הסתכלות

עשרה חודשים של קורונה. רחובות שוממים, חנויות סגורות. רוב האנשים ספונים בבתיהם בחוסר מעש, אבל יש גם מי שזו שעת כושר עבורם. עדויות על פעילותם צצות מדי יום בקבוצות פייסבוק של תל אביבים, בדגש על תל אביביות: המציצנים חזרו לחצרות, לחלונות, לחורי המנעול. רק בשבועיים האחרונים נתפסו שניים מהם בתל אביב, האחד תושב גבעתיים בן 70 המוכר למשטרה, השני גבר בשנות ה-30 לחייו מצפון הארץ.

"תקופת הקורונה הציפה מחדש את תופעת המציצנות", אומרת ד"ר נעמי כהן, פסיכולוגית קלינית, חברה באגודה לאבחון והערכה פסיכולוגיים ומנהלת מכון "מרחבים". "כשהרחובות הומים וסואנים, המציצנים צריכים מאוד להיזהר כדי לא להיתפס. בסגרים הרחובות ריקים, וזה בהגדרה הופך את המציצנות להרבה יותר זמינה. המציצן עצמו לא חושש להיתפס כי אין אנשים שעלולים לראות אותו, ורוב הנשים נמצאות בבית לאורך היום. זה מגביר את התופעה משני הכיוונים".

ד"ר אריאל אבקסיס, מטפל מיני, מומחה בטיפול בעברייני מין ומרצה באוניברסיטת אריאל: "הקורונה היא מצב לחץ, ובמצבי דחק כל הפתולוגיות מחריפות. אם יש לאדם נטייה לדיכאון או חרדה, יש יותר סיכוי שהוא יחווה דיכאון או חרדה. בדומה לזה, לאדם עם פאראפיליה (התנהגות מינית חריגה או סטייה – ל.ש) כמו מציצנות יהיה יותר צורך לממש אותה. הפאראפיליה היא אמצעי להשיג עונג והנאה, ויש הגברה של ההתנהגות הפאראפילית כדי להתמודד עם תקופה מורכבת".

אליאנה ברבל (בתמונה): "הבנתי שלא יקרה שום דבר אם אני לא אתפוס את המציצן על חם, אז בניתי תכנית פעולה. לילה אחד השארתי בכוונה חלון פתוח, נכנסתי למיטה וחיכיתי לו"

נעמה מאירי (38), תושבת תל אביב, מרגישה היטב את השינוי. "במהלך השנים היו לי כמה וכמה מציצנים, אבל אין ספק שבתקופת הקורונה זה החריף. בבניין שאני גרה בו יש שלוש דירות קרקע שבכולן גרות נשים ובחודשים האחרונים כל אחת מאיתנו רואה מציצן ביום אחר, הם כנראה מאוהבים בבניין שלנו. סוג של התרגלנו לחיות לצד הנוכחות שלהם".

אליאנה ברבל (31), גם היא תושבת העיר, כבר לא זוכרת שגרה אחרת. "ארבעה חודשים אני גרה בדירה הנוכחית שלי, והספקתי לתפוס את המציצן מסתכל עליי חמש פעמים. מהרגע הראשון הייתה לי תחושה שאני לא לבד בחדר, כאילו יש איתי עוד דייר שכל הזמן מסתכל עליי ובוחן אותי. הוא הפך להיות חלק מהחיים שלי. לפני חודשיים עברתי טיפול כירורגי בפנים והפרצוף שלי התנפח, ואני אומרת לך, אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליהם היה המציצן. לא היה לי נעים שהוא יראה אותי ככה".

את צוחקת עכשיו, אבל אני בטוחה שאין שום דבר מצחיק בחוויה הזו.
"איפה, מהיום שראיתי אותו החיים שלי הפכו לסיוט. עברתי לחיות בפחד".

ארבע פעמים התלוננה ברבל במשטרה, אלא שמציצנים הם אתגר עבור זרועות החוק. עבירת המציצנות נחשבת שולית מכדי להקצות משאבים ניכרים לטיפול בה (או אפילו להגדיר אותה כעבירה בפני עצמה, ועל כך בהמשך), מה גם שאדם המבלה מספר דקות מחוץ לחלון לא נוטה להשאיר אחריו ראיות פיזיות משמעותיות. בפעם האחרונה שברבל התלוננה נתן לה החוקר את מספר הטלפון האישי שלו כדי שתיצור איתו קשר במקרה של אירוע נוסף, וזה עורר בה השראה לנקוט פעולה שדרשה לא מעט אומץ. "הבנתי שלא יקרה שום דבר אם אני לא אתפוס אותו על חם, אז בניתי תכנית פעולה. לילה אחד השארתי בכוונה חלון פתוח, נכנסתי למיטה וחיכיתי לו".

איך זה נגמר?
"זה עבד, המציצן הגיע. באותו רגע סימסתי לחוקר, הוא שלח ניידת והמציצן נעצר. זה הרגיע אותי לרגע, אבל עכשיו אני פוחדת שהוא יחזור לנקום כי הוא יודע שאני זאת שתפסתי אותו. אני נמצאת בפחד מתמיד, מרגישה כל הזמן שמישהו הולך מחוץ לחדר שלי. כל רעש קטן מכניס אותי לדריכות. קניתי מצלמת אבטחה, מקווה שזה יעזור לי לפחות נפשית".

"הגיע מטופל בשנות ה-30 שלו, מתמטיקאי", מספר ד"ר אריאל אבקסיס. "הוא סיפר שהוא מציצן מאז שהוא זוכר את עצמו, אמר שלא היו לו חברים ולא קשרים עם בנות"

יומיים לאחר שנעצר שוחרר המציצן למעצר בית של שלושה ימים וניתן לו צו הרחקה מתל אביב למשך 30 יום. ולמרות הצו, פחות משבוע לאחר המעצר דיווחו תושבות תל אביב פעמיים שהבחינו באותו מציצן. באחת הפעמים הוא נראה מחוץ לחלון דירתה של אליאנה ברבל.

לחכות שעות לרגע שהאישה תחליף בגדים

בשנת 2003 נשמעה אנחת רווחה בתל אביב. מי שזכה לכינוי "המציצן הסדרתי", ספר במקצועו, נעצר לאחר חודשים של חיפושים והורשע בהודאתו בסדרת עבירות: פגיעה בפרטיות במזיד, ביצוע האזנות סתר, שימוש שלא כדין בהאזנת סתר ושיבוש מהלכי משפט.

הספר נהג להגיע בשעות ערב למרפאה גניקולוגית של אחת מקופות החולים בתל אביב, להתמקם סמוך לחלון בקומת הקרקע ולכוון מצלמה לעבר המטופלות דרך פתחים קטנים בווילון. כך צילם 403 נשים ותיעד את בדיקותיהן על גבי קלטות וידאו. הוא גם קדח חור באריח קרמיקה בשירותים ששימשו את לקוחות המספרה שלו, הציב שם מצלמת וידאו וצילם 83 נשים שהשתמשו בשירותים. על פי כתב האישום הוא נהג גם לעקוב אחרי נשים ולהמתין לשעת כושר כדי לצלם אותן. כך צילם 11 נשים במצבים אינטימיים, בחלק מהמקרים בעת קיום יחסי מין איתו. גזר הדין שלו היה שלוש וחצי שנות מאסר.

סיפורו של הספר, המציצן התל אביבי האחרון שעשה כותרות ראשיות ברמה הארצית, נראה כמו מקרה לדוגמה של הפרעת המציצנות עצמה, של דפוס הפעולה המציצני, של הפגיעה בקורבנות - וגם של הענישה הקלה. "מציצנות היא סטייה מינית שמצויה בספר הפרעות הנפש (DSM)", אומר ד"ר אבקסיס. "בשפה המקצועית זו פאראפיליה מסוג וויריזם, שבאה לידי ביטוי בהצצה על אנשים זרים במצבים אינטימיים - כמו בשירותים, במקלחת, ביחסי מין ועוד. רכיב חוסר ההסכמה טבוע בעצם הפעולה, לכן מדובר גם בעבירה פלילית".

מה מניע אותם?
"זה מאוד אינדיווידואלי, אבל יש מאפיינים פסיכולוגיים משותפים. בהרבה מקרים נמצא היסטוריה של טראומה מינית או חשיפה למיניות לא מותאמת. בהרבה מקרים נמצא שיש להם דימוי עצמי נמוך, כישורים חברתיים נמוכים. לפעמים הם מדווחים שלצפות במישהי מהצד זה הדבר שהכי קרוב למגע מיני שהם יכולים להשיג, מתוך המקום שהם מרגישים שאין להם מה להציע. אבל הם יכולים להרגיש סוג של אינטימיות עם אישה שהם מציצים עליה".

דנה ליבר (בתמונה): "הפעם הראשונה הייתה בתחילת יוני האחרון. בסביבות תשע בערב יצאתי מהמקלחת, התנגבתי, ופתאום ראיתי זוג עיניים צמודות לחלון"

הם יודעים שהם פוגעים בנשים?
"המציצנים מפגינים עיוותי חשיבה שמתרצים את ההתנהגות שלהם. לתפיסתם, הנשים לא נפגעות כי הן לא יודעות שצופים בהן. מבחינתם הם לא פוגעים, ולכן ממשיכים לעשות את זה שוב ושוב. הם גם משקיעים בזה משאבים רבים - תכנון, מעקב, הסתתרות וזמן. הם יכולים לצפות במשך שעות על גבי שעות רק כדי לחכות לרגע שהאישה תחליף בגדים".

מיהם בעצם המציצנים? יש להם פרופיל ספציפי אופייני?
"רובם גברים, רובם צופים בנשים או בזוגות. וכמו בשאר עבירות המין, יש מכל השכבות, המעמדות והקבוצות האתניות באוכלוסייה".

טליה (שם בדוי), עורכת דין, היא תושבת שכונת מגורים בתל אביב. סמוך לדירתה יש חדר שירותים ששייך למשרד עורכי דין הפועל בבניין. היא לא ציפתה שהקרבה הזו תהיה שיעור במגוון הסוציו-אקונומי של המציצנות. "כל יום ראיתי את אחד מעורכי הדין במשרד עומד בשירותים ומסתכל. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל הוא באמת היה עומד בשירותים שעות ומסתכל עליי, גם בלילות ובסופי שבוע כשלא היה אף אחד במשרד. לילה אחד הייתי במיטה עם החבר שלי, הסתכלתי בחלון וראיתי אותו עומד שם ומתאמץ להציץ. מאותו יום אני נועלת את התריסים באופן קבוע, וכשאני רואה אותו מחוץ למשרד שלו אני מורידה את העיניים".

ניסית להתעמת איתו?
"אני מפחדת. שנינו עורכי דין, אם הוא ידע שאני רוצה לעשות משהו יהיה לו דרייב לגלות מי אני, וזה יכול לפגוע בי. הוא ראה אותי בסיטואציות מאוד אינטימיות".

כבר כילד הוא היה עולה לגג להציץ על השכנות

"מציצנות היא הפרעה כרונית, מסוג ההפרעות שאדם עושה ומרגיש שהוא לא יכול בלעדיהן. זו התמכרות", אומרת ד"ר כהן. "גם בטיפול אנחנו לא מלמדים את המציצן להפסיק, אלא מלמדים אותו להיות מודע למעשים שלו ולקחת עליהם אחריות, כי את הדחף שלהם אי אפשר לעצור".

"בדרך כלל המציצנים לא מפסיקים עד שהם נתפסים ומוכרחים להיכנס לטיפול", מוסיף ד"ר אבקסיס, אבל הוא עצמו נתקל במטופל יוצא דופן שביקש עזרה מיוזמתו וסיפק לו הצצה נדירה בכנותה אל הנפש המציצנית. "הגיע לקליניקה בחור צעיר בשנות ה-30 לחייו, מאוד נאה, רווק, תושב תל אביב, מתמטיקאי. מיד כשהתיישב שאל אם יש כאן מצלמות. למרות החשדות שלו שאדווח לרשויות, הוא אבחן את עצמו כמכור למין, אמר שהוא אוהב פורנוגרפיה 'של דברים שקשורים לשירותים' ושהוא מציץ לנשים ומצלם אותן. הוא אמר, 'במציצנות אני נמצא במוד של ציִד. האדרנלין הוא כמו של ציָד שמחכה לצוד חיה".

ד"ר נעמי כהן, פסיכולוגית קלינית: "מציצנות היא הפרעה כרונית, התמכרות. אנחנו לא מלמדים את המציצן להפסיק, אלא להיות מודע למעשיו ולקחת אחריות. את הדחף שלהם אי אפשר לעצור"

המטופל של ד"ר אבקסיס דיבר בפתיחות, בלי להסתיר דבר. "הוא סיפר שהוא מציצן מאז שהוא זוכר את עצמו, שכבר כשהיה בגן הייתה לו זקפה, ושאמא שלו תפסה אותו משחק באיבר המין שלו ומאוד כעסה. זו תגובה שמעצבת תחושת עצמי פגום במקום להגיד לו שזה בסדר ואפשרי, רק במקום פרטי. הוא סיפר שכבר כילד הוא היה עולה לגג הבניין כדי להציץ על השכנות מהבניינים הסמוכים ושגדל באווירה מנוכרת, במשפחה 'חסרת חיים'. הוא סיפר שלא היו לו חברים ולא קשרים עם בנות, גם כילד וגם בגיל יותר מאוחר. 'הייתי מקנא במי שהיה לו חברים', הוא אמר והציג את עצמו כאדם מאוד בודד, בלי ביטחון עצמי ועם חרדה חברתית מאוד גבוהה".

>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<

מטבע הדברים, הטיפול עסק בין השאר בזיכרונות מהשנים המעצבות. "הייתה שם אימא בדיכאון שלא שראתה אותו ואת צרכיו. האם להסתכל על נשים אחרות היה ביטוי לצורך הגדול באימא? האם חווה טראומה מינית בגיל צעיר שבו השפה עדיין לא מפותחת דיה, והחוויות מקודדות במוח באופן שלא ניתן לשלוף מהזיכרון בצורה מילולית? לעולם לא נוכל לדעת. אבל דרך הטיפול והשיח הוא הצליח להיגמל ממה שהוא כינה התמכרות, ולהתחיל חיים חדשים".

בעוד שהמטופל של ד"ר אבקסיס היה עילוי מתמטי והמציצן של עו"ד טליה היה משפטן, הגבר שאליאנה ברבל סייעה במעצרו הוא פושע מוּעד. רק בחמש השנים האחרונות הורשע בעבירות של אלימות, גניבה, מעשים מגונים בפומבי ושוטטות אסורה, וכן נתפס מספר פעמים לאחר שהתבונן בחלונות בתים או נכנס לחצרות ועינג את עצמו. בשנת 2015 נתפס כשהתבונן על קבוצת נערות שבילו בפארק בגבעתיים, וכחודש לאחר מכן חזר לאותו פארק ונתפס כשמכנסיו מופשלים. כעבור מספר חודשים עינג את עצמו בשעת בוקר על ספסל בגינה ציבורית מול נשים וילדות.

לאחר שברבל סייעה למשטרה לתפוס את האיש, נעמה מאירי יצרה איתה קשר. היא שמעה על המעצר והבינה ש"יש לשתינו מציצן משותף. ראיתי אותו לראשונה לפני שלושה חודשים, כשהייתי בדירה בשמונה בערב והנקתי את הבן שלי. שמעתי רעש מהחלון, הסתכלתי וראיתי אותו עומד שם ובדיוק סוגר את החנות של המכנסיים. התעמתתי איתו, שאלתי אותו איך קוראים לו והוא ענה לי. אמרתי לו שיעוף מהבית שלי והוא ענה 'בסדר' וברח".

דיווחת למשטרה?
"דיווחתי בכל פעם שראיתי אותו. השוטרים תמיד מגיעים ומנסים לעזור, אבל זה לא באמת פתרון. המציצנים תמיד חוזרים".

יצאתי מהמקלחת וראיתי זוג עיניים צמודות לחלון

למרות אלפי תלונות שהוגשו במשך השנים לתחנות המשטרה, עד היום לא חוקק בישראל חוק נגד מציצנות. תלונות שמבשילות לכדי כתבי אישום מוגדרות כעבירות של "שוטטות למטרה אסורה או פסולה", "מעשה מגונה בפומבי", "פגיעה בפרטיות במזיד" ואישומים דומים; אחת התוצאות של היעדר חוק ייעודי היא חוסר יכולת של המשטרה לדווח על מגמות של עלייה בתדירות או בחומרה, בהיעדר רישום ספציפי של מציצנות כעבירה (בארה"ב, לשם השוואה, עבר כבר בשנת 2004 חוק נגד צילום מציצני שהעונש על הפרתו הוא שנת מאסר. גם בזיו זילנד חוקק באותה שנה חוק דומה). "המציצנים נמצאים בשוליים של הסטיות המיניות", מסבירה כהן את תת הטיפול של המדינה בנושא. "אני חושבת שהסיבה העיקרית להיעדר חוק ספציפי היא שזו סטייה שלרוב אינה כוללת מסוכנות, חוץ מאי נוחות ואי נעימות אצל הבחורה".

נעמה מאירי (בתמונה): "בבניין שאני גרה בו יש שלוש דירות קרקע שבכולן גרות נשים, ובחודשים האחרונים כל אחת מאיתנו רואה מציצן ביום אחר. סוג של התרגלנו לחיות עם הנוכחות שלהם"

אלא שאי אפשר להקל ראש בעד כמה החוויה קשה וטראומטית לנפגעות. "חייתי בפחד שלושה חודשים, מרגע שראיתי את המציצן הראשון ועד שעזבתי את הדירה", מספרת דנה ליבר (25), תושבת מרכז תל אביב. "הפעם הראשונה הייתה בתחילת יוני האחרון. בסביבות תשע בערב יצאתי מהמקלחת, התנגבתי, ופתאום ראיתי זוג עיניים צמודות לחלון של המקלחת. הרגשתי שאני מתעלפת, התחלתי לצרוח בטירוף, הזמנתי משטרה. בבוקר התקשרו אליי וסיפרו שהוא נעצר, היו עוד תלונות באותו לילה והצליחו לתפוס אותו. אחרי יומיים הוא כבר שוחרר".

זאת לא הייתה החוויה האחרונה שלך.
"זה קרה שוב כעבור שבועיים, כשהתעוררתי באמצע הלילה מרעש שהגיע מכיוון החלון. בהתחלה חשבתי שדמיינתי, אבל איך שהדלקתי את האור ראיתי אותו עומד שם ומנסה להרים את התריסים בכוח. ברגע שהוא ראה אותי הוא ברח, אבל זה היה הרגע הכי מפחיד בחיים שלי. גם השותפים שלי נכנסו ללחץ והעירו את כל הבניין, כולם התחילו לחפש אותו ברחובות, הגיעה ניידת והיה המון בלגן, אבל אחרי שעתיים של חיפושים לא הצלחנו לתפוס אותו. בבוקר הגיעה ניידת מז"פ שאספה טביעות אצבע ואחרי אותו לילה בעל הדירה התקין לנו פרוז'קטורים בחצר כאמצעי הרתעה. אני לא יודעת אם זה באמת עבד, כי באותו לילה חזרתי להורים. עד היום אני מפחדת לישון לבד. זו חוויה מזעזעת".

גל (שם בדוי), תושבת תל אביב, מעולם לא ראתה את המציצן שעמד מחוץ לחלון שלה. זה לא חסך ממנה את ההתמודדות הנפשית. "בוקר אחד בחודש מאי האחרון התקשרו אלי מוועד הבית ואמרו שראו במצלמות האבטחה מישהו עומד שעות מחוץ לדירה. לא התרגשתי יותר מדי, אני גרה בדירת קרקע בתל אביב, אפשר היה לראות את זה בא. אבל בהמשך קיבלתי עוד טלפון מהוועד, הם צפו שוב בתיעוד וסיפרו שרואים בבירור את הבחור מצלם את הדירה שלי דרך החלון ומאונן".

מה זה עשה לך?
"קיבלתי שוק, אני מרגישה עד היום שנלקחה ממני הפרטיות, אבל הדבר שהכי כואב לי זו האדישות. אני גרה בקומת קרקע מוגבהת, כדי להסתכל בחלון שלי צריך לטפס על משהו בחזית הרחוב. אף אחד לא ראה אותו שם? למה אף אחד לא התלונן או עשה משהו? אנשים צריכים להיות יותר ערניים לסיפורים האלה".

רובם מפחדים מהצל של עצמם

האם המציצנות היא שער לעבירות חמורות יותר כמו תקיפה מינית ואפילו אונס, או שפעם מציצן תמיד מציצן? ד"ר אבקסיס לא מזהה כלל אחיד לכולם. "יש כאלה שנשארים 'רק' מציצנים ויש כאלה שאנחנו בהחלט רואים החמרה בהתנהלות שלהם. שבהתחלה נהגו להציץ, ועם הזמן ובהדרגה עברו לעבירות מין עם מגע".

ד"ר כהן מציירת תמונה מעט שונה: "המציצנים הם אנשים מאוד חלשים. יש להם ביטחון עצמי מאוד ירוד וזהות גברית ירודה, רובם מפחדים מהצל של עצמם והם בורחים כמו עכברים ברגע שהם חשים איום. הם לא יחליפו התנהלות מינית אחת באחרת".

איך את חושבת שצריך להתנהל מולם?
"הם צריכים טיפול ייעודי התנהגותי שיהפוך אותם למודעים יותר לבעיה".

כשהם נתפסים, מציצנים נשלחים בדרך כלל למאסר בית ומשתחררים אחרי ימים ספורים. זה אפקטיבי?
"לא, במאסרי הבית האלה אין שום תועלת. מצד שני, הבעיה במציצנות היא שכל כך קל להכחיש אותה. תמיד אפשר להגיד 'רק השקיתי את העציצים' או 'חיפשתי מעבר', לכן קשה להעניש אותם ברמה חמורה יותר. מעצרי בית לא יעזרו להם. הם תמיד ימשיכו לפעול".

ונשים תמשכנה לראות עיניים בחלון. איך היית ממליצה להן להתמודד עם הסיטואציה?
"אם אתן רואות מציצן - קודם כל תדעו שהם גיבורים קטנים, הם מציצים כי הם מפחדים לעשות דברים אחרים. אז קודם כל נסו להירגע ולהניס אותו, כלומר ליידע אותו שאנחנו רואות אותו ושאנחנו יכולות לקרוא למשטרה. בנוסף, אני ממליצה לרכוש פרוז'קטורים. מדובר באנשים שעושים את הדברים שלהם בגניבה, הם מפחדים מאור. אם יש פרוז'קטורים זה מבהיל אותם ומבריח אותם. כך או כך, הכי חשוב לא להיתפס לחרדה ולא להילחץ".