הדריסה ביום הכיפורים: ערן אזולאי שדרס למוות את הנער ברק חורי בן ה-12 במהלך יום הכיפורים שוחרר היום (שישי) למעצר בית בתנאים מגבילים. אזולאי נעצר בחשד לנהיגה בשכרות ובהשפעת סמים ונהיגה במהירות מופרזת. המשטרה דרשה מבית משפט השלום בת"א שיאריך את מעצרו עד הגשת כתב האישום נגדו אך בית המשפט סרב והחליט לשחררו בתנאים מגבילים לבקשת עורכי דינו של החשוד, אסף שמיר וימית מלמה.
אזולאי יידרש להפקיד ערבות של 10,000 ₪ ועוד ערבות צד ג' באותו הסכום. ייאסר עליו לצאת מהארץ ודרכונו יופקד במשטרה. עוד נאסר עליו ליצור קשר עם כל אחד מהמעורבים האחרים בפרשה ובכלל זה עדים, חשודים או מתלוננים.
במהלך החקירה שחזר אזולאי את התאונה והוא ממשיך לדבוק בגרסתו לפיה חורי התפרץ לכביש והפתיע אותו. מנגד, במשטרה אומרים שבידיה עדי ראיה שמתארים כיצד אזולאי נסע במהירות מופרזת על אף שהכביש היה עמוס בילדים שרכבו על אופניים. בדיונים בבית המשפט הציגה המשטרה את עברו התעבורתי של החשוד בדריסה, שכולל 41 הרשעות.
הוא הורשע בעבר פעמיים בנהיגה בשכרות, באחת מהן אף היה מעורב בתאונת דרכים. מכתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2015 עולה כי לחובתו עשרות עבירות תנועה קודמות. נטע שפיר, שהייתה עדה לתאונה הקשה בה נהרג חורי ז"ל, סיפרה: "הרכב הגיע במהירות מטורפת, לא ניסה לבלום - נסע דוך אלינו".
ברק חורי בן ה-12 נדרס למוות בכביש 4 ביום הכיפורים. אימו צופית, סיפרה בדמעות למהדורה המרכזית על בנה האהוב: "הוא פעל כאילו הוא על זמן שאול - כנראה הוא הרגיש", אמרה בכאב. "פעם הוא היה באיזה ריאיון ושאלו אותו מה חסר לך בחיים והוא אמר זמן. אני מניחה שהוא התכוון לכמה שעות ביממה, אבל הוא לא חשב שזה יקבל משמעות כזו - על זמן שאול בעולם הזה".
"קשה להתמודד עם האובדן"
שרית לאופר בורד, המחנכת של בן ה-12 שנדרס למוות, סיפרה עליו ל-N12: "האימא סיפרה לי שכשהילד היה יושב לאכול והיה צץ לו רעיון, הוא היה הולך לחדר ומנסה לבנות וליישם את זה. הוא היה מוזיקאי וצייר, הבית היה מעוטר בציורים שלו. מהרגע שנודע לי על האסון, הפנים היפות שלו מול העיניים שלי ואני לא מצליחה להשתחרר מזה. מוות מיותר וקשה". לדבריה, לא היו איתו חברים נוספים בערב כיפור. הוא רכב לבד ונסע לבקר חבר שלו בפתח תקווה.
"קשה לאסוף את הילדים והכיתה, ילדים בני 12 - איך עוזרים להם להמשיך הלאה?", שיתפה לאופר בורד. "מצד אחד להתמודד עם אובדן גדול, ומצד שני החיים ממשיכים והם צריכים לאסוף את עצמם. אתמול נפגשנו הילדים, הצוות החינוכי וההנהלה עם השירות הפסיכולוגי העירוני. הם לאט לאט נפתחים ושואלים שאלות קשות, מספרים על חוויות אישיות וזיכרונות שלהם איתו ומה הוא בשבילם – ואיך עכשיו הכיתה שלנו תהיה אחרת כשהוא לא שם".