בקשת הפרקליטות אתמול (ראשון) לתיקון כתב האישום אמורה לפתור בעיה אחת עבור התביעה, אבל עלולה ליצור בעיות אחרות. אם הבקשה תאושר, זה יהיה התיקון הרביעי בכתב האישום (שלישי על ידי הפרקליטות), הפעם בשלב מתקדם של ההליך.
בנוסף לעובדה שמדובר בבקשה מאוחרת, צריך לציין שפילבר עצמו התעקש ש"פגישת ההנחיה" התקיימה לאחר מינויו למנכ"ל משרד התקשורת, ואף נתן סימנים כדי להסביר את התעקשותו. כלומר, בקשת הפרקליטות להרחיב את טווח הזמנים לפגישה אינה עולה בקנה אחד עם עדות פילבר בעניין הזה.
בתיקים רבים יש סתירות כאלה ואחרות בין עדויות לראיות בתיק, והפרקליטות צריכה לבחור לאילו מהדברים לתת יותר משקל. בהחלט יכול להיות שזיכרונו של העד מטעה אותו, בוודאי כאשר מדובר במועד של פגישה שהתקיימה זמן רב לפני החקירה.
אולם, במקרה הזה הפרקליטות נתנה משקל רב יותר לעדותו של פילבר על מועד הפגישה, על אף שהיו לה ראיות שסתרו את הזיכרון של פילבר בהקשר הזה. הפרקליטות הייתה יכולה מלכתחילה שלא להכריע בעניין ולכתוב טווח זמנים רחב בנוגע למועד הפגישה. משלא עשתה זאת - הבקשה הנוכחית היא מעין מקצה שיפורים.
לצד כל אלה, נזכיר שיש ראיות נוספות שישמשו את התביעה כדי לנסות להוכיח שהייתה הנחיה מנתניהו להיטיב עם בזק, כמו למשל הפתק שפילבר כתב לכאורה לעצמו במהלך הפגישה, ועדותה של יו"ר מועצת הכבלים והלוויין שהעידה כי פילבר סיפר לה בזמן אמת שקיבל הנחיה מנתניהו לקדם את עסקת בזק-יס. כלומר, גם אם יש קושי לגבי מועד הפגישה, הפרקליטות תטען שאפשר להוכיח שפילבר קיבל הנחיה.
בנוסף, פילבר עצמו המשיך להתעקש על סדר הדברים שתיאר במשטרה - ולפיהם קיבל הנחיה מנתניהו ולאחר מכן נפגש עם אנשי בזק כדי לקדם אותה. גם לאחר שעו"ד בעז בן צור הראה שהפגישה לא הייתה יכולה להתקיים בין מינויו של פילבר לבין הפגישות שלו עם אנשי בזק, פילבר עמד על כך שזה סדר הדברים שהוא זוכר. לפיכך, בפרקליטות עשויים לטעון שסביר יותר שפילבר טעה בנוגע למועד הפגישה, מאשר שיטעה בסדר הכרונולוגי של האירועים.