמקסימום שאני יכולה לעשות זה למצות איתם את הדין. לא יכול להיות שהם ירמסו אותי ככה ואפילו לא יענו".
חיה תבעה את העירייה על הפליה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. העירייה טענה, מנגד, כי הספרייה לא ציבורית אלא "ספרייה תורנית חרדית", ושלכן – השימוש בספרייה הוא בהתאם למערכת ערכים תורנית-הלכתית, השונה מספרייה ציבורית. הם טענו כי הספר שביקשה לשאול "עוסק בשאלות של קשרי גבר ואישה שאינם מתאימים למצבה הרוחני של התובעת בשלב זה של חייה".
במהלך אחד הדיונים שאל שופט בית המשפט השלום, אביים ברקאי, את עורך הדין מטעם העירייה: "אם היא הייתה נשואה, היא הייתה יכולה לקרוא את הספר?" עורך הדין השיב: "ודאי, אז היא תהיה בעלת רישיון נהיגה בטריטוריה הזו. אין לה עדיין".
בפסק הדין כתב השופט ברקאי: "הנתבעת מבקשת להפלות בין נשים נשואות לשאינן נשואות באצטלא דתית ובכסות המבקשת להידמות למעין שמירת מצוות... התובעת הופלתה באופן גורף. הנתבעת סירבה להשאיל לה ספרים תוך הוקעתה בפועל בשל הועבדה שלא נישאה לאיש".
הוא ביקר את העירייה בחריפות: "הנתבעת המשיכה בדרכה תוך שהיא רומסת את התובעת ודומותיה ואפילו לא מביטה מטה אל פניהן", והוסיף: "אי הצדק שנגרם לתובעת הוא אי צדק אשר עלול לחרוג מגבולות הספרייה העירונית או אף לחרוג מגבולות העיר בני ברק".
עברו שנתיים – ומאז אותו מקרה חיה לא חזרה לספרייה. "אני מרגישה מושפלת. אני לא מסוגלת לחזור לשם. אני שמחה על פסק הדין ומקווה שהעירייה תפנים משהו, ומקווה שתפעל למען נשים רווקות במגזר החרדי". חיה מספרת שהיא בעצמה מתכננת להשתמש בחלק מהכסף למען מטרה זו - ולסייע לרווקות נוספות במגזר באמצעות קידום מסגרות רוחניות לאוכלוסייה זו.
"בית המשפט עשה היום צדק עם אישה צעירה, רווקה, חרדית, שהייתה אמיצה מספיק להילחם בהפליה נגדה", אמרו עורכי הדין של חיה, בריהאן סייף ורעות מיכאלי מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "מניעה מאדם לקרוא ספר משמעה מניעה של השכלה, פנאי והנאה. אף שיקול, אף לא שיקולים דתיים, אינם יכולים להדיר נשים מפאת היותן רווקות ולמנוע מהן את הזכות לקרוא כאוות נפשן".