פרסום ראשון: שבעה חודשים עברו מאז אותו היום, שבו ליטל יעל מלניק בת ה-17 נמצאה באתר בנייה בקריית מוצקין, ומותה נקבע בתוך זמן קצר. אדוארד קצ'ורה, שעבד במוסד שבו טופלה, נאשם ברצח - ובימים אלה מתנהל שלב ההוכחות נגדו. ל-N12 נודע כי צוות מד"א הגיע למקום, דקות אחרי שקצ'ורה עזב את הזירה - אך לא הורשה לגשת ולטפל בה.
בסביבות השעה 08:30 בבוקר, גופתה של מלניק נמצאה בידי מאבטח שעבד באתר בנייה סמוך לשם וסיפר כי הבחין בשני בני אדם חופרים בור באמצעות שני אתים. לטענתו, לאחר כמה דקות שבהן יצאו מטווח הראייה שלו, הופיע הגבר לבדו, שהתנדנד בהליכתו. המאבטח ירד אל הבור ומצא את גופתה של מלניק קבורה חלקית.
הוא הזעיק למקום את המשטרה שהתייצבה תוך דקות אחדות. בעקבותיה הגיע צוות מגן דוד אדום על מנת לנסות להעניק לה טיפול ובמידת הצורך לקבוע את מותה. אלא שכניסתם נמנעה בידי אנשי המשטרה בטענה שהזירה סגורה, עד הגעת חוקר פלילי למקום.
"הוזמנו על ידי המשטרה למקום. בהגיענו קצין משטרה מסרב בתוקף לתת לנו לגשת לאדם הנמצא בחול ומציין כי נוכל לגשת רק לאחר הגעת זיהוי פלילי למקום", כך נטען בדוח מד"א שהגיע לידי N12. "לאחר מספר נסיונות נוספים להסביר לקציני המשטרה במקום כי עלינו לגשת ולבצע בדיקה מלאה ולא ניתן להכריז מוות ללא בדיקה נתקלנו בסירובים חוזרים מצידם. לאחר כשעה בכתובת הודיעו לנו להשתחרר מהמקום וזאת ללא כל בדיקה או התקרבות לזירת האירוע".
המשמעות: רק כעבור כחמש שעות, בסביבות 14:20, הורשו הפאמדיקים להיכנס לזירה, לבחון את מצבה ולקבוע מוות. הדבר קיבל ביסוס בעדותו של רפ"ק נועם אמר, מומחה הזירה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. כשנשאל בחקירה הנגדית - מתי ביחס לעבודה שלך מגיעים גורמי רפואה ובודקים את המנוחה? השיב - בשלב מאוחר יותר, בשעות הצוהריים.
בבית המשפט המחוזי בחיפה מתנהל בימים אלה שלב ההוכחות במשפטו של קצ'ורה, שמואשם ברצח בנסיבות מחמירות של הנערה שאיתה היה בקשר. מכתב האישום עולה כי "בכוונה לגרום למותה כיסה הנאשם באופן מלא את גופה ופניה בחול וחצץ בעודה בחיים. לאחר מכן הוציא את הצינור מפיה של המנוחה ומנע ממנה לנשום ולצאת מהקבר. עדותו של מומחה הזירה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה עמר קבעה כי לא נמצאו כלל טביעות נעליים של קצ'ורה סמוך למקום שבו נמצאה הגופה. עוד קודם לכן, המכון לרפואה משפטית קבע כי אין עדויות לסימני מאבק בין השניים. סוגייה נוספת שעלתה בדיון ועלולה להקשות על התביעה היא ראיות למרחק שבו עמד קצ'ורה מהגופה. לפי עדותו, לא נמצאו כל עקבות נעליים ברדיוס של יותר ממטר מהגופה.
וכך נאמר בחקירה הנגדית בנושא טביעות הנעליים:
עורך הדין בוריס שרמן (המייצג את קצ'ורה): "האם מצאת סימנים של טביעות נעליים ברדיוס של מטר ממיקום הידיים?"
תשובתו של עמר (מומחה הזירה) – "השאלה מאיפה, מהרגליים, מהראש?"
השופטת: "מהידיים"
תשובה: "אני מעריך שמדובר ביותר ממטר"
עו"ד שרמן שאל: "האם חיפשת רק עקבות נעל שניתנות להשוואה או כל טביעת נעל?"
תשובה: "אני מחפש ממצאים. במקרה הזה לא מצאתי".
שרמן: "האם נכון שסימני מאבק בהכרח היו מותירים סימנים על החול והאדמה?"
תשובה: "אני לא ראיתי סימנים למאבק. זה לא אומר שלא היה כלום, אבל לא ראיתי סימנים למאבק".
לודמילה, סבתא של ליטל יעל מלניק ז"ל, אמרה ל-N12: "קצ'ורה הוא אדם רע, חולני, מסוכן שניהל מערכת יחסים אסורה ונצלנית עם הנכדה שלי, ילדה בת 16, ניצל את תמימותה, הרחיק אותה ממשפחתה ולבסוף הביא למותה האכזרי. מהרגע הראשון הוא מנסה להתחמק מעונש ואחראיות, מספר כל מיני שקרים ותירוצים ועכשיו מנסה להציג תאוריות הזויות כדי לברוח מהמעשה הנורא שעשה. מקומו בכלא לכל החיים אחרת יפגע בילדות נוספות. העונש הראוי לו זה רק מאסר עולם".
עורכי הדין יניב מנור ובוריס שרמן שמייצגים מטעם הסניגוריה הציבורית מסרו בתגובה: "אין ספק שלא מדובר ברצח. מר קצ'ורה טען לאורך כל החקירות שלו במשטרה כי לא התכוון לגרום למותה של המנוחה ולא גרם למותה של המנוחה. עכשיו שהתחילו להעיד מומחי התביעה אנחנו מקבלים לכך תימוכין מהשטח. מומחה מז"פ קבע שברדיוס של מטר וחצי מהתלולית שבה היא כוסתה לא נמצא תביעת נעל או יד. יותר מכך לא נמצאו סימני מאבק. לא על הגופה ולא בזירה עצמה ומבדיקת היתכנות מצאו שהיא יכולה הייתה לכסות את עצמה בתוך פרק זמן של 4 דק. פראמדיקים הגיעו למקום 4 דקות אחרי שקיבלו הודעה על מציאה של מישהי מכוסה בחול. הם הגיעו אך לדאבון הלב קציני משטרה לא נתנו להם להיכנס לזירה. מותה נקבע רק אחר הצהריים. יכול להיות שהיה עוד ניתן להציל את ליטל".
עו"ד שרון זגגי פנחס ממשרד נחמני בר, שמלווה את משפחת מלניק, מסרה: "מפתיחת החקירה ועד למשפט ממש, הנאשם ממציא כל שני וחמישי טענות שקריות, מופרכות ופנטזיונריות. הכול כדי למלט את עצמו מאשמה ומעונש. אנחנו בטוחים שבית המשפט לא יתן אמון בטענות המופרכות של הנאשם וירשיע אותו במעשה הרצח המזוויע אותו ביצע. בליל האירוע, פנתה סבתה של ליטל למשטרה בבקשה כי ילכו לביתו של קצורה, שם שהתה ליטל. המשטרה הגיעה, דפקה בדלת. קצורה לא ענה ולא פתח והמשטרה הלכה. לאחר מכן, קצורה עזב את המקום עם ליטל והסתובב איתה כל הלילה כדי שלא ייתפס. למשטרה היתה סמכות להכנס לדירה ולעצור את קצורה, כי הוא הפר ביודעין צו הרחקה שהוצא נגדו. לו המשטרה היתה נכנסת לדירה ועוצרת את קצורה, ייתכן מאד שליטל ז"ל היתה נמצאת היום בין החיים".
תגובת משטרת ישראל: "המשטרה ניהלה חקירה מאומצת, מורכבת ויסודית במשך למעלה מחודשיים בה הופעלו כלים חקירתיים ופורנזיים תוך איתור מומחים רבים, עד אשר הצליחה לבסס תשתית ראייתית מספקת שנבחנה ע"י הפרקליטות והביאה להגשת כתב אישום בעבירת רצח בנסיבות מחמירות לצד עבירות נוספות.
"החקירה נוהלה תחת עינו הפקוחה של בית המשפט, בליווי הפרקליטות ובאישורו של היועץ המשפטי לממשלה בשל תקופת מעצרו של החשוד. מטבע הדברים אנו מנועים מלהתייחס לפרטים ספציפיים הנידונים כעת במסגרת הליך משפטי מתנהל אך ככלל, המשטרה מנהלת תיקי חקירה באופן מקצועי ובכפוף לדין ולנהלים".
תגובת הפרקליטות: "מדובר בתיק תלוי ועומד המתנהל בימים אלו בבית המשפט ומשכך מטבע הדברים לא ניתן להתייחס לגופן של הראיות והעדויות. עם זאת, יצוין, כי עדותו של קצין הזירה הינה חלק ממארג נרחב של ראיות וממצאים, אשר נאספו במסגרת חקירה ממושכת, שכולם יחדיו הובילו למסקנה כי הנאשם כיסה באופן מלא את גופה ואת פניה של המנוחה בחול וחצץ בעודה בחיים וכשצינור בפיה, ולאחר מכן הוציא את הצינור מפיה ומנע ממנה במשך מספר דקות לנשום ולצאת, זאת, כפי שפורט בכתב האישום, המייחס לנאשם, בין היתר, עבירה של רצח בכוונה ובנסיבות מחמירות".