הוא רב גדול, ראש ישיבה בכיר שככל הנראה הבטיח את מקומו במועצת גדולי התורה של הזרם הליטאי. את הצד האפל שלו כטורף מיני גילו תלמידיו לשעבר לפני כשני עשורים. גם כיום, כשהקורבנות שלו בשנות ה-30 לחייהם, העבר שלו לא התגלה לעין הציבור - וספק אם ייחשף אי פעם. הם עדיין מפחדים לדבר, והוא בינתיים ממשיך להקים קהילות וללמד תורה.
כשאנשיו של אותו רב שמעו שאביגיל היילברון, פעילה חברתית חרדית, התוודעה למעשיו לפני כחמש שנים - הם ניסו לאיים עליה. כששואלים אותה אם ומתי הסיפור הזה יתפוצץ, הוא עונה בציניות מרירה: "אולי כשהוא יהיה מועמד לפרס ישראל". היילברון, מייסדת ארגון "לא תשתוק" להעלאת מודעות וסיוע לנפגעי עבירות מין בקהילה החרדית, מתייחסת כמובן לפרשת יהודה משי זהב - שאין-ספור העדויות על מעשיו נשמרו בסוד במשך עשרות שנים, ויצאו לאור רק בשבוע האחרון, עם או בלי קשר למועמדותו לפרס הממלכתי.
"בלילה אני שוכבת במיטה שלי ושואלת את עצמי איך זה לקח כל כך הרבה זמן", מספרת שאנה אהרונסון, מנכ"לית עמותת "מגן" לסיוע לנפגעות ונפגעים בציבור החרדי. העמותה אספה במשך זמן רב את העדויות נגד משי זהב במטרה לשבור את מעגל השתיקה. "עכשיו אי אפשר לפתוח רדיו או טלוויזיה בלי לשמוע עוד קורבן של משי זהב, אבל במשך שנים לא הצלחנו להגיע לנפגעים שמוכנים לדבר על זה. היינו חייבים את הראשון והשני לפני שמפולת השלגים הזו החלה", היא מספרת על התהליך שהוביל לתחקיר שפורסם בעיתון "הארץ".
פרשת יהודה משי זהב - סיקור נרחב:
מגיש התלונה הראשונה במשטרה נגד משי זהב: "הפחד שלי נגמר"
עורך דינו של יהודה משי זהב מגיב על החשדות נגדו: "אלה שמועות זדוניות, מנסים לפגוע בו"
קו ההגנה החדש של יהודה משי זהב: "לא תקפתי, יחסי המין היו בהסכמה"
פרסום ראשון: יהודה משי זהב התייצב מיוזמתו בלהב 433 כדי למסור גרסה מלאה
עדות חדשה נגד יהודה משי זהב: "הוא כתב לי: 'כמה את חמה וזורמת?'"
בעקבות העדויות: משי זהב ויתר על פרס ישראל, המשטרה החלה בבדיקה
עורך התחקיר על יהודה משי זהב: "כולם בציבור החרדי ידעו, הרבה פעמים הוא התרברב"
העמותה, שמורכבת מצוות של אנשים שהגיעו מהעולם החרדי, מלווה נפגעות ונפגעים - החל מהשלב הראשוני שבו הם מהססים אם ולמי לספר על שחוו, ועד למישור המשטרתי והמשפטי. בין לבין העמותה מעניקה להם גם סיוע נפשי כדי להתמודד עם התהליך. "יש לנו הבנה ורגישות לנפגעים מהמגזר, כמו גם קשרים שאין למשטרה בתוך הקהילות הסגורות", מסבירה אהרונסון, בת 32 המגדירה את עצמה "חרדית לייט". לדבריה, "זה קשה לכל בן אדם לדבר על פגיעה מינית, אבל עוד יותר בקהילה סגורה, שהחברים בה רואים את עצמם במקום לעומתי מול האנשים בחוץ, שהם לא רוצים לחשוף בפניהם את 'הכביסה המלוכלכת', מנסים להסתיר ולטפל בזה בפנים".
"אימא של ילד בן 5 שנפגע מינית אמרה לנו שהיא לא מוכנה שהוא יקבל טיפול כי 'מה יהיה עם השידוכים שלו"
שאנה אהרונסון, מנכ"לית עמותת "מגן"
אחת הבעיות העיקריות בטיפול בעבירות מין בחברה החרדית הוא החשש מההשפעה השלילית של חשיפת המקרים על הסיכוי לשידוך מוצלח של הקורבן ובני משפחתו. "כדי להגן על השידוך, אנחנו רואים אנשים עושים דברים הזויים ונוראיים, שקשה להאמין שבן אדם נורמלי יכול לחשוב עליהם", אומרת אהרונסון. "אני זוכרת מקרה שאימא של ילד בן 5 שנפגע מינית אמרה לנו שהיא לא מוכנה שהוא יקבל טיפול כי 'מה יהיה עם השידוכים שלו?' שאלנו אותה – 'ומה יהיה עם החיים שלו?'".
"רואים טרגדיות כאלה כל הזמן"
"במקרה אחר, בני המשפחה של ילד בן 11 שעבר פגיעה מאוד קשה על ידי הרב שלו בתוך בית הספר רצו מאוד לטפל בו, אבל האימא חששה שאם ישלחו אותו לטיפול, כל השכנים יידעו. היא אמרה 'אני יודעת שאם הילד שלי לא יקבל טיפול, זה יהיה חורבן הבית של החיים שלו, אבל יש לי עוד 9 ילדים, ואם הוא כן יקבל טיפול, אף אחד מהם לא יתחתן, וזה יהיה חורבן הבית של כל המשפחה'. אנחנו רואים טרגדיות כאלה כל הזמן".
בעיה נוספת שקיימת במגזר החרדי בהקשר הזה היא חוסר אמון ברשויות החוק של המדינה. "הקהילה הזו רוצה טיפול, עזרה ומניעה, אבל היא לא מאמינה במערכת הענישתית", טוען דורון אגסי, עובד סוציאלי חרדי-לאומי שמנהל את עמותת "שלום בנייך" לטיפול ומניעת פגיעות מיניות בציבור הדתי והחרדי. "חוק חובת הדיווח על פגיעה בקטין על ידי האחראי עליו, שהמטרה שלו הייתה מאוד טובה מלכתחילה, התגלה כאחד המעכבים הגדולים להגנה על קטינים במדינת ישראל. המחקרים מראים שחצי מהאוכלוסייה לא מוכנה לשתף פעולה עם העניין הזה".
מהם שורשי הבעיה? אגסי מנסה לספק הסבר: "בכל ציבור שהוא 'קיבוץ עירוני', משפחתי, ודאי שיש קושי לדבר אחד על השני מול גורם שנתפס כחיצוני – המשטרה ורשויות המדינה. הגישה הפליליסטית הזו, שמנסה להגן על הילד על ידי הפללת הפוגע, פשטה את הרגל. גם הורה חרדי דואג לילדים שלו ולא מוכן שמישהו יפגע בהם, אבל הבעיה היא חוסר האמון במערכות ובכך שרק ישיבה בכלא תפתור את הבעיה. הקישור שהמדינה עושה בין טיפול לבין הליך משפטי גורם לקושי".
"יש מקרה שלא יוצא לי מהראש", נזכר אגסי. "מדריכה של נערה בת 16 בפנימייה פנתה אליי וסיפרה שלאחר תהליך ארוך היא הצליחה להוציא ממנה שאח שלה פגע בה מינית. המשפחה סירבה להאמין לה והייתה שם תחושה מאוד כבדה. הנערה עברה תקופה מאוד קשה והייתה צריכה טיפול, אבל שאלה אותי אם אני אדווח על המקרה כשהיא תגיע לטיפול. אחרי שעניתי לה שאין לי ברירה, כי זה החוק במדינת ישראל, היא החליטה לא להגיע. זה היה מתסכל ברמות שאי אפשר לתאר. אנחנו כמדינה, אמרנו לנערה בת 16 - לא נאפשר לך טיפול אם את לא מוכנה להפליל את אח שלך. אני מאוד כועס על הדבר הזה. תאר לך שאדם נכנס לחדר מיון בבית חולים ואומרים לו שיטפלו בו רק אם הוא יגיד מי פגע בו. המצב הזה הוא בלתי נסבל".
"אנחנו כמדינה, אמרנו לנערה בת 16 - לא נאפשר לך טיפול אם את לא מוכנה להפליל את אח שלך. אני מאוד כועס על הדבר הזה"
עו"ס דורון אגסי, מנהל עמותת "שלום בנייך"
אגסי מוסיף כי העמותה מקבלת גם פניות מפוגעים מינית שמעוניינים לטפל בבעיה שלהם ולהשתקם - אך בשל חובת הדיווח עליהם לרשויות, הם נמנעים מהתהליך. "היה לנו מקרה של אדם שהגיע מעצמו לטיפול, אחרי שפגע בילדה בגיל מאוד קטן. היא לא הייתה יכולה לדווח ואי אפשר לחקור אותה, כך שאלמלא הוא היה מספר על המקרה - אי אפשר היה להגיע אליה. הוא משול בעיניי לאדם שנוהג ברכב עם בעיה בבלמים, ואומרים לו שאם יגיע למוסך – יעצרו אותו. האדם הזה ימשיך לנהוג ולדרוס אנשים".
"הייתי רוצה למצות איתו את הדין", מודה העובד הסוציאלי אגסי, "אבל יותר מזה הייתי רוצה להגן על ילדים שנמצאים בסיכון. אומרים לפוגעים שאם לא תהיה ענישה, לא יהיה טיפול, אז חלקם יקבלו אותו בסתר, באופן לא מקצועי, כי הם יודעים שאם הם יגיעו אלינו הם יכולים לסיים בכלא".
"יש נפגעים שנודו חברתית בעקבות החשיפה"
"האתגר בטיפול במקרים כאלה במגזר החרדי הוא המשברים מול הקהילה", מסביר ד"ר יהונתן פיאמנטה, מנהל תחום פגיעות מיניות בילדים (מרכזי כרם) בעמותת "יעדים לצפון" מיסודה של קרן רש"י. "צריך לעבוד בראש של גילוי עריות, עם אותם אתגרים. זה אומר לחזק את 'הסמכות ההורית' של הקהילה. זה לא אומר להגיד להם 'תקשיבו לרב שלכם באש ובמים, גם כשהוא עושה דברים אסורים', אבל אל מול השבר שכל חברי הקהילה עוברים, צריך לעזור לחזק את המבנים החברתיים שלהם".
"בחברה החרדית כמעט בכל המקרים יש דינמיקה דומה לפגיעה בתוך המשפחה", מוסיף ד"ר פיאמנטה, שהמרכז שהוא מנהל מפוקח על ידי משרד העבודה והרווחה. "היה ילד שטיפלנו בו ועשינו איתו את כל הדרך, עד להרשעה של הפוגע, שקיבל עונש מאוד חמור. אחרי כל זה, הנפגע אמר לי, 'אבל בסוף היום אני חוזר לקהילה שלי ושם עדיין טוענים שאני שקרן'. על הפער הזה לא מגשרים בבית משפט אלא דרך עבודה קהילתית".
"הפוגע קיבל עונש מאוד חמור. הנפגע אמר לי, 'אבל בסוף היום אני חוזר לקהילה שלי ושם עדיין טוענים שאני שקרן'"
ד"ר יהונתן פיאמנטה, מנהל מרכז כרם
עו"ד ועו"ס לירון אשל, מנהלת המרכז לליווי ילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד, מספרת כי "בשנים האחרונות יש עלייה מאוד גדולה בפניות אלינו מהמגזר החרדי. השיח הופך להיות לגיטימי. לא רואים את ההתפתחות הזאת בכל חברה סגורה. למשל, גם בחברה הערבית יש קשרי שתיקה ושם אני עוד לא רואה התקדמות בעוצמה כזאת".
עם זאת, המצב עדיין רחוק מאוד מלהיות מושלם, מסבירה אשל. "בחברה החרדית יש יחסים היררכיים והיציאה נגד בעלי סמכויות היא הרבה יותר מורכבת. יש מקרים שליווינו פגיעות של ילדים על ידי רב, שלקהילה היה מאוד נוח להגיד 'מה פתאום, הוא עתיר זכויות, הוא איש גדול, אין שום סיכוי, אתם כנראה מעלילים' והם נודו חברתית בעקבות החשיפה של הפגיעה. מעבר לזה שהעולם חרב עליהם בעקבות הפגיעה, הם גם צריכים להתמודד עם כל הריקושטים האלה".
"היו מקרים שלקהילה היה מאוד נוח להגיד 'מה פתאום, הוא עתיר זכויות, הוא איש גדול, אין שום סיכוי, אתם כנראה מעלילים'"
עו"ד ועו"ס לירון אשל, מנהלת המרכז לליווי ילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד
"פעם אחרי פעם איך נפגעים מושתקים על ידי הקהילה"
יעקב סלע, חרדי לשעבר שמתנדב בעמותת "מגן", נפגע מינית בעצמו בגיל 10 על ידי צעיר בן 18. "כנפגע היה לי מאוד כואב לראות פעם אחרי פעם איך נפגעים מושתקים על ידי הקהילה, שמאפשרת לפוגעים להמשיך את חייהם כרגיל, בעוד שלקורבן אין שום מקום בעולם הזה לפרוק את מה שעבר עליו. גם כשאני חשפתי את הפגיעה שעברתי, קיבלתי טלפונים שמבקשים ממני לרדת מזה ופעילים בקהילה אפילו הגיעו לבית של ההורים שלי, אך הם לשמחתי תמכו בי לאורך כל הדרך".
"ההסתכלות של הקהילות הסגורות על עבירות מין היא כמו על עבירות מס"
יעקב סלע, מתנדב בעמותת "מגן" שנפגע מינית בילדותו
"אני מאמין ששיעור הנפגעים בציבור החרדי גבוה משמעותית מאשר בציבור הכללי", אומר סלע. "אני חושב שהסיבה היא לא שיש יותר פוגעים בציבור החרדי, אלא שבמגזר הכללי העבריין ייעצר ושרשרת הקורבנות תסתיים. במגזר החרדי, במיוחד בקהילות הסגורות, הוא עלול לפגוע ב-100 ילדים, וכשיעלו עליו, במקום להעניש אותו – יגלו אותו מבני ברק לירושלים, מירושלים לקריית ספר ומקריית ספר לביתר עילית, ובזמן הזה הוא יפגע בהרבה יותר ילדים".
"ההסתכלות של הקהילות הסגורות על עבירות מין היא כמו על עבירות מס", מאשים סלע. "כשהמדינה, שהיא מבחינתם הפריץ, נלחמת בפוגע, העשוק לדעתם, ברור באיזה צד הם יהיו. הם יעזרו לו לברוח ולהתחמק ויאיימו על הנפגעים שלו. הם לא מבינים את המשמעות של מה שמותירה הפגיעה המינית על הנפש".
מצידה, היילברון עדיין מקווה שהנפגעים של ראש הישיבה יאזרו אומץ לספר על מה שעשה להם. "אני מבינה שהם מפחדים ואסור ללחוץ אותם. אנשים בטיפולים, לא ישנים בלילות, ואף אחד לא מוכן לדבר. זה מתסכל נורא. אני מפחדת מהיום שהוא יהיה אחד מהרבנים הכי גדולים במגזר החרדי. מה זה אומר עלינו שכזה בן אדם נמצא בראש? זה ריקבון סופי כזה".
"אנשים בטיפולים, לא ישנים בלילות, ואף אחד לא מוכן לדבר. זה מתסכל נורא"
אביגיל היילברון, מייסדת ארגון "לא תשתוק"