"זו דעתי": עו"ד ליאת ברגמן-רביד
כשצופים בריאיון המרתק של אתי כרייף בתוכנית "עובדה", לרגע אפשר היה להתבלבל לנוכח האימוץ הטוטלי של פוליטיקת הזהויות. הטריק הזה עבד לרבים וטובים. כרייף אומרת: "אני אישה. אני יפה, אני חכמה, אני מוצלחת. הגיע לי! מותר לי לשכב עם מי שבא לי בלי שזה ייחשב שוחד". עד לפה הכול נכון.
אבל בניגוד לנרטיב שכרייף הציגה, העובדה שהדרך לשיפוט רצופה קשרים וטובות הנאה, היא לא כורח בל-יגונה. היא לא מציאות שיש להשלים איתה. מינוי שופטים ראוי שיהיה מבוסס על כישורים. העובדה שאנחנו לא חיים בעולם מושלם אין משמעותה שמותר לנו לוותר על לשאוף לשם.
כרייף ונוה ניהלו רומן, ועד כאן "קורה לרבבות אם לא לאלפים". מותר לנשים לשכב עם מי שבא להן. מותר להן לרצות בזה ומותר להן גם לעשות טעויות. איש מאיתנו לא חף מטעויות. מותר לי לתת מתנה יקרה מאוד לחברה שלי השופטת. אסור לי לתת אותה אם המתנה הזו מבחינת הכוונה והמטרה שלי היא לגרום לשופטת המכרה להכריע לטובת האינטרס האישי שלי. המתנה הופכת לשוחד ברגע שמאחוריה יש מטרה וכוונה. לכן, יחסי המין לא יכולים להיות מה שכרייף מבקשת שהם יהיו - עניין שהוא רק בינה לבין בן זוגה.
השופטת לשעבר אומרת שנוה סייע לה לעבור שלב בדרכה להיות שופטת, וסמוך לאחר מכן גם הגיע אליה הביתה. היא לא מכחישה שהיו ביניהם יחסים אינטימיים. זה נראה מהצד גם לרשויות האכיפה שחקרו את כרייף, כאילו הוא הגיע לגבות את התמורה על הסיוע. מבחינה משפטית הוא לקח את הדבר שנדרש לצורך גיבוש חלק מהיסוד העובדתי של עבירת השוחד. כרייף מצידה נתנה אותו – ושוחד יכול להינתן גם בדיעבד, לא רק מראש. מה הייתה הכוונה מאחורי הדברים? את זה יודעים רק כרייף ונוה.
מסיבות שונות, שנוגעות גם לאופן שבו הושגו הראיות לחקירה הזו, התקבלה החלטה שלא להעמיד אותם לדין בעבירה המדוברת. אבל האם אנחנו רוצים שופטים שיתנהלו בדרך שבה היא בחרה? האם אנחנו מעוניינים בשופטים שמוחקים בחדר החקירות שיחות בטלפון שלהם, שעלולות לשמש ראיה נגדם? או שמעדיפים למחוק הודעות על פני לסמוך על מערכת האכיפה והשיפוט, שלא יאפשרו את הפגיעה בפרטיות שלהם ללא הצדקה? אלה לא השופטים והשופטות שאני הייתי רוצה לראות בפעם הבאה שאני מגיעה לבית המשפט.
"זו דעתי": עו"ד שני אילוז
הנחת העבודה הרווחת בעולם המשפט קובעת: הקיפי את עצמך במילייה הנכון. השופטת בדימוס אתי כרייף סברה שנקודות המוצא שלה לא עונות על הנחת העבודה הזו, ולכן היא השקיעה בכישורים וגם בקשרים.
גם אני כמשפטנית מזרחית גאה, יודעת שאפליה וקיפוח היו - ותמיד יהיו. גם אי אפשר להתעלם מכך שבעולם, ובעולם המשפט, הרגשנו ובוודאי בעבר, פחות נחשבות. נטע זר. אבל, עדיין, השאלה היחידה הרלוונטית כאן היא האם נפל פגם פלילי בקשרים שכרייף יצרה עם אפי נוה? גבול דק מפריד בין הפרטי לפלילי. מה שנראה לפעמים כמו ראיית זהב, עשוי להתגלות כרכילות ותו לא. עשיית לובי לכל תפקיד היא לגיטימית, ובתנאי שלא עברה את הגבול, וכך נקבע על פי רשויות החוק.
בעיניי, השערורייה המרכזית בפרשה הזו היא לא מי שכב עם מי, אלא סוגיית הפריצה לטלפונים של אפי נוה, וכתוצאה מכך זימונה של אתי כרייף לחקירה. אסור לנו כחברה להסכים לכך שתוצר של רמיסת זכויות אדם, של דריסה על כל זכות של פרטיות, תשמש כתוצר לחקירה פלילית. זה דגל שחור בדמוקרטיה הישראלית.
קולגות מספרים שאתי כרייף הייתה שופטת מצוינת, הגונה וחכמה. אבל עדיין, נפל פגם מרכזי אחד במעשיה - מחיקת המסרונים בחדר החקירות. על כך אתי כרייף משלמת מחיר – ובצדק.