התופעה שרק הולכת ומחריפה: עוד סרטון של אלימות, דיווח נוסף של אירוע מחריד ותקיפה שרודפת תקיפה – ישראל נמצאת בגל של אלימות. המדינה לא הגדירה את המלחמה בה כיעד לאומי, ההרתעה לא מספיקה והענישה מקלה. בפרויקט מיוחד שנחשף הערב (ראשון) ב"המהדורה המרכזית" שמענו את סיפורי הקורבנות ובדקנו מהם המספרים העומדים מאחורי התופעה. הפרק הראשון והצצה לפרק שישודר הערב במהדורה המרכזית.
רק השנה נפתחו כבר מעל ל-56 אלף תיקים בעקבות תקיפה, ובשנה שעברה נפתחו כ-55 אלף. גם התיקים שנפתחו בעקבות עבירות אלימות בכביש מאששים את התחושות: בשנה שעברה נפתחו למעלה מ-2,400 תיקים, והשנה למעלה מ-2,800 – עלייה של 18%. יש לציין שהנתונים הללו לא כוללים דברי נאצה ושפה אלימה ומאיימת.
לקטינים עד גיל 18 בלבד נפתחו השנה למעלה מ-4,500 תיקים, ובבתי החולים התקבלו בשנה שעברה כ-5,000 תלונות על תקיפות אלימות ברחבי הארץ, כך לפי משרד הבריאות.
מילים קשות נכתבות בקלות ברשתות החברתיות, סכינים נשלפות ברחוב ובכביש. האם המשיכה שלנו לתכנים הללו והייצוג הדיגיטלי משפיע גם על האופן בו אנו מגיבים על איומים במציאות? ומדוע תוכניות השיקום החשובות מתחילות מאוחר מדי?
"זו הפעם הראשונה שאני נכנס לאוטובוס מאז", פותח את סיפורו רון גל-אור, נהג אוטובוס אגד שהותקף על ידי נערים. "זה עושה לי מחשבות שעוד רגע יתקפו אותי. מחשבות אם לחזור בכלל להגה, כי אולי בפעם הבאה כבר לא אחזור הביתה". רון בן ה-60 קם ליום עבודה שגרתי כנהג אוטובוס, ובמהלך הנסיעה הבחין באנשים שלא שילמו – מה שקורה כמעט לכל נהג אוטובוס בארץ.
"באחת התחנות שאלתי את הנערים 'מה עם התשלום?', בתגובה אחד מהם דחף אותי וקילל אותי בכל הקללות שאנחנו מכירים - ואז שניהם נתנו לי אגרופים בראש, בעיטות לכל איבר בגוף. אנשים צעקו, ניסו להפריד. והקו המשיך". רון התקשר למשטרה, הגיעה ניידת אבל הוא החליט לוותר להם כיוון שהם נערים. אבל אותם נערים החליטו לעקוב אחריו ולחכות לעיתוי המתאים לנקום.
"אחרי כמה דקות חלפו שני הנערים לפניי. בשלב כלשהו זיהיתי את אחד הבחורים. לא שיערתי לעצמי שהוא בא לתקוף אותי, לא חשבתי על זה בכלל. ואז הוא הגיע והביא לי בוקס לפנים. החבר שלו המשיך עם בעיטות לבטן ואני ניסיתי להגן על עצמי. הם ממשיכים בבעיטות ובוקסים עד שהשליכו אותי מכל המדרגות, עד למטה", החל רון להתייפח ולא הצליח לסיים את המשפט.
"הייתי בהלם. לא הבנתי למה", המשיך. "חשבתי שאני לא אצא מזה, חשבתי על המשפחה ועל הנכד הראשון שבדיוק נולד. התגלה לי שיש לי שבר באחת החוליות ועכשיו אני צריך להתחיל טיפולים, לא ברור כמה זמן. אני לא יכול לשבת מאחורי ההגה, וזה הרס הכול. המחשבה היא כל הזמן: 'רק שמישהו לא יתקוף אותי'. כל הזמן אנשים עצבניים ולכולם יש מצבי רוח - למה אני צריך להיות קורבן? המשטרה לא יצרה איתי קשר מאז, ואני לא יודע אם הוגש כתב אישום".
טרם החל המשפט נגד תוקפיו של רון. המשטרה מתקשה לאכוף את החוק, ובמקרים רבים השופטים בוחרים להסתפק בעונשי מאסר על תנאי בלבד. לפי סקר של עמותת אור ירוק ומכון מאגר מוחות, אחד מכל שני נהגים נתקל בקטטה בכביש, 92% עדים לרכב שחותך בכביש ולרכב שצופר באלימות, ו-79% ספגו קללות או איומים.
"יש עלייה בעוצמת האלימות וירידה בגיל המעורבים", מספר תנ"צ דדו זמיר, ראש חטיבת התביעות באגף החקירות והמודיעין במשטרה. "אנחנו רואים קטינים וקלות בלתי נסבלת של שימוש בנשק קר או חם או אמצעים אחרים שבעבר פחות ראינו".
"אני חושבת שהסיפור הוא סיפור של חברה אלימה במשך שנים שלא מטופל", מספרת מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י ולשעבר מנכ"לית משרד החינוך. "הפערים הכלכליים יוצרים כאב מאוד גדול ותחושה שאין מה להפסיד. אנחנו רואים את זה ככל שיש יותר אלימות בשיח, אלימות בין חברי הכנסת, בחברה, ברשתות החברתיות ובכבישים".
הפרופסור יורם יובל מהמחלקה לנוירוביולוגיה רפואית באוניברסיטה העברית, מנסה להסביר איך קרה שנהיינו חברה כל כך אלימה. "דבר ראשון, קרתה לנו הקורונה", הוא אומר. "משהו בלחץ ובסגר בבית, בדיכוי של הסגרים. אבל יש עוד כמה דברים שייחודיים לישראל. אנחנו בוגרים של 5 מערכות בחירות שהיו מאוד מקוטבות. קל לי מאוד לראות את האדם שמולי כאויב. נוסיף דברים כמו משחקים אלימים, שיח אלימים ותיוג של אנשים בתור בוגדים – כל הדברים האלה אופן כללי מגבירים את האלימות".
אירוע שהצית את הזעקה לביטחון אישי הוא הרצח המזעזע של יורי וולקוב ז"ל במעבר החצייה בחולון. "האלימות שקיימת אצל גורמים מסוימים בחברה הישראלית היא טרור לכל דבר", אמר צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים בהלווייתו של יורי ז"ל. "אנחנו עדיין לא מאמינים שאותו אדם נוראי עשה לך חור בלב. את החור הזה הוא גם עשה בלב של כולנו", ספדה לו בתו דריה.
"החלק הרגשי של המוח מנצח את החלק החושב של המוח", מסביר הפרופסור יובל מה קורה במוח ברגע בו ניצת הוויכוח על החנייה או על העקיפה בתור. "כשאנשים מתעצבנים עולה לחץ הדם, הדופק נהיה יותר מהיר, מתחילים להזיע והנשימות נעשות יותר כבדות. אלה שינויים פיזיולוגיים אמיתיים. זה מוביל לתקיפה או בריחה, והשאלה היא מה ינצח. לדעתי חלה התרופפות: הדברים שמחזיקים אותנו יותר אסופים קצת התרופפו ואנחנו פחות בשליטה. אנחנו צריכים לספור עד עשר. כמו שאומרים לילדים, אבל זה נכון. ברגע הזה אנחנו הופכים לילדים".
הטבע שלנו הוא לפעול כשיש איום מולנו. אז נהיינו חרדים יותר, מתוסכלים יותר – וזה מתבטא בכך שהחברה נהייתה אלימה יותר. "יש מינונים גבוהים מדי של זעם, כעס, אסונות וקטסטרופות, כי זה סוג האינפורמציה שמושך יותר תשומת לב אנושית", אומר ד"ר מיכה גודמן, חוקר ומחבר הספר מהפכת הקשב. "ברגע שאני יותר חשוף לייצוג הדיגיטלי מאשר לאנשים פנים מול פנים, ופוגש אנשים בפייסבוק ולא פנים מול פנים, רואה תופעות באינסטגרם ולא במציאות עצמה: החיכוך עם המציאות כפי שהיא תהיה לי קשה ופחות רגילה, ואני ארגיש מאוים ותוקפני במקום שבו לא צריך להרגיש תוקפנות".
מי שחווים את האלימות בעוצמה הגבוהה ביותר כדבר שבשגרה הם הנהגים, נותני השירות עצמם. "הנוסע ישב מאחוריי ושמעתי אותו מקלל", סיפר הנהג טוביה רגוסה שהותקף לפני חודשיים. "הוא אמר לי: 'תעצור את האוטובוס או שאני ארצח אותך'. הוא הביא לי אגרוף תוך כדי נהיגה ב-70 קמ"ש. ראיתי פלאש, לא ראיתי שום דבר".
"עלה נוסע וביקשתי ממנו לשים את התיק למטה", אמר מרק ברנשטיין, נהג ורכז רווחה באגד. "הוא הביא לי בוקס בתוך הרקה ושבר את משקפי הראייה שלי. אנחנו עוברים את זה בכל יום". רק השנה אירעו כ-4,400 תקיפות פיזיות או מילוליות כלפי נהגים – עלייה משמעותית מאז 2021, בה חלו כ-3,600 אירועי תקיפה. בנוסף, לפי נתוני אור ירוק 41% מנהגי האוטובוס חוו תקיפה פיזית אחת לפחות - וכמעט 70% מהם לא מרגישים בטוחים מאחורי ההגה.
"ברגע שהממשלה תוציא חוק כמו תקיפת איש ציבור, אדם יידע שיש לתקיפה מחיר", אומר איגור פורטנוי, נהג אוטובוס וחונך נהגים חדשים שהותקף בשנה האחרונה. "יש עלייה באלימות בצורה בלתי רגילה, זו כבר פשוט אנרכיה. כל אדם במדינה שמשהו לא מוצא חן בעיניו לוקח את החוק לידיים שלו - וזה מתבטא בתחבורה הציבורית", הוסף, הנהג מרק ברנשטיין.
"ביקשתי לראות כרטיסים והבנתי שהם עושים הצגה ושאף אחד לא שילם", מספר גבריאל חכימי, מבקר כרטיסים באגד, על הפעם בה הותקף לפני כשנתיים. "לקחתי מאחד מהם את הכרטיס שלו והם הדפו אותי בכוח וניסו לחטוף ממני את הכרטיס. עמדתי ליד הנהג כדי שיהיה עד שלי והתקשרתי למשטרה. פתאום היה חושך מצרים: הרגשתי שאחד מהם נתן כאפה חזקה על הראש שלי בין עמוד השדרה והאוזן השמאלית, והשני נתן לי בעיטה חזקה והתעלפתי לכמה דקות. הם ברחו, ואחרי שהתעוררתי ראיתי שכולי דם. אחרי כמה חודשים חזרתי לעבוד, אבל עד עכשיו יש את הפחד בגוף ובלב שלי. עד היום, שנתיים אחרי, הם לא הורשעו".
"אני אשחט לשניכם את הראש, לכל אנשי החוק", אמר צעיר שנתפס במצלמה של "המהדורה המרכזית" בתיעודים שאספנו מכל הארץ כדי לראות מה עובר על פקחים בישראל. "לא מביאה לך תעודת זהות, תזמין ניידת". במקרה אחר צעקו על הנהג אליו התלווינו "אתה טיפש! אתה מגדל חיות!", ובמקרה נוסף דחפו אותו.
למרבה הצער, רוב התיקים נסגרים מהסיבה של מחסור בראיות. "נסעתי בפתח תקווה ונכנסתי לנתיב לפני מישהו", סיפרה קארין טומין שהותקפה בידי נהג בכביש. "כנראה שזה פגע לו באגו, הוא ניסה לעקוף אותי - ונכנס בטעות ברכב לפניי וברכב נוסף. פה כנראה התפוצץ לו הפיוז. הוא התחיל לקלל ונתן מכות לחלון שלי עד שכמעט נשבר. הלכתי להגיש תלונה באותו יום אבל יום לאחר מכן קיבלתי תגובה שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור".
"הייתי בדרך הביתה ומישהי נכנסה לנתיב שלי בצורה מפתיעה. נלחצתי", מספרת הדיל אבו-סריס על המקרה בו הותקפה בכביש. "דפקתי ברקס חזק וצפרתי. היא הרימה לי אצבע משולשת. הסתובבתי לראות שהילדים שלי בסדר, ואני קולטת שאח של הנהגת יורד מהרכב. פתחתי חלון כדי להבין מי זה, והוא התחיל לתקוף אותי ומשך לי את המטפחת. קלטתי שיש לו משהו חד ביד והבנתי שהחיים שלי ושל הילדים שלי מאוימים".
"זה היה רגע שבו אתה מבין שהחיים שלך הולכים ללכת על סתם", מספרת הדיל ברעד. "רק חשבתי על הילדים – איך הם הולכים לראות את אימא שלהם בפעם האחרונה בחיים. הבחור הזה שתקף אותי חזר הביתה באותו הלילה, שתה קפה יום למחרת והעולם ממשיך". משפטו של התוקף של הדיל טרם החל.
"אני יכול לומר שהמדיניות שלנו כחטיבת התביעות, הגוף שמטפל ב-90% מכתבי האישום במדינת ישראל, הוא אפס סובלנות", אמר תנ"צ דדו זמיר. "בשאיפה להעלות את רף הענישה ולהעניק עונש הולם שיהווה את ההרתעה שנדרשת בימים אלה. אני מסכים שאין מספיק הרתעה. אילו היה מדובר בבגירים אני יכול לומר בצורה חד משמעית שזה היה מסתיים מאחורי סורג ובריח. לגבי קטינים מדובר הרבה גם בשיקום", אמר תנ"צ זמיר בנוגע למקרים הרבים בהם קטינים הם שתוקפים באלימות.
"אם הגענו למצב אליו הגענו, דעתי היא שהענישה לא מרתיעה", אומרת השופטת בדימוס ורדה אלשיך, לשעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. "צריך לצאת מהקופסה. העובדה שמקלים בעונש, אני שותפה להרגשה של כל אחד ברחוב שזה מפחיד. אם אני שומעת חברים וחברות שאומרים לי לא לצפצף ולא לעשות כלום, זה מפחיד. זה אפילו מפחיד לצאת לרחוב ולהתיישב ליד ההגה".
גלעד ריקלין, מנכ"ל אגד: ״המצב הבלתי נסבל הזה בו עשרות נהגי אגד מוצאים עצמם במצבים בלתי אפשריים של מתקפות אגרסיביות מילוליות ופיסיות כשהם חסרי אונים ללא כל יכולת תגובה - חייב להיפסק. אנחנו מצפים מרשויות החוק לשתף פעולה כדי להגביר את הפיקוח, לחזק את ההרתעה ולשמור על הנהגים המסורים והמקצועיים של אגד.