תזכיר החוק שהפיץ אתמול (שלישי) שר המשפטים גדעון סער כונה לא בכדי על ידי רבים "חוק נתניהו". הסיבה לקידומו כעת היא כתב האישום שהוגש נגד נתניהו והעובדה שראש הממשלה לשעבר הרכיב ממשלה נוספת גם לאחר הגשת הכתב האישום נגדו. יחד עם זאת, הסוגיה נידונה עוד הרבה לפני האישומים נגד נתניהו וכבר כיום לא ניתן להתמנות לתפקידים שונים תחת כתב אישום.
בשנת 1993, בבג"ץ דרעי-פנחסי, קבעו השופטים כי ראש הממשלה מחויב לפטר, בחלק מהמקרים, שר או סגן שר שהוגש נגדו כתב אישום. מאז שונה חוק יסוד הממשלה, אך שופטי בג"ץ הבהירו לא פעם כי הלכת דרעי-פנחסי עודנה קיימת. בשנת 2013 ניתן פסק דין ברוח זו לגבי ראשי ערים ובכך עוגן עיקרון דומה.
ההבדל המרכזי בין שר, סגן שר או ראש עיר לבין הצעתו של סער בנוגע לראשות הממשלה – הוא שגם אם החוק יעבור יוכל ראש ממשלה להמשיך לכהן במקרה שיוגש נגדו כתב אישום. תזכיר החוק של סער מתייחס רק להרכבת ממשלה חדשה על ידי נאשם בעבירות שעונשן 3 שנים ויותר.
על פי תקנון שירות המדינה, אם מתנהל הליך פלילי או משמעתי בעניינו של מועמד לשירות המדינה יש לבדוק כל מקרה לפי הנסיבות והעובדות שלו. כלומר, אין במידע פלילי כשלעצמו כדי לפסול על הסף מועמד לשירות המדינה, אבל בהחלט יכול להיות לכך משקל. המשמעות היא שבמקרה שבו מוגש כתב אישום או שנפתחת חקירה פלילית נגד עובד ציבור מכהן, ניתן לפטר אותו בהתאם לנסיבות המקרה, אך אין חובה כזאת.
חוק שירות המדינה חל על כל עובדי הציבור, כולל למשל מורה, מנהל בית חולים ציבורי או פקיד בכיר במשרד ממשלתי. נסיבות האישום יכולות להשפיע על ההחלטה בנוגע לעבודתו של אותו גורם. לצורך הדוגמא, עשוי להיות הבדל בין כתב אישום נגד מורה הנאשם בעבירות מין בתלמידותיו לבין מורה הנאשם בעבירות אחרות שאינן קשורות באופן מובהק לעבודתו.
אם מוגש כתב אישום נגד שופט, ואף לפני כן - בשלב החקירה הפלילית, נשיא בית המשפט העליון רשאי להשעות את אותו שופט לתקופה מסוימת. יחד עם זאת, אין חובה בחוק המחייבת השעיה. הסמכות לפטר את השופט נתונה לוועדה לבחירת שופטים בלבד.
מלבד ההגדרות שנקבעו בחוק, ניתן לראות בהרבה מקרים שנאשמים ואף חשודים בעבירות פליליות מתקשים יותר למצוא עבודה ולעיתים מופסקת עבודתם בעקבות ההליך הפלילי, גם בלי שהחוק שמחייב זאת.
לאחר הקמת הממשלה הקודמת הוגשו עתירות לבג"ץ נגד הקמת הממשלה על ידי נתניהו בגלל היותו נאשם בפלילים. השופטים דחו את העתירות פה אחד. לצד זאת, חלקם הצביעו על הקושי בכך שנאשם יוכל להתמנות לתפקיד הבכיר ביותר, בעוד שלתפקידים רבים אחרים הוא לא יוכל להתקבל.
כך למשל, השופט יצחק עמית גולל בפסק הדין את סיפורו של ראובן. ראובן ביקש להתקבל לעבודה כקורא מוני מים במחלקת המים של רשות מקומית כלשהי, אך על אף כישוריו יוצאי הדופן, מועמדותו של ראובן לתפקיד נדחתה על הסף על ידי ראש המחלקה, לאחר שהתברר כי הוגש כנגדו כתב אישום בעבירה של שוחד.
כעבור כחודש התמודד ראובן במכרז על תפקיד מנהל מחלקת המים ונדחה על הסף בשל כתב האישום נגדו. בעקבות כך, החליט ראובן להתמודד בבחירות על ראשות הרשות המקומית וזכה ברוב מוחץ. אולם, בעקבות הלכת ראשי הערים מועצת העיר הפעילה את סמכותה ולא אישרה את מינויו בשל כתב האישום שהוגש נגדו.
"זו הפעם, החליט ראובן ללכת בגדולות. הוא השתלב חיש-מהר בפוליטיקה הארצית, ותוך זמן קצר התמנה לשר הפנים", כתב השופט עמית. "ברם, לאור הלכת דרעי-פנחסי נאלץ ראש הממשלה לפטר את ראובן בשל כתב האישום שהוגש כנגדו בעבירת שוחד. ראובן המשיך במרוץ לפסגה ונבחר לראשות הממשלה. למותר לציין כי ראש הממשלה חולש, מתוקף תפקידו, על שר הפנים, שחולש על ראש הרשות המקומית, שחולש בתורו על ראש מחלקת המים בעיר, שחולש בתורו על קוראי מוני המים במועצה, חד-גדיא".
"וכעת", סיכם השופט עמית. "נקל להבין את טענתם של העותרים, שהצביעו על התוצאה האנומלית לפיה מי שאינו יכול לשמש בשורה של תפקידים במעלה הפירדמיה, החל בתפקיד זוטר וכלה בתפקיד של שר – יכול לכהן בראש הפירמידה בתפקיד ראש הממשלה, ואל יהא הדבר פשוט בעיני הקורא".