"אני לא האמנתי שאני רואה את מה שראיתי, כמו באיזה סרט אימה". דקלה חסדאי, שבעלה אופיר ז"ל נרצח לנגד עיניה, לא מצליחה לשכוח את מה שקרה - בגלל ריב על חניה. יגאל חיון, שהותקף לאחר שהעיר על חניה ונותר משותק מהצוואר ומטה, משחזר: "הוא היה יכול להרוג אותי, על כל שטות, אנשים מתהפכים". ונועה דואני, שהותקפה במסעדה בתל אביב בידי אישה שחשבה כי נועה צילמה אותה, מסבירה: "אני פשוט הייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ומול האדם הלא נכון. הותקפתי, ובקלות זה היה יכול להיות כל אדם אחר.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"ירו בבעלי שני כדורים!"
דקלה חסדאי נזכרת: "נסענו לקניון כדי לאכול צוהריים ולטייל. ראינו חניה פנויה, אופיר המתין שתצא משם אישה. ברגע שהיא יצאה הנהג תפס שתי חניות ואופיר בעלי הסתכל מהחלון ואמר 'למה אתם חונים בשתי חניות?' ואז אשתו של הנהג התחילה לצעוק על אופיר, הוא יצא מהאוטו ואז הם התחילו להתווכח".
"בעלה יצא מהאוטו, אני לא הרגשתי שיש סכנה - לא חשבתי שבן אדם, בעיקר מבוגר, יעשה את מה שעשה. הוא שלף את האקדח וירה לאופיר ברגל, ואז אופיר אומר לו 'תגיד, מה אתה נורמלי? מה אתה יורה בי?' ואחרי שלוש שניות הוא ירה לאופיר בחזה ואופיר התמוטט".
בשיחה למוקד 100 היא נשמעת אומרת: "הלו משטרה, ירו בבעלי שני כדורים!" בעודה מנסה להרגיע את בתה. המוקדנית מבקשת ממנה להישאר איתה על הקו עד שניידת תבוא, אבל דקלה מסבירה: "אני צריכה להתקשר לאימא שלי שתבוא ותיקח את הילדה, היא רואה אותו פה והיא צורחת, יש לי פה תינוקת מונשמת, אני לא יכולה!"
כיום היא נזכרת: "הילדה יצאה, צעקה 'אבא, אבא' ואמרתי לה 'יובל אל תדאגי, אבא יהיה בסדר'. אמרתי לו 'אופיר אופיר, קום, אתה בסדר? אתה שומע אותי?' והוא לא עונה לי. הנהג שירה חיבק את אשתו והם שניהם בכו. הבטחתי לילדה שלי שהוא יהיה בסדר, שהוא יעבור את זה. לא חשבתי שאני הולכת להיות לבד, בלעדיו".
"יש לי שלוש בנות מדהימות - יובל, רוני ואריאל. יובל ורוני הן תאומות שאחת מהן לוקה בשיתוק מוחי ובפיגור שכלי, והקטנה שלי לוקה בניוון שרירים והיא ילדה מונשמת. יובל הגדולה בת ה-13 ראתה את הכול. לפני שהיא הולכת לישון יש תמונה בסלון שהיא מנשקת ואומרת לו 'אבא, לילה טוב, אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת אליך'. לפעמים היא ניגשת אליי 'אימא, אני מתגעגעת לאבא' ובוכה, ולי נשאר רק לחבק אותה".
על הנהג היורה, ויקטור קטן, היא אומרת: "עדיין לא נתנו לו גזר דין, והוא בטענה שהוא חולה ומסכן. בעלי נרצח והבן אדם שירה בו נמצא בבית, רואים אותו באיקאה אוכל גלידה. למה אחרי שבעלי נרצח הבן אדם עדיין בחוץ? מה, כי הוא מבוגר? אבל כשהוא ירה באופיר הוא לא חשב פעמיים, הוא פשוט ירה בו, הוא הרג אותו".
לאור המקרה של יורי וולקוב ז"ל והנהגים האחרים שהותקפו בכביש, היא מסכמת: "לא שווה לריב על כלום, אסור להעיר לאנשים. שכל אחד ישמור על עצמו, פשוט מאוד, זה לא שווה את זה לריב עם בן אדם, אתה לא יודע מה מצפה לך מהבנאדם הזה - דקירה, ירייה, מכות, לא משנה מה. זה לא שווה לריב עם אנשים, לא שווה להתעצבן משטויות".
"לא האמנתי שמכה תהרוס לי את החיים"
יגאל חיון משחזר את היום הגורלי: "אני מנהל חניון אזורי בעיריית הרצליה. ישבתי עם הבוס שלי ובדיוק הגיע רכב עם שני אנשים שהתחילו להוריד פחי צבע. ניגשתי אליו ואמרתי לו 'פה לא חונים, אתה מפריע למעבר'. הוא יצא מהרכב כדי להפחיד אותי, אח שלו השני יצא ונתן לי את האגרוף".
"התעוררתי אחרי שלושה ימים, הייתי מחוסר הכרה, הייתה לי פגיעה בעמוד השדרה. כיום אני משותק עד לצוואר, ומתחילים בטיפולים פיזיותרפיים. לא האמנתי שאני אגיע למקום כזה, שמכה כזו תהרוס לי את החיים. אני נהייתי אפס, לא יכול לעשות שום דבר".
בעודו מנסה להשתקם, הוא הופתע לקבל הודעה לא נעימה: "קיבלתי הודעת SMS מהפרקליטה של אותו בחור, שמבקשת אינדיקציה שאני נמצא בבית חולים - אם אני לא בבית חולים, היא כבר רוצה לשחרר את הבחור שלה והיא הוציאה אותו אחרי שלושה חודשים לבית עם אזיק אלקטרוני".
לא נשמע דבר כזה: אני אישאר ככה כל החיים, יכול להיות, והוא כבר סיים את הענישה שלו והוא יישב בבית עם המשפחה והילדים. המדינה לדעתי לא עושה כלום, בית המשפט צריך להטיל עונשים כבדים. כל העניין הזה של לדבר איתי לפני שהוא חונה - רק לדבר - היה מונע הכול, הייתי היום הולך רגיל, אבל הדבר הזה הרס את החיים שלי".
"קיבלתי סטירות לפנים, משכה אותי מהשיער"
"יצאתי עם חברות שלי לחגוג יום הולדת, חגגתי יום הולדת 20 במסעדה בתל אביב", נזכרת נועה דואני. "ישבנו, הערב התחיל כרגיל - אכלנו, שתינו, רקדנו. צילמתי את הדי-ג'יי, רציתי להעלות סטורי הכי תמים, הכי רגיל, ופתאום הרגשתי שמישהי דוחפת אותי חזק. היא כנראה חשבה שאני מצלמת אותה, שהיא מצולמת בסרטון. היא דחפה אותי חזק אחורה, פתאום אני מרגישה שהטלפון שלי עף".
"לא הספקתי שנייה להבין מה קורה - כבר קיבלתי שתי סטירות לפנים. מצאתי את עצמי על הרצפה, היא משכה אותי מהשיער לרצפה ונתנה לי בעיטה בבטן. כל כך פחדתי, לא ידעתי איך זה יכול להיגמר, לא ידעתי מול מי אני עומדת. אני נבהלתי, נכנסתי שם להיסטריה, התחלתי לבכות. ניסיתי לנהל איזשהו שיח עם המאבטח ואמרתי לו שזו בושה שאני בחוץ בוכה והיא בפנים, והוא פשוט גיחך ולא ממש התייחס לזה. אז אני יצאתי נורא מבוהלת והיא נשארה שם".
"הרבה לפני הכאב הפיזי של המכה עצמה, אני זוכרת שהרגשתי כל כך מושפלת. אני בת 20, בחיים לא קרה לי דבר כזה, פשוט הרגשתי קטנה. אני לא ממש חזרתי לשגרה שלי, אין לי נזקים פיזיים אבל מאז לא ממש יצאתי מהבית: פתאום מפחיד לצאת החוצה, פתאום אני לא יודעת איך הערב יכול להיגמר. היא מבחינתה סתם סטרה למישהי בתוך מועדון אבל אני יצאתי מזה עם צלקת להמשך החיים שלי".
"מה שקורה במדינה בשבועיים האחרונים מאוד חורה לי, אני חושבת שבאיזשהו מקום איבדנו את האמונה בשיח אחד עם השני. אני יכולה להגיד עם יד על הלב - אם היא הייתה מבקשת ממני למחוק את הסרטון או שאני אראה לה שהיא לא מצולמת, הייתי עושה את זה באהבה. אבל פתאום מרגיש לי שהפתרון הראשון של כולם הופך להיות אלימות, כי זה הפתרון הכי קל והכי מהיר".