שלוש וחצי שנים עברו מאז אושפז אהרון לב, תינוק בן שבעה חודשים, עם נזק מוחי נרחב לאחר שהמטפלת שלו טלטלה אותו באגרסיביות - אך עבור ההורים הזמן עומד מלכת. "אני ילדתי את הילד הנפלא ביותר, והמראה הזה איננו ולא ישוב לעולם", סיפרה האם רבקה אזולאי. "אני לא מאחלת לאף אחד לבכות כפי שבכיתי. אני לא מאחלת לאף אחד לאבד תקווה באדם כפי שקרה לי. הנסיך הקטן שלי לא יכול להסתכל לאימו בעיניים. הפסקתי לספור את הלילות שבהם לא עצמתי עין כדי להשגיח עליו שלא ייכנס להתקף או את הימים בטיפול נמרץ שבהם הייתי הרוסה, מסתכלת עליו נלחם על חייו. לא נשארו לי דמעות לבכות".
זה קרה ב-3 במאי 2017, כאשר איטה רבינוביץ, מטפלת בת 55, שמרה על אהרון הקטן בדירתה שבירושלים. מסיבה שאיננה ברורה, וכפי שפורט בכתב האישום, היא אחזה בתינוק ללא תמיכה בראשו וטלטלה אותו בחוזקה. לאחר שהתינוק איבד את הכרתו, רבינוביץ לא הזעיקה את כוחות ההצלה, ובמקום זאת התקשרה לבעלה ודיווחה לו על מצבו של התינוק.
עם סיום שיחת הטלפון בין השניים, הבעל דיווח למד"א על המקרה וצוותים רפואיים הוזעקו למקום. כשהגיעו לדירתה של רבינוביץ, הם הבחינו באהרון התינוק כשהוא מחוסר הכרה ומתקשה לנשום, וניסו לברר עמה מה קרה לתינוק, אך היא שתקה ולא שיתפה איתם פעולה.
כתוצאה ממעשיה של רבינוביץ, נגרם לאהרון נגרם נזק מוחי נרחב, בצקת מוחית ופגיעות נוספות, שבגללן פונה לבית חולים ואושפזו במחלקת טיפול נמרץ במשך כשבועיים. שנים אחרי, אהרון סובל מנכות ומעיוורון שבגללם עבר מספר ניתוחים. כמו כן, הוא סובל מקשיים התפתחותיים חמורים שבגללם הוא נמצא בהשגחה רציפה של הוריו ותחת מעקב רפואי.
"אחרי מה שקרה היינו במשך שנתיים באשפוז יום יחד עם אהרון", סיפרה האם רבקה למגזין N12. "היום הוא בן ארבע ונמצא בגן מיוחד, שם הוא עובר תהליך של התקדמות משמעותית. בזכות התפילות והניסים מצבו טוב יותר אבל הפגיעה המוחית שלו קשה והגיעה ל-90 אחוז מהיכולת המוחית. כל התקדמות קטנה שלו מפתיעה והרופאים לא מאמינים. הוא גיבור קטן שלא מוותר על שום דבר".
"אי אפשר לסמוך על אף אחד"
משפטה של רבינוביץ, שהורשעה בתקיפת חסר ישע, נמשך כבר יותר משלוש שנים. לתדהמת ההורים הכאובים, הפרקליטות הגיעה להסדר טיעון מקל עם המטפלת המתעללת - במסגרתו תרצה שישה חודשי עבודות שירות ותשלם קנס בסך 5,000 שקלים. השבוע אמור היה בית המשפט המחוזי בירושלים לגזור את דינה של רבינוביץ, אך לבסוף הוחלט לדחות את הדיון בשבועיים.
כשהם מלווים בעורך דינם יהודה שושני, אמרו הוריו של אהרון בפתח הדיון: "זה כואב לנו בלב, אנחנו רוצים לשנות את זה ולהציל ילדים אחרים. אנחנו עולים חדשים, באנו מאהבה לארץ ישראל. יש לנו כל כך הרבה חברים שרוצים לעלות ועכשיו מפחדים כי שומעים כל יום על התעללויות בילדים. שישה חודשי עבודות שירות? זה החוק במדינת ישראל?".
ההורים הזועמים אמנם מתקשים למצוא צדק, אך מסרבים לוותר. "כל מי ששומע על זה אומר שזו פשוט בושה", אמרה האם רבקה. "כואב לראות את זה. לקחו לנו את השמחה, פגעו במוח ובראייה של התינוק, ונראה להם שזה עונש שמגיע לה - זו שערורייה. משהו דפוק לגמרי במערכת: גיליתי שבמרבית התיקים הללו זה נגמר בהסדר טיעון שפוגע בקורבנות. בתמורה לכך שהנאשמת אומרת את האמת בחקירה - נותנים לה עונש קל ביותר".
"המסר שלי לאימהות: תיזהרו ותבחנו בשבע עיניים את המטפלות של הילדים שלכם, אי אפשר לסמוך על אף אחד"
"את שני הילדים שנולדו אחרי אהרון חששתי מאוד לשלוח למסגרות", ציינה רבקה. "הפסקתי לעבוד והכנסתי אותם רק בגיל שנה וחצי לגן שבו אני מכירה מקרוב את כל הצוות ויודעת שמותקנות בו מצלמות. המסר שלי לאימהות: היזהרו ובחנו בשבע עיניים את המטפלות של הילדים שלכם. גם אני הלכתי עם המלצות. היא הייתה נראית לי בסדר, אך בסופו של דבר אי אפשר לסמוך על אף אחד. אין במדינה שום חוק שמפקח על הפעוטונים".
"גזר הדין לא ירפא את הכאב"
מצבו של אהרון אמנם השתפר הודות לשיקום הממושך, אך הוא ממשיך לסבול מנכות קשה ומעיוורון. "שואלים אותי מה השתנה בחיינו ביום הזה", פנתה האם רבקה לשופט. "אני משיבה שזה היום שבו מתתי. האמא הצעירה בת ה-21 שחשבה שהעולם הוא טוב ויפה מתה. אני מתקשה להשתקם. אני לא יודעת אם אי פעם אצליח, לפני שבני יבריא".
"הפסקתי לספור את הלילות שבהם לא עצמתי עין, מסתכלת על התינוק שלי נלחם על חייו. לא נשארו לי דמעות לבכות"
עוד סיפרה לשופט על הנזק העצום שנגרם לחייה: "איבדתי את שנות הצעירות היפות שלי. אני לא מאחלת לאף אחד לבכות כפי שבכיתי. אני לא מאחלת לאף אחד לאבד תקווה באדם כפי שקרה לי. המדינה היפה הזו שכל כך שמחתי להשתקע בה פגעה בי".
"כל דבר קטן ושגרתי הפך למאבק", המשיכה האם. "הזוג הטרי שהתחיל את חייו הפך בין יום לזוג זקנים שנאלצים להתמודד יום אחר יום עם מאבקים שהם לא לגילנו. אין אף גיל שבו אפשר לסבול כל כך. כלכלית, טבענו. שנים בבתי חולים, ללא זמן לחשוב על החיים, לעבוד ולחשוב על העתיד. הזמן עמד מלכת".
בשנים שעברו מאז עולמם קרס עליהם, מנסים הוריו של אהרון לאסוף את השברים – אך המשפט פתח את הפצע מחדש והכאב מחזיר אותם אחורה. "מוזרים הם הרגעים האלה, בהם מתים והעולם ממשיך את דרכו", כתבה רבקה בפנייתה הנרגשת לשופט. היום אנחנו שואלים - זה הצדק ? שישה חודשי עבודות שירות? 5,000 שקלים? הייתכן?".
"אם המטפלת קוראת את השורות האלה, אני אומרת שלא אסלח לה לעולם", המשיכה האם. "הילד שלי היה מאושר עד שפגש אותה. מאז - רק מאבקים, קשיים וסבל. אני שואלת את עצמי מה אגיד לילד שלי כשיגדל וישאל אותי איזה עונש המטפלת קיבלה. אני לא יודעת איך אסביר לו שהמדינה האהובה שלנו, למענה חלמנו שיילחם בשורות צה"ל, בגדה בו. זה המצב היום. אנחנו מחכים ויודעים שגזר הדין לא ירפא את הכאבים. הציפייה היחידה שלנו היא שאהרון ישתקם, שנוכל להפוך את הדף, שנוכל להיות שוב מאושרים".
