הוא הוגדר כ"יעד מספר אחת של מחוז הדרום" והוא חשוד בתקיפה וחטיפה, אך יחד עם זאת הוא שוהה בביתו כמעט ללא פיקוח. קוראים לו שלום דומרני, ולא מעט אנשים רואים בו כראש של ארגון פשע אלים ומסוכן.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לפני קרוב לשלושה חודשים כי יוטל על דומרני "מעצר בית מלא", אך מיום ליום, רצף המילים האלה מאבדות ממשמעותן. והנה ההסבר: דומרני גר בלא פחות ממצודה. כדברי בית המשפט היום הוא דאג "להקיף את עצמו בקירות בטון, על מנת שאפשרות הפגיעה בו תהיה נמוכה". הבעיה: המבנה כל כך מבוצר, עד שהאיזוק האלקטרוני שאמור לסמן למשטרה מתי דומרני יוצא מהשטח המותר לו - פשוט לא עובד.
בערעור שעמד בפני בית המשפט, ביקשה המדינה למצוא חלופה אחרת למעצר בית. "הגענו לנקודה בה ההחלטה לא ישימה", ניסתה המדינה להסביר בבקשה. "לא אשתו ולא חמותו, ושום פיקוח שאינו במשולב עם איזוק אלקטרוני יהיה יעיל. נבקש שהמשיב ישהה במקום בו האיזוק האלקטרוני יהיה אפקטיבי".
בית המשפט החליט שלמרות שהאזיקים לא מאזקים, אין כמו בבית. ולמה? כי המבצר של דומרני אמנם עושה את האיזוק ללא אפקטיבי, אך גם הופך את ניסיונות הפגיעה בו לפחות אפקטיביים. "העתקת מקום מגוריו עלולה לסכן את הציבור", הסביר השופט את החלטתו, "שכן אפשרות הפגיעה במשיב במקום בלתי מבוצר תהיה קלה יותר, והציבור כולו עלול להיפגע ולהינזק".
אין איזוק אלקטרוני ואין גם פיקוח
הציבור בוודאי משער שאמנם אין איזוק אלקטרוני אך בטח יש סוג של פיקוח אחר. אך גם במקרה הזה, "מעצר הבית המלא" מתמוסס. מסתבר שאין לבית המשפט את הסמכות לחייב את דומרני לשלם על ביקורת רציפה של חברת אבטחה, ואין לו גם את הסמכות לחייב את המשטרה לעשות זאת.
מה שנותר לבית המשפט הוא רק לבקש יפה מהמשטרה לנסות מדי פעם לבקר את העצור דומרני: "מובן שאין מניעה שהמשטרה תבקר כרצונה, ועל חשבונה, כראות עיניה, ובשעות שתמצא לנכון בבית".
דומרני נעצר בתחילת חודש פברואר בחשד לתקיפה ואף לניסיון חטיפה של אדם נוסף מוכר למשטרה, אבנר הררי. בית המשפט קבע בעבר כי יש יסוד סביר להאמין שדומרני וחבורתו הם תוקפי הררי, אך סירב לקבל את עמדת הפרקליטות כי היה ניסיון חטיפה מאחר והתקיפה הייתה ספונטנית ועדותו של הררי "מוגזמת".