זה קרה בערב חם של חודש אוגוסט, בכיכר מרכזית בלב בת ים. השעה הייתה שמונה ועשר דקות ועדי פרץ נהגה ברכב שלה, כשבתה הקטנה אביגיל יושבת במושב האחורי. הן היו בדרך לסבתא קלרה, בנסיעה שגרתית מאין כמוה. ופתאום – נשמעו יריות. 3 כדורים פגעו ברכב של עדי, ואחד חלף על פני ראשה של הילדה – ופגע ישירות בעדי.
"אני לא ראיתי כלום באותו רגע", היא משחזרת לראשונה את מה שקרה שם באותם רגעים. "הכול היה לי מעורפל, כמו מן מסך שחור אולי, כי אני לא ראיתי כלום. לא ראיתי שעליתי על המדרכה, לא ראיתי שיורד לי דם. החוויה שלי הייתה כאילו שהייתי בהלוויה של עצמי".
עדי הוצאה מהאוטו במצב אנוש. בתה אביגיל לא נפגעה, אבל ראתה את אמא שלה ברגע הקשה בחייה. "הילדה שלי זוכרת הכול", אומרת פרץ. "היא תמיד מדברת על התאונה. נראה לי שהיא כבר לא תשכח. הבת שלי חזקה. אני מקווה שהיא תישאר כזו. היא הדבר הכי יקר לי בעולם".
עדי הובהלה לבית החולים איכילוב, שם נלחמו על חייה. במשך חצי שנה, ליוו המצלמות של לימור פנחסוב ותומר ממיה מ"עובדה" את המסע חזרה לחיים של עדי פרץ. הם היו שם יחד עם בני משפחתה בימים הראשונים, כשעוד לא היה ברור מה יעלה בגורלה, גם ברגע שבו התעוררה בפעם הראשונה. אז, התחיל עבורה מסע ארוך של שיקום – שבסופו זכתה לחבק שוב את אביגיל שלה.
במשך השבועות הארוכים האלה, נותרה גם שאלה משמעותית אחת פתוחה: מי ירה בעדי? בימ"ר תל אביב, שם הובילו את החקירה, הבינו מיד שעדי לא הייתה היעד לפגיעה. אלא שמשם התחיל תהליך של ניסיון לפצח את התיק. כל מה שהיה לחוקרים בשלב הראשון הוא רק שישה תרמילים שנותרו בזירה. בסרט ששודר הערב ב"עובדה", מתואר גם תהליך הפיצוח של התיק – תהליך שבסופו הוגש כתב אישום כנגד חמישה חשודים, שמשפטם עדיין מתנהל.
ביום השחרור מבית החולים, אחרי שבועות ארוכים של שיקום, עדי נרגשת. זה קורה רגע לפני ערב ראש השנה, ועדי מתארגנת לעזוב את בית חולים, המקום שבו חייה היו תלויים על בלימה, והתחילו מחדש. "אני נהייתי קצת חרדתית", היא מודה. "אני משתדלת לא לתת לזה להשפיע עליי אבל יש לי יותר מחשבות לעומת מה שהיה לפני האירוע. זו פעם ראשונה שאני יוצאת מפה, וזה קצת... אני לא יודעת איך זה יהיה לי בדרך. זה פתאום כזה: 'שלא ירו בי בדרך'".
"את מבינה שאצלי יש איזשהו פער", אומרת לעדי פרופ' גרוסמן, נוירוכירורגית בכירה שטיפלה בה מיד כשהגיעה לבית החולים. "אני זוכרת איך שהגעת ואיך שהיית אצלנו יומיים וחצי עם חבלת ראש קשה ביותר, הכול לא ברור, הכול יכול להיות, ופתאום הנה את פה, מדברת איתי, מספרת איתי על חוויות. יש כאן הרבה אופטימיות וסוף נהדר".
"היום העולם הוא לא בטוח בשבילי כמו פעם", אומרת עדי. "כי הכול יכול לקרות. ולי אי אפשר להגיד 'אויש, איזה שטויות את מדברת'. אני הייתי בן אדם מאוד עצמאי. התחתנתי בגיל מאוחר, הייתי רגילה לעשות הכול לבד, ושאף אחד לא עוזר לי. והיום אני נעזרת בכל העולם. החיים שלי לא יהיו רגילים כמו שהם היו לפני זה. יש לי כדור בראש. אני חיה את זה כל יום".
"ניסיתי למצוא באינטרנט מישהו שחי עם כדור בראש, כדי לדבר ולשאול אותו איך חיים עם זה. אפילו פן, כשאני רוצה לייבש את השיער עם פן, אני מפחדת. כי אני במחשבה שאולי זה יתחמם ויפוצץ לי את הראש. זה נמצא איתי ברגעים הקטנים של החיים. אבל מה שמניע אותי כל בוקר מחדש שזה נס שאני כאן. זה נס אחד גדול".
תגובות
מטעם סניגורו של דמיטרי פיודרוב, הנאשם בירי בעדי פרץ, עורך הדין נס בן נתן, נמסר: "מר פיודרוב מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום, ומי שמכיר את כל חומרי החקירה, גם אלו שלא הוצגו בתכנית, יכול להיחשף לתרחישים שונים שבהחלט לא מצביעים על אשמתו. משטרת ישראל ניסתה לגייס, בכל מחיר, עדים שיפלילו אותו, ולא בכדי לא נמצאו כאלו. מצער מאד שהמשטרה פעלה באלימות קשה. הוא הוכה ונחבל מספר פעמים באופן קשה, עד שבית המשפט, שנחשף למצבו, מצא לנכון להורות על העברת החומרים למח״ש אשר בחרה לפתוח בחקירה אשר מתנהלת בימים אלו".
תגובות עורכי הדין של יתר הנאשמים
תגובת עו"ד אלי כהן: "מרשי כופר מכל וכל במעורבות שלו בביצוע העבירה ומשוכנע שזה גם יוכח במשפטו. למרשי אין כל סכסוך עם נפגע העבירה ואין טענה שהוא ירה לעברו וכתוצאה מכך נפגעה, דרך מקרה האזרחית התמימה".
תגובת עו"ד יעקב שקלאר: "מבחינת הלקוח שלי, יש להפריד בין המקרה הטראגי, לבין עניינו האישי, שכן לטענתו - וגם על פי הראיות - מעורבותו שולית - בנוכחות בלבד - וגם לא ממש בזירת האירוע עצמה. מרשי הינו היחיד מחבורת הנאשמים אשר שוחרר עי בית המשפט המחוזי ממעצרו. מדובר במי שאין לו כל עבר פלילי, נשוי עם ילדה, ונקלע לפרשייה שלא בטובתו ולא מרצונו - וטוען לחפותו המוחלטת. אני שמח שבית המשפט המחוזי קיבלת טענתנו - ושחרר את הנאשם עד משפטו".
תגובת עורכי הדין רענן עמוסי ומורן סעדון: "מדובר באירוע טראגי, ליבנו עם עדי ואנו מאחלים לה רפואה שלמה ומהירה. בנוגע למרשנו, אף לשיטתה של הפרקליטות הוא לא נטל כל חלק וקיימת מחלוקת אם בכלל נכח במקום או ידע על כוונתו של היורה. עולה במובהק, כי אך נוכח העובדה שמדובר בתיק ״תקשורתי״, המשטרה והפרקליטות עשו כל שלאל ידן על מנת להגיש כתב אישום גם כלפי מרשנו, שאין כל ראיה נגדו".