עד לפני חצי שנה, ש' בת ה-17 מצפון הארץ הייתה "בן אדם של אנשים", אלא שאז בגילה הצעיר היא עברה לדבריה אונס כואב, ששינה את חייה. בעקבות האירוע היא מתקשה לסמוך על הסובבים אותה, מפחיתה ביציאות מהבית וחושבת פעמיים לפני שהיא לובשת שמלה. בין הכאב שממשיך להכות בה בעוצמה ומקשה עליה להירדם בלילות לרצונה העז לסייע לנערות אחרות במצבה, היא החליטה לאזור אומץ ולחשוף בגילוי לב יוצא דופן את סיפורה. האירוע הכואב שהכניס אותה לסטטיסטיקה של אחת מתוך שלוש נשים שעוברות תקיפה מינית במהלך חייהן.
על פי גרסתה של ש', הכול החל בחופש הגדול שבין כיתה י"א לי"ב - ביציאה שגרתית לפאב יחד עם חברתה, ידיד שלה ואביב (שם בדוי) השכן שלו, שהיה גדול ממנה בכמה שנים. השעה כבר הייתה 2:30 בלילה, הרחובות היו ריקים מאדם ועלטה הורגשה בין פנסי הרחוב שהאירו לארבעה את הדרך כשהם פוסעים שיכורים בחזרתם מהבילוי. אותה הדרך שבהמשך הפכה עבור ש' למסלול אימה - כזה שהייתה מעדיפה שיהיה עוד סרט שמוקרן על המסך בקולנוע ולא סיפור חייה.
ש' חשה בטוחה עד לאותו הרגע, שבו לגרסתה החליט אביב לפתע להרים אותה, ולהפשיט ממנה חלק מהשמלה שלבשה. היא מספרת שהוא נגע בה בצורה אגרסיבית והכאיב לה באמצע הרחוב. שני חבריה הופתעו אך לא שתקו - ומיד הפצירו באביב להפסיק עד שהוריד את ידיו מגופה. בתוך כך, המשיכו הארבעה בדרכם ולבסוף נעצרו כשהגיעו לבניין שבו מתגורר הידיד של ש', בן גילה, שפתח עבורה את הדלת לביתו כדי שתוכל ללכת לישון. לאחר מכן, הוא יצא מן הבית כדי ללוות את חברתה לביתה, אלא שלדבריה הוא שכח לנעול את הדלת, והיא נותרה לבדה בדירה.
"הוא אמר: 'לא אנסתי אותך' - ועד היום אני לא מבינה למה"
בשיחה עם מגזין N12, משחזרת ש' את החוויה הקשה שכנראה לעולם לא תשכח וטוענת: "הייתי כבר במיטה וכמעט נרדמתי אחרי שחזרתי מהפאב שיכורה ומותשת. פתאום שמעתי קולות מכיוון הדלת והייתי בטוחה שזה ידיד שלי, עד שהצעדים התקרבו לכיווני והרגשתי שמישהו מתיישב על המיטה", אמרה כשצמרמורת מורגשת בגופה. "הוא החל לגעת בי, תפס בי בחוזקה והפשיט אותי. תוך דקות ספורות, הבנתי באיזו סיטואציה אני נמצאת - נפלתי קורבן לאונס אגרסיבי". בלילה ההוא שבו ש' הייתה נוכחת בגופה, אך משותקת מפחד - היא הצליחה להוציא מפיה רק מילה אחת - לא. "הוא טלטל אותי לאורך המיטה באותו לילה ופשוט הרג לי את הנפש".
בסיום המקרה המזעזע, פרצה ש' בבכי תמרורים כשאביב עוד היה שם. היא התקשתה לעכל שזה קרה לה, רק רצתה לברוח למקום אחר וכל גופה רעד. "הוא אמר לי: 'לא אנסתי אותך' והייתי עוד יותר בהלם מהסיטואציה. עד היום אני לא מבינה למה הוא בכלל אמר את זה", היא מספרת והכאב מורגש בקולה. "כשאביב יצא מהבית, ניסיתי לחשוב מה אני עושה עכשיו ואיך אני ממשיכה מכאן. התקשרתי לידיד שישנתי אצלו והתחלתי לצעוק - חצי בבכי וחצי בגמגום. לא ידעתי איך לבטא את זה במילים, אז פשוט אמרתי: 'הוא לקח לי ולא ביקש'. הייתי נסערת בתוך רגש אחד גדול, נחנקתי מהדמעות של עצמי".
"התקשרתי לידיד ופשוט התחלתי לצעוק - חצי בבכי וחצי בגמגום. לא ידעתי איך לבטא את זה במילים, אז פשוט אמרתי: 'הוא לקח לי ולא ביקש'"
על אף שלאחרונה חשה ש' כי אין מספיק מודעות ועירנות בקרב החברה שלנו לתופעה המזעזעת, היא לא מיהרה לשתף בפצע הפתוח שלה את בני משפחתה ואת חברותיה הקרובות, והייתה זקוקה לזמן שבו הסתגרה בתוך עצמה בניסיון לעכל. רק כעבור חודש, היא שיתפה את אחיה הגדול, שהמליץ לה להגיש תלונה במשטרה - אך אימה עוד לא ידעה מה עובר על בתה בת ה-17. "עוד לא הייתי מוכנה לשתף בסיטואציה הקשה שעברתי, הרגשתי שאני צריכה לתת לזה להתבשל מבפנים".
"פחדתי מכל דבר שזז"
מה עבר עלייך באותה התקופה?
"הייתי על הפנים, כל כך פחדתי והתחלתי להתלבש כמו דתייה. אימא שלי עוד לא ידעה והלכה איתי לקנות חצאיות ארוכות. היא חשבה שאני סתם מנסה לשנות את הסטייל שלי ובמשך תקופה, הסתובבתי עם חולצות ארוכות גם בקיץ. ניסיתי כמה שפחות להסתובב עם אנשים שאני לא מכירה ולהסתפק במפגש עם החברים הקרובים. נורא פחדתי מכל דבר שזז. לא הלכתי לבד - לא בבוקר, לא בצהריים, לא בערב ולא בלילה. בקושי יצאתי מהבית, כל היום נשארתי בו וחברים שלי היו מגיעים אליי".
כעבור חודש, הידיד של ש' סיפר לה כי אותו בחור הטריד מינית נערה שהוא מכיר - ואז היא הרגישה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל. כבר באותו הבוקר, תפסה ש' את אימה לשיחה בארבע בעיניים, שבה שיתפה אותה בגרסתה למה שעבר עליה באותו לילה נורא - ומיד לאחר מכן הגיעה עימה לתחנת המשטרה שסמוכה לביתן כדי להגיש תלונה נגד אביב. בעקבות כך, פתחה המשטרה בחקירה שעודנה מתנהלת בימים אלו. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי שלא רק אני נמצאת בסיטואציה ושזה יכול לקרות לכל אחת בכל רגע נתון. הבנתי שזה הזמן לספר לאימא שלי הכול. היא הייתה בהלם, לא ידעה מה להגיד ובצוהריים כבר התייצבנו יחד במשטרה".
מתחרטת שלא סיפרת לה קודם?
"כל דבר והזמן שלו, כנראה שזה היה הזמן המתאים. לא הספקתי לעכל את זה לפני".
מה היית אומרת לש' של לפני חצי שנה?
"הייתי אומרת לה שהיא מדהימה ושתנסה לשים לב יותר לאנשים שמסביבה, כי לא כל מי שנראה בסדר - הוא באמת בסדר. שתהיה פחות תמימה ויותר ריאלית".
אומנם כלפי חוץ נראה כי ש' מנסה לנהל אורח חיים של תלמידת כיתה י"ב, אך המטען הכבד של הטראומה וחוסר השקט שהיא נושאת בתוך תוכה מעיק עליה יום יום ומקשה עליה להתרכז בדבר העיקרי שבהם עסוקים בתקופה זו חבריה לספסל הלימודים - הלמידה לקראת הבגרויות. "אחת הסיבות שבגללן לא פניתי בהתחלה למשטרה הייתה משום שרציתי שהשנה האחרונה שלי בתיכון תהיה שקטה וטובה. מאז, הטראומה רק התחזקה ואני מוצאת את עצמי עסוקה בהרבה מחשבות במקום בלימודים", היא משתפת. "במשך לילות שלמים אני מוצאת את עצמי מנסה להירדם ולא מצליחה, גם כשאני ממש עייפה. אימא שלי באה להעיר אותי ב-07:30 בבוקר כשהיא למעשה לא באמת צריכה להעיר אותי, אחרי שלא הצלחתי לעצום את העיניים לדקה".
"מאז הטראומה רק התחזקה ואני מוצאת את עצמי עסוקה בהרבה מחשבות במקום בלימודים. במשך לילות שלמים אני מנסה להירדם ולא מצליחה"
לצד זאת, מציינת ש' כי תוכנית המב"ר (מסלול בגרות רגיל) שפועלת בבית הספר שלה, מחזקת אותה בפן הלימודי. במסגרתה, היא משולבת במרכז למידה ומגיעה לשיעורים ייחודיים המתקיימים בתיכון, במטרה שתוכל להגיע להצלחה מרבית בבחינות הבגרות במקצועות השונים. "זה עוזר לי ומאפס אותי לקראת הבגרויות בין כל הלמידה מרחוק. השיעורים האלו נותנים לי כוח ללמוד ולהצליח, למרות כל מה שאני עוברת".
איך משפיעה עלייך תקופת הקורונה?
"בסגרים מצאתי את עצמי מתבשלת עם עצמי ועם המחשבות שלי בבית וזה היה קשה. כשאין סגר אני לרוב עם החברים הקרובים שלי, שמרימים לי וזה עוזר".
שגרת היום שלך נקטעה?
"בהתחלה היא לא הייתה כל כך מסודרת, הייתי פשוט יושבת בבית ולא זזה. במשך חודש בערך לא הייתי מסוגלת לעשות כמעט כלום. בהמשך ניסיתי יותר להתאפס על עצמי ולהסתכל על הדברים החיוביים שיש לי בחיים", היא משיבה בחיוך שמשדר כוח. "זה לא עוזב אותי אפילו לרגע, אבל התחלתי להתמקד בטוב".
"הכוכב הכי בולט - אבא ששומר מלמעלה"
מה מרים אותך למעלה בין כל הכאב שמציף אותך?
"החברים הקרובים שלי והמשפחה הם ממש משענת בשבילי. מעבר לזה, התחלתי לעשות מדיטציות פעם ביום. אני מתנתקת לשעה, מפעילה מוזיקה רגועה ברקע וזה הופך את הלב שלי להרבה יותר שקט עם יותר נחת".
כבר בילדותה של ש', עמדו בפניה לא מעט קשיים הטבועים בה. הרגעים הקשים מכול היו החרם שעברה והפטירה הפתאומית של אביה, שהיה האדם הכי קרוב אליה. "כשהייתי קטנה עברתי חרם ואבא שלי עזר לי מאוד לעבור את התקופה הזו. במשך כל השנים האלו, הוא היה החבר הכי טוב שלי". מאז שאביה נפטר, נוהגת ש' מדי לילה להביט על הכוכבים שבשמים ולא מפספסת את המסורת שאימצה לעצמה בשום יום. "הכוכב הכי בולט הוא אבא שלי, ששומר עליי מלמעלה. הוא הכי זוהר", היא מכריזה בביטחון כשהיא משקיפה מהמרפסת שבביתה, תוך כדי שהשיר Hurt של כריסטינה אגילרה מתנגן ברקע. דרך המילים שנשמעות בחלל החדר, חשה ש' חיבור עמוק לאביה ונזכרת כי יש בה את הכוחות הדרושים כדי לצמוח מכל משבר שתעבור.
למרות המשברים, עד לפני כחצי שנה הייתה ש' נערה ששמחת החיים זורמת בעורקיה וכזו שאוהבת חברה ובילויים. אולם, מאז הטראומה שעברה, חיי החברה שלה השתנו אף הם מקצה לקצה. "הייתי בן אדם שמאוד מאמין באנשים וכל כך סומכת עליהם, ועוד לא נרפאתי מזה. מאוד קשה לי לסמוך היום על אנשים, מלחיץ אותי עד עכשיו להכיר אנשים חדשים. אני די מקיפה את עצמי בחברים הישנים שכבר איתי שנים טובות. גם כשהם מנסים לעזור לי - קשה לי לפעמים לתת בהם אמון. אני מעדיפה להיות בקרבת המעגל הכי קרוב שלי ואנחנו נפגשים רק בבתים".
מוצאת את עצמך עדיין מסתגרת?
"כמעט כל יום. אני לרוב פורקת דרך כתיבת שירים וסיפורים קצרים למגירה, אני כותבת מאז כיתה ג' על החוויות שאני עוברת וזה עוזר לי. אולי יום אחד אוציא את זה לאור - לא בשבילי, אלא כדי לעזור לאחרים".
מאז המקרה עדיין יש לך פלשבקים?
"בעיקר בלילה", היא מהנהנת. "מאז אותו הלילה כשזה הסתיים וישבתי על הספה. לא הלכתי לישון עד חמש בבוקר, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה".
"חזקה ודמות להערצה? לא רואה את עצמי ככזו"
"אמרתי לחברה טובה שלי שלא הגיוני שאני צריכה לפחד ללכת ברחוב ושבטח יש עוד כל כך הרבה בנות כמוני, שאין להן עם מי לדבר או שיש אנשים שלא מספיק ערים לסיטואציות כאלו", חוזרת ש' לרגע שבו היא החליטה לשתף בסיפורה הכואב. "הבנתי שאני רוצה לשתף בחוויה הקשה שלי כדי לעזור לאחרות". מיד לאחר מכן, היא חשפה את מה שעברה באותו לילה ואחריו. התגובות החיוביות מיהרו להגיע והיו רבות יותר משציפתה. "קיבלתי מאות תגובות מדהימות. הרבה בנות שיתפו אותי בסיפור שלהן וייעצתי להן לספר להורים, וללכת להגיש תלונה במשטרה כדי שהמקרים האלו לא יקרו שוב לאף אחת. התמיכה שקיבלתי עזרה לי מאוד ומקווה שהצלחתי לעזור גם לבנות אחרות".
ש' לא הסתפקה בכך ובחרה לקחת חלק לאחרונה במחאה הארצית שהתקיימה כנגד פגיעה מינית ואלימות במשפחה. "זה נושא שמאוד קרוב לליבי, הרגשתי שאני עושה משהו חשוב שלא מספיק עושים. אומנם דיברו איתנו על כך לא אחת בבית הספר, אבל צריך לעשות יותר. הייתי רוצה שעוד בנות ישתפו וידעו שעוטפים אותן בחיבוק חם וגדול. אין לעברייני מין מקום במדינה שלנו ובכלל בעולם".
פחדת לחשוף את הסיפור שלך בהתחלה?
"האמת שכן", היא מודה. "אבל רציתי להעלות את המודעות עד כמה שאפשר. כמות גדולה של תלמידים מהשכבה שלי שאני מכירה רק בפנים שלחה לי הודעות והעניקה לי תחושה של חום. זה הגיע גם להנהלה של בית הספר ולמחנכים שהתקשרו, זה ריגש אותי מאוד".
נתקלת גם בביקורת?
"לתגובות רעות אין מקום אצלי והן לא נכנסות למוח שלי. היו מעט מאוד תגובות שליליות, אבל היו כמה שטענו שאני משקרת, אמרו שבטח התלבשתי לא כראוי או שזה מהסיבה שהסתובבתי עם חבר'ה שגדולים ממני - ואלו שטויות בעיניי. זה לא משנה מה בחורה לובשת או אם היא מסתובבת עם חברים שגדולים ממנה. יש לי לא מעט חברים שגדולים ממני ואני כמו אחותם, זה או שאתה מפלצת או שאתה בן אדם. אני יודעת ללכת עם הלב שלי ושאני בדרך הנכונה".
מרגישה עכשיו חזקה יותר?
"הרבה אמרו לי שאני חזקה ודמות להערצה, אבל אני לא חושבת שראיתי את עצמי או רואה את עצמי כדמות כזו כמו שאומרים".
יש רגעים שבהם את פוחדת שזה יקרה חלילה שוב?
"תמיד יש את הפחד הזה, מנסה כמה שיותר שלא לתת לו מקום ולהסתכל על הכול בצורה חיובית".
איזה מסר את רוצה להעביר לנערות ולנשים שעברו חוויה דומה - ומאז חוששות, ולא יודעות איך להמשיך בחייהן?
"אני יודעת שזה מפחיד, אבל תשתפו כמה שיותר את המשפחה ואת החברים. אם אתן מרגישות מספיק בנוח - גם את הארץ ואת העולם. נסו כמה שיותר להעלות את המודעות ולהילחם יחד עם המשטרה - ובעיקר לנצח את האלימות המינית. כשמתחילים יותר לשתף ולפעול בנושא, נשים פחות פוחדות. כשמישהי משתפת זה בעיניי אלוהי".
ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שעודנה מתנהלת, ובמהלכה נחקר החשוד ובוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות. נמשיך לחקור את המקרה במטרה להגיע לחקר האמת ועם סיומה של החקירה יועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות".
קווי החירום לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: נשים – 1202, גברים – 1203