זה קרה אחרי חצות, בכיכר המרכזית בקריית שמונה. קטטה אלימה בין עשרות ילדים הסתיימה ברצח שהרעיד מדינה שלמה. זו הייתה זירת מלחמה של ממש, קרב על כלום ושום דבר, בסופו נרצח יואל להנגהל ז"ל. רק כשרואים את סרטון האירוע ההוא, מבינים שאילו רק היה שם מבוגר אחראי אחד שהיה עושה סוף אחר ללילה ההוא של 6 באוקטובר, אולי הכול היה נגמר אחרת.
הרצח שקרה אל מול מצלמות האבטחה חושף זירה מתעתעת: יש נרצח, יש נאשם ברצח, אבל מי דקר את יואל? לכאורה, התיק הזה פוצח – יש נאשם ברצח. אבל רק כשצוללים לאופן שבו נוהלה חקירת המשטרה הבעייתית באירוע הזה אי אפשר שלא לראות את החורים, התקלות ואת סימני השאלה שהותירה אחריה המשטרה: האם החוקרים ננעלו מוקדם מדי על החשוד המיידי? האם נחצו קווים בניסיון לחלץ ראיות? והאם הרוצח של יואל – עדיין מסתובב חופשי?
יריית פתיחה לליל בלהות
דווקא יום ההולדת של ילדה אחת בת 13 באולם הסמוך לכיכר ההסתדרות בקריית שמונה היה יריית הפתיחה לליל הבלהות הזה. חבורת ילדים בני 12 ו-13 משתכרים שם, כמעט בלי שליטה. עשרים מטרים מהמועדון הזה יושבים במורד המדרגות זוג צעירים, שניהם כבני 19, יואל להנגהל ז"ל והדסה חברתו. שניהם בני המנשה, חברי הקהילה היהודית הקטנה שעלו מצפון הודו.
בשלב הזה, הילדים מיום ההולדת, חלקם כבר שתויים, יוצאים ונכנסים שוב ושוב מתוך אולם המסיבה, ל"תחנת התדלוק" שהוקמה בחוץ. הדסה מניחה את הראש שלה על יואל, כשמתקרבות אליהם כמה בנות מהמסיבה הסמוכה. משהו נראה לבנות מוזר והן חושדות, משום מה, שיואל סימם את הדסה. כשהן מנסות לפתח שיחה, החשד רק גובר: יואל לא מצליח להסביר את עצמו והדסה מתנהגת באופן משונה.
"אמרתי להם שאני בסדר, שיעזבו אותנו…", תעיד לימים הדסה במשטרה. "יואל דיבר איתם אבל הוא לא מבין עברית… הוא שאל אם הם יודעים אנגלית, והם צחקו… יואל התעצבן".
ברגע הנפיץ הזה, האלכוהול מתחיל לדבר, וגם הידיים: יואל מתעצבן שחושדים בו. הוא משתולל, אפילו שובר מראה של רכב, ילדה אחת שופכת עליו קולה והוא מושך לה בשיער. ממש ריב ילדים, שיכול היה להיגמר כאן. אבל דווקא עכשיו, העסק מסתבך. שני הצדדים מזעיקים תגבורת. בצד אחד, הדסה מתקשרת לקרוב משפחה שלה – חייל בשם צפיר, שנמצא לא רחוק משם. גם מהצד השני, מוזעקת תגבורת. בתוך דקות מתפתחת זירת קרב. יואל והחייל צפיר מול עשרות ילדים קטנים, אך נחושים.
הודעות הוואטסאפ שהקליטו הילדים זה לזה חושפות את האווירה רגע אחרי הקטטה: "רבתי עם איזה פיליפיני בן 30, בן שרמוטה שם לי בוקסים לפנים, הפלתי אותו לרצפה", "קוריאנים, קוצ'ינים, שימותו השרמוטות האלה, כוס אמאמא שלהם". כמעט בין רגע, הילדים המקומיים שהשתתפו בקטטה בורחים מהמקום.
בשלב הזה כיכר העיר נותרת ריקה. אבל צפיר, חברו של יואל, עדיין לא רגוע. הוא מתקשר לאיש היחיד שעליו הוא יכול להישען עכשיו, בשעת מצוקה: המפקד שלו מהצבא. השיחה הזאת לוכדת את הרגעים הדרמטיים מהלילה הזה.
"הרביצו לו… כן, הוא לא ידע עברית אז הרביצו לו", מספר צפיר למפקדו. "ואפילו שברו לו את השיניים ושברו לו את הפנים... כשאני הגעתי ראיתי ארבעה אנשים שהרביצו לו, הרבצתי להם… כן הרבצתי להם… כי הוא לא יודע עברית, הוא לא מבין אותם".
בשלב הזה, צפיר עוד לא מבין כמה מר הולך להיות הלילה שעוד לפניו. גם שוטרי תחנת קריית שמונה שמגיעים לזירה לא מבינים. השוטרים מנסים לצנן את הרוחות, אבל זה רק מרגיז יותר את צפיר. הוא מצפה שהמשטרה תאתר את התוקפים, שכבר ברחו מזמן. במקום לפזר את כל הנוכחים, השוטר חיים גבאי שמפקד על האירוע בשטח מקבל מהמפקדים שלו אישור להתקפל מהמקום. אחרי שהוא מתפנה מהמקום, הוא מקפיץ את בתו שהייתה באירוע יום ההולדת הביתה.
השוטרים משאירים מאחוריהם בשטח שלושה: צפיר והדסה, וגם את יואל שעדיין מדמם בפניו. כל הזמן הזה, צפיר ממשיך לדבר עם המפקד שלו רון, האדם היחיד שדואג לו, ומשמש עבורו אוזן קשבת. כששומעים את השיחה הזו, מבינים עד כמה הזירה באותם רגעים ריקה ממבוגר אחראי. עד כמה השטח דליק ורק מחכה לגפרור. "אני מוכן להרוג אנשים", אומר צפיר למפקדו ברגע של זעם על הטיפול הכושל, לטענתו, של המשטרה בילדים שפצעו את חברו ונמלטו כבר מזמן מהזירה.
"תהיה חזק. תחשוב שאתה בצבא"
דקות ספורות מסיום הקטטה הראשונה, היא נדלקת שוב. וזה בדיוק מה שקולטות מצלמות האבטחה: עשרות ילדים סקרנים שרוצים לחדש את ההצגה הכי טובה בעיר – נוהרים בחזרה לזירה, ועל הדרך קוראים גם לחברים הגדולים שלהם: ליית אלאוסי וליעד אדרי.
ואז הכול קורה תוך שניות. ליעד וליית, צועדים בראש חבורה של עשרות ילדים מצוידים במקלות ואבנים, עולים לכיוונם של יואל, צפיר והדסה שנמצאים במעלה המדרגות. כל הזמן הזה, צפיר עדיין על הקו עם המפקד רון. "למה אתם קוראים לנו הודים?", נשמע צפיר צועק, וליעד אדרי משיב: "או שאתם עפים מפה, או שכולכם אוכלים אותה עכשיו". ברגע הזה ממש מתחילה הקטטה. אז, תוקפים הצעירים באבנים, במקלות וגם בסכין את יואל וצפיר. צפיר מתחנן בפני מפקדו רון שיגיע לזירה ונשמע צועק לחברו יואל, ששוכב כעת על הרצפה, דקור ומדמם: "תהיה חזק. תחשוב שאתה בצבא".
כשהכול נגמר, השעה כבר אחת וחמש דקות בלילה. רגעים ספורים מסיום הקטטה ולרגלי המדרגות מוטל יואל, פצוע, ולצידו צפיר וחברתו הדסה.
המסע להעלמת הראיות והשיחות של הנאשם לשוטר
עכשיו כבר מונח בפני המשטרה תיק חסר תקדים. עשרות נערים ייחקרו בו והם יספקו עשרות גרסאות ומאות שקרים, קטנים וגדולים, למה שאירע באותו לילה נורא של 6 באוקטובר. עשרות ילדים ונערים צעירים יגיעו להעיד במשטרה על מה שראו לנגד עיניהם באותה זירת קרב, ופשוט ישקרו לחוקרים בפנים. את קצה החוט הראשון החוקרים ימשכו מאותה מצלמה של בית ההסתדרות, זו שתיעדה כל שנייה ושנייה מהקטטה. כשכל אחד יכול להיות רוצח מתחילים מהחשודים המיידיים. שני הבוגרים היחידים בתקרית, אלה שמובילים את טור הילדים: ליעד אדרי וחברו ליית אלאוסי.
במעצר, גם ליעד וגם ליית מעומתים עם סרטון האירוע. ושם, בהילוך איטי, רואים בבירור שליעד הוא זה שהותקף ראשון, אבל אחר כך – תוקף בחזרה. הסרטון גם לוכד את הרגע שבו ליעד מסתער על יואל בבעיטה אחת חזקה, שאחריה הוא כבר לא קם. חשוב להדגיש שבשלב הזה אין לחוקרים שום ראיה שקושרת את ליעד אדרי לדקירה. ובכל זאת – הם סבורים שהוא הרוצח כבר מתחילת החקירה. למעשה, ראש צוות החקירה בעצמו מנפק כחודש לאחר הרצח אמירה בעייתית ומשונה כשהוא אומר ש"כבר ביומיים הראשונים לאחר קבלת התיק הבנו מי הרוצח, ומאותו שלב עסקנו באיסוף הראיות נגד החשוד המרכזי". קווי חקירה אחרים, שלא עוסקים בליעד, פשוט נזנחים.
בימי החקירה הראשונים החוקרים יוצאים להתחקות אחרי המסלול שעושה ליעד בשעות שאחרי הרצח. הם פושטים כמעט על כל מצלמת אבטחה בעיר וככה הם מגלים שבלילה ההוא ליעד וחבריו יצאו למסע העלמת ופיזור הבגדים שלבש בקטטה. בשלב הראשון, הם מעלימים את המכנסיים. סנגורו של אדרי, עו"ד ציון שמעון, מסביר: "הוא היה לחוץ. הבעיטה שהוא נתן שם בסוף – הבהילה אותו".
מבוהל או לא, ליעד כבר ממשיך לשלב הבא: אחרי שנפטר מהמכנסיים – זה הזמן לטפל בקפוצ'ון שלבש בזמן הקטטה. אחד החברים שהיו שם מעיד שהם הלכו לפארק וזרקנו את הקפוצ'ון לפח, ליד הנחל שנמצא בתוך הפארק. אחרי זה נלחצו, הוציאו את הקפוצ'ון וחשבנו לשרוף אותו. בסוף החליטו להטביע אותו בתוך הנחל.
אחרי שהחוקרים מצליחים לפצח את תעלומת הבגדים הנעלמים, הם מגלים עוד מידע שיהפוך לתסבוכת הגדולה של ליעד: בתוך רישומי שיחות הטלפון של ליעד צץ פתאום מספר מוכר. החוקרים מזהים לא פחות מתשע שיחות טלפון בין החשוד ברצח, ליעד, לבין השוטר חיים גבאי שניהל את האירוע. ב-02:37 ליעד מתקשר לחיים בפעם הראשונה. הוא מנסה לרחרח, שואל על הקטטה שהייתה בכיכר העיר ועל מצב הצעיר שנפצע. כל הזמן הזה לא מזכיר במילה שהוא עצמו היה שותף בכיר באירוע. בשעה שלוש בלילה ליעד חוזר למקום הפשע, מודאג ממצבו של יואל. אבל לחיים השוטר שעדיין נמצא בזירה, לא קופץ שום דבר חשוד.
דרמה בחדר החקירות
בדיוק כשהחוקרים כבר ננעלים על ליעד, משהו דרמטי קורה בחדר החקירות. ליית אלאוסי, אחד הצעירים שהשתתפו בקטטה, מספר לחוקרים על פגישת חברים שהתקיימה בקריית שמונה בשישי בצהריים, בדיוק יום אחד אחרי הדקירה. הוא מספר איך בפגישה שלו בפארק אחד החברים מתוודה פתאום: "אני יודע מי הבחור שדקר את יואל. אני יודע, כי הבחור הזה הביא לי את הסכין אחרי הדקירה".
זו הפעם הראשונה שמגיעה עדות משמעותית שכזו, עדות שעשויה לקרב את השוטרים לכלי הרצח. אותו צעיר מזומן לחקירה ולמרבה התדהמה מאשר להם בדיוק את מה שליית שמע ממנו בפארק. החוקר נותן לו דף ועט, והוא מצייר בדיוק את הסכין שקיבל לידיו. ואז החוקרים עוברים לשאלה החשובה עוד יותר: מי נתן לך את הסכין? הוא עונה: "הילדון".
בשלב הזה מתקבלות במשטרה עדויות של שני ילדים נוספים שמעידים ששמעו את "הילדון" מיד אחרי הקטטה אומר: "דקרתי את הבן זונה". נוכח העדויות האלה, במשטרה קוראים לילדון שוב לחקירה.
"הילדון", ילד בן 14 וחצי, שהיה ממש בלב האירוע, ישמש שליח בשעות שאחרי – הוא יהיה זה שיעלים את הסכין מזירת הרצח. "ראיתי את הילדון ליד הבית שלי", מספר אחד הצעירים לחוקרים. "הוא ניגש אליי, הוציא מהמכנסיים סכין. אמרתי לו: 'מה אתה דפוק? תביא לי אותה'. ואז, לקחתי ממנו את הסכין". "נסעתי 20 מטר משם, חפרתי בשדה בור", יספר אותו צעיר לחוקרים, "וקברתי שם את הסכין שהעביר לי הילדון".
העדויות החדשות הללו מבלבלות את החוקרים. מצד אחד יש להם ביד עצור שנראה ומתנהג כמו עבריין מקצועי. מצד שני צץ להם פתאום שחקן משנה חדש. בזה אחר זה, נערים צעירים מובאים לחקירה ומסבכים את הילדון. כמה מהנערים מספרים לחוקרים שראו בעבר את הילדון כשהוא מסתובב עם סכין, ולה ידית מעץ. "כשאתה מסתכל בתיק הזה, כשאתה שם לב, אתה רואה ילדים ונערים שמתרברבים על דברים שהם לא עשו רק כדי להיות בעניין", מסביר עו"ד יהלי שפרלינג שמייצג את הילדון. "וכשכולם משקרים, למי אתה תאמין?".
למי להאמין עכשיו – זו השאלה שמסבכת את הילדון וגם את החקירה. ואז מגיע שלב החקירה הקשה במיוחד: החוקרים יודעים טוב מאוד שהילדון לא רצח. אבל הם רוצים להפוך את העדויות נגדו למנוף של לחץ. "כשהם מגיעים להטיח את הראיות בילדון, כל המטרה שלהם זה שהילדון יפיל את התיק על ליעד", אומר עו"ד ציון שמעון שמייצג את אדרי.
הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת מניבה שלל גרסאות סותרות של הילדון. בהתחלה הוא מוסר לחוקרים שם של ילד בן גילו, שנתן לו כביכול את הסכין, מיד אחרי הדקירה. אחר כך חוזר בו ואומר להם שזה היה מישהו שהוא בכלל לא מכיר. מישהו גבוה, לבוש קפוצ'ון שחור. "כל חקירה הם ממשיכים לנסות ולנסות לסדר את זה ולא מצליחים", אומר עו"ד ציון שמעון. "לא מצליחים להוציא ממנו שליעד נתן לו את הסכין".
החוקרים לא מרוצים, נראה שהלחץ לא מביא להם את מה שציפו לקבל. ואז – פתאום – החקירה נפסקת. אל הילדון בא אחד החוקרים, פותח מכשיר הקלטה בטלפון האישי שלו ומתחיל להקליט אותו.
"נו מה אתה אומר? אתה נראה לי מתבחבש פה עם עצמך... בוא איתי לטיול בחוץ. נראה לי פה אתה לא מרגיש נוח". ההקלטה הזו תתעד מעכשיו את אחד האירועים הכי דרמטיים בתיק. זה קורה כשהקצין הבכיר שהפסיק את החקירה לוקח את הילדון החוצה, לשאוף קצת אוויר בחצר של תחנת המשטרה.
"תקשיב, אתה צריך להבין שאתה הולך עם תיק חמור מאוד... אתה הולך לחטוף חזק... אתה מוביל תיק רצח, אתה יודע מה זה? תעזור לעצמך... תצא רגע מהראש של ילד בן 14... תוציא את עצמך מהבוץ שנכנסת אליו, אתה יכול לעשות את זה, לא מאוחר... אבל תגיד, דחיל ראבק! אמרת למי נתת את הסכין, תגיד מי נתן לך אותה, זהו! מה מבקשים ממך? זה מה... אתה לא מבין שזה מה שיוציא אותך? אתה לא מבין? יש פרט קטן שלא הוצאת, תוציא את החרא הזה, מה אתה רוצה שאני אגיד לך יותר מזה, תגיד לי? אתה כמו הבן שלי... אתה בא להגיד לי מ-30 שנה מאסר אתה לא מפחד, ומזה אתה מפחד? להגיד? מה?!".
"... אתה יודע טוב מאד מי עצור, נכון? מי נשאר ומי בבית. אתה יודע שמי שנשאר במעצר יישאר במעצר. אתה יודע. אתה רוצה להיות אחד מהם? לא! תהיה חכם, מה קרה לך אתה?".
בשלב הזה, שומעים בהקלטה, הילדון ממרר בבכי. "תן לי לדבר עם עורך דין", הוא מתחנן, אבל החוקר לא מרפה, מנסה ללחוץ, אולי גם להכווין: "מי זה עם הקפוצ'ון?".
הילדון רוצה לרצות – אבל נותן לחוקר שם אחר, של ילד בן גילו. "הוא זה שנתן לי את הסכין". החוקר לא מרוצה. "אתה בטוח? אתה משקר או שסתם? ... אתה מתבלבל...", והחוקר ממשיך. "עכשיו תדליק סיגריה ותחשוב טוב מי נתן לך את הסכין... תחשוב... כי *** זה לא. יש רק אחד מפחיד עם קפוצ'ון שחור".
הילדון קולט את הרמז. "תקשיב", הוא אומר לחוקר, "אני יודע על מי אתה חושב... אתה בטח חושב על ליעד הזה". החוקר לא מאשר אבל גם לא מכחיש. רק ממשיך ללחוץ, "מי נתן לך את הסכין?". אחרי חמישים דקות של לחץ הילדון נשבר: "ליעד, קיבלתי את הסכין מליעד".
"אי אפשר לצפות מנער בן 14, מילד בן 14 שנחקר בחקירה כזו קשה, להגיד ולהסתמך על מה שהוא אומר, להגיד אמת", אומר עו"ד שפרלינג. "הפירות החקירתיים שתקבל, אפס. מורעלים, הפרי הכי מורעל שיש".
ב-20 בנובמבר הוגש כתב אישום נגד ליעד אדרי ברצח יואל להנגהל ז"ל. אבל גם במשטרה וגם בפרקליטות יודעים שזה הולך להיות תיק קשה. אין שום ראייה ישירה נגד אדרי ורק בית המשפט יקבע אם הוא אשם או זכאי. התביעה נשענת על תנועת יד חשודה של ליעד שנקלטה בסרטון שתיעד את הקטטה. יש בידיהם גם עדות משמעותית של צעיר שממקם את ליעד עם סכין בקטטה עצמה.
התיק הזה מורכב וסבוך, ועמוס בסימני שאלה, אבל בסוף נותרים סימני הקריאה – והם נמצאים במקום לגמרי אחר: בלילה ההוא של 6 באוקטובר, כשעשרות נערים איבדו באחת צלם אנוש, ומולם צעיר אחד – שרק רצה לחיות פה כמותם, איתם. והם, השאירו אותו זר ובודד עד נשימתו האחרונה.
תגובת משטרת ישראל: "מדובר בהליך משפטי תלוי ועומד שטרם החלה שמיעתו בבית המשפט, ולכן לא נוכל להתייחס לכל טענה הקשורה בראיות".