"זה היה בערב שבועות בשנה שעברה. היה המון מתח בבית, תקופה כזאת. לקראת ערב החג הוא יצא מהחדר לקחת אוכל ובדרך הוא בעט בכלב שלנו. אז אמרתי לו: 'אל תבעט בכלב' - וממש בלי לשים לב, חטפתי תבנית מתכת חמה על הראש". כך משחזרת ד' את הרגע שבו היא הבינה שהיא בסכנה. כעת, היא חוששת שהסכנה תחזור.
15 שנים שהם היו נשואים - ד', אחות בית חולים במקצועה, יודעת היום לומר בדיעבד שהייתה שם אלימות עוד הרבה קודם: אלימות מילולית, השפלות, גם הרמות יד קטנות לכאורה שלא ייחסה להן חשיבות. בשנה שעברה בערב חג השבועות זה השתנה. "קמתי מלאה בדם, ואז בעצם התחילה סאגה אצלי בראש איך אני יוצאת משם כמה שיותר מהר. ניסיתי להגיע לטלפון והוא פשוט שם את היד שלו וממש חנק אותי", היא משחזרת.
ד' הצליחה לצאת עם הבנות מהבית ונסעה להגיש תלונה במשטרה. הוא בינתיים ברח ותקף גם את אימה, לבסוף הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום. הפרקליטות החליטה על הסדר טיעון ובמסגרתו הוא נשלח ל-20 חודשי מאסר, אבל החל מהשבוע הבא הוא יוכל להשתחרר בכל יום - חמישה חודשים לפני הזמן, בגלל שחרור מנהלי, שחרור מוקדם עקב העומס בבתי הכלא.
"אנחנו חיים כאילו בזמן שאול - אני ממגנת את הבית שלי", היא מספרת. "הלכתי ללמוד קרב מגע, אני מחזיקה אקדח רסס בבית, לחצן מצוקה, מצלמות, הכול. אני יודעת שלא משנה מה יהיה - בסופו של דבר, אני אהיה מולו לבד". ד' מסבירה כי בעלה לא עבר טיפול בכלא: "הוא גם נחשב אסיר מסוכן"
ואכן, נציגת הרווחה כתבה בדוח המסוכנות של בעלה של ד': "קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו, בדגש על ד' והבנות. כלל הגורמים חוששים מאוד וממליצים לתת להן את ההגנה המרבית". ומהי אותה הגנה? לשלוח אותן למקלט.
"אני עם בנות במצב רגשי מאוד מאוד קשה, קמות בלילה וסיוטים... עם התקפי זעם מאוד קשים", היא מפרטת. "אחת השיחות שהיו לי הכי קשות הייתה עם הבת הגדולה שלי, שהיא אמרה: 'אימא, ראיתי בעיניים שלו שהוא הולך לרצוח אותך'".
במהלך המאסר, ד' ניסתה לקדם הליך גירושין מול בעלה בבית הדין הרבני. הוא עוד לא נתן לה גט, אבל במהלך הדיונים אמר את הדברים הבאים שצריכים להדליק נורות אדומות לכל גורם: "כשאני אשתחרר אני אתחבא בצללים, בלי טלפון בלי בנק בלי כלום, ואני אמצא אותם. לא משנה איפה שהיא לא תהיה אני אגיע אליה לקחת את הבנות. אני לא אפגע בה, היא יכולה להיות רגועה". ואם היא תתנגד? תהה הדיין - והבעל השיב: "איך היא תוכל? אני אחשוב על דרך יצירתית" - אבל במשטרה סגרו את התלונה שהגישה על איומים.
"זה לחיות בפחד מוות, זה לחיות בפחד שהוא יבוא לחטוף את הבנות כי אין שום דבר שיכול לעצור אותו", מודה ד'. "כל צעד שאני עושה וכל דבר שאני עושה, אני צריכה לראות שלא עוקבים אחריי, לא יכולים לאתר אותי".
ד' ניסתה לפנות לרווחה, למשטרה, אפילו לשר לביטחון הפנים - אבל החוק היום מאפשר שחרור מנהלי של כל אדם, בלי קשר לרמת המסוכנות שלו. הבעיה לא נגמרת שם: גם אם היה משתחרר בזמן, הוא אינו מחויב לעבור טיפול ואין כל פיקוח עליו בקהילה.
בשבוע הבא החיים שלה ושל הבנות שלה יהפכו לגיהנום - והיא לבד, הכי לבד שאפשר: "אני כל פעם מכינה את עצמי ליום שבו אני אצטרך לברוח עוד פעם, וככה גם התחושה של הבנות שלי. הן פה, הן בבית שלהן, הבית מוגן והכול - אבל הן כל הזמן חוות שזה הכול זמני, אנחנו נצטרך עוד פעם לברוח ועוד פעם לברוח".