מה עמד מאחורי התקיפה האכזרית של הנער ג'מאל ג'ולאני בן ה-17 בכיכר ציון בירושלים בליל חמישי האחרון? המשטרה ממשיכה בחקירת המעורבים בפרשה, כשבין היתר נבדקת אפשרות כי נקמה על רקע גזעני של צעירים יהודים הובילה לפציעתו הקשה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מחקירת הפרשה עולה כי אחת הנערות היהודיות סיפרה לצעירים החשודים בתקיפה, שהוטרדה על ידי חבורת ערבים. בעקבות דבריה, החליטו על פי החשד חלק מהנערים לתקוף את ג'ולאני וחבריו - למרות שידעו שאין לו שום קשר להטרדת הנערה. "כבר שהגענו לזירה מצאנו אינדיקציות בשטח לכך שבמקום התפתחה קטטה בין חבורת יהודים לבני מיעוטים", סיפר לחדשות 2 באינטרנט סגן ניצב רוני אבניאלי, מפקד תחנת לב הבירה.
ג'ולאני, שסובל מבעיה באזור החזה עוד טרם התקיפה, נפצע באופן החמור ביותר מבין המותקפים, לאחר שספג מכות באזור. אתמול, לאחר שהתעורר מהפציעה הקשה סיפר לחוקרים שאינו זוכר דבר ממה שהתרחש. גם היום, כמעט שבוע אחרי הפציעה, הוא עדיין מאושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים עין כרם בירושלים.
במהלך היום יובאו ארבעה מהחשודים לבית משפט השלום בירושלים, שם יוחלט אם להאריך את מעצרם. אתמול הוארך בארבעה ימים מעצרו של החשוד החמישי בפרשה, צעיר בן 19. יתר החשודים הם נערים ונערה בגילאי 13-17. גורמים המקורבים לחקירה מסרו כי את המידע על המעורבים החדשים בפרשה מסר ככל הנראה החשוד בן ה-19, שמעצרו הוארך בארבעה ימים.
"אובדן צלם אנוש שלא ניתן לקבל"
דברים שכתבה בפייסבוק פעילה באחת מעמותות הסיוע לנוער שהייתה עדה לחלק מההתרחשויות האלימות מספרות על מה שקרה בליל חמישי: "הגענו, כמה אנשי צוות בשעה הרגילה להתנדבות שלנו בכיכר ציון. לא עברה חצי שעה, וצעקות 'יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה' עלו בקולי קולות. עשרות נערים החלו לרוץ, התקבצו והחלו לתת מכות רצח של ממש לשלושה נערים ערבים שהלכו בנחת במדרחוב בן יהודה. ראיתי לינץ', בעיניים ממש".
את השתלשלות מסכת האלימות, שאותה כינתה "אובדן צלם אנוש שלא ניתן לקבל", היא תיארה: "כשאחד מהנערים הערבים כשל ונפל לרצפה, המשיכו הנערים לבעוט בו בראש. הוא איבד את ההכרה: העיניים התגלגלו, זווית הראש התעוותה ואז הבועטים ברחו והשאר התקבצו מסביב במעגל, כשחלק המשיכו לצעוק את הסיסמה הבזויה הזאת עם שנאה בעיניים".
לטענת המתנדבת, היו המעורבים באירוע בני 18 לכל היותר, ואחדים מהם אף בני 15. "הם פשוט ניסו להרוג מישהו בידיים שלהם", היא סיפרה בזעזוע. "לילדים האלה לא זז שום דבר בלב כשהם בעטו למוות בנער בן גילם ששכב מפרפר על הרצפה. התמונה לא זזה לי מהעיניים, הקולות עוד נשמעים, וכך גם תחושת חוסר האונים והשאלה מה קרה לנו ומה קורה לילדים שלנו - אך בעיקר, איך והאם עוד אפשר לשנות".