אורן שפיגל זוכר היטב את המבטים שליוו אותו ביום הראשון שלו כסוהר. "האסירים בוחנים אותך, מנסים להעריך איך אתה מתנהג, זז, מדבר. הם אוספים עליך מידע, מחפשים נקודות תורפה שיוכלו לנצל כדי לשחד אותך. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שהייתי בכלא, אני לא שוכח את התחושה הזאת של עיניים שנעוצות בך מכל הכיוונים".
מהיום הראשון שלו כאסיר הוא זוכר את הלחישות. "אנשים מדברים, מרכלים, מצביעים עליי, סוהרים מחייכים אליי וצוחקים עליי, ואני אטום. סגור. מכונס בתוך עצמי כמו שבלול, לא מסתכל לצדדים. את מדי האסיר אני לובש על אוטומט, כמו רובוט, לא שם לב מה קורה סביבי. זומבי. ואז נטרקת הדלת של האגף, מכניסים אותי לתא, והדבר הראשון שאני רואה זה שלושה אסירים ששמרתי עליהם כסוהר בכלא 'רימונים'".
13 שנות ותק בשירות בתי הסוהר היו מאחורי שפיגל כשאחד האסירים ב"רימונים" עלה על נקודת התורפה שלו - מצוקה כלכלית שהלכה והחריפה עד פת לחם - והבין איך לנצל אותה. הוא הציע לסוהר הצעה שאי אפשר לסרב לה, הברחת פלטות חשיש לתוך הכלא תמורת אלפי שקלים לחתיכה. אבל במקום לספק חבל הצלה למשפחתו, זה נגמר בעונש מאסר של 23 חודשים. וכשראה עם מי הוא אמור לחלוק תא, שפיגל לא חשב שישרוד 24 שעות.
"הגענו למצב בלתי אפשרי, המשכורת שלי הייתה נכנסת ומיד נעלמת. המקרר היה ריק, ואני חשבתי רק על הכסף שאני חייב להביא הביתה. בשביל הילדים הייתי מוכן גם להקריב את החיים שלי"
"הרגשתי כמו גופה מהלכת, אדם מת", הוא מספר. "איך שזיהיתי את שלושת האסירים ההם, המחשבה הראשונה הייתה 'זה לא יכול להיות, מה אני עושה איתם באותו תא'. הרי לך תדע מה הם חושבים עליך. אולי בטעות פגעתי בהם ועכשיו יש להם הזדמנות לסגור איתי חשבון. בדיעבד אני יכול להגיד שזה היה חתיכת מחדל של שב"ס".
>> המתכונים שעשו לנו את 2020, היעדים שנטוס אליהם אחרי החיסון וטקס פרסי הקורונה. mako מסכם שנה <<
הוא מדבר כמו שמדברים על פצעים פתוחים. כמעט שנה וחצי עברו מאז שהחליף את המדים האפורים-כחולים של הסוהרים לכתום הזוהר של האסירים, כבר חודש הוא משוחרר, אבל הלילות הראשונים בצד הלא נכון של הסורגים עדיין בוערים בו. "היום הראשון עבר כמו שנה. אתה כל כך רוצה שהיום הזה ייגמר, והמחוג בשעון לא זז. באותו לילה לא ישנתי דקה, אני לא חושב שעצמתי עין כל השבוע הראשון. חשבתי שידקרו אותי, ירצחו אותי. מי כמו סוהר יודע איך עובד הכלא, אבל כשאתה אסיר זה סיפור אחר. אתה לבד, החיים שלך בסכנה בכל רגע נתון ואין מי שיציל אותך".
פחדת.
"פחד מוות, כולי רעדתי. אחד האסירים בתא היה מעורב בתיק רצח, אחד אחר ישב על אלימות".
איך הם התייחסו אליך ביום הראשון ההוא?
"שלושתם היו נחמדים בסך הכל, אבל אסיר, היום הוא חבר שלך ומחר הוא אויב".
אתה זוכר על מה חשבת בלילה הראשון?
"שמעכשיו שולטים בחיים שלי, שאני כלום, שאולי יוציאו אותי מהכלא בשקית שחורה. אני אדם חזק מנטלית ופיזית, אבל היום הראשון בכלא שבר אותי. יש כאלה שמתאבדים. אני שרדתי בקושי".
המקום הזה מפחיד גם מנקודת מבט של סוהר
הוא בן 41, אב לשלושה. היחסים בינו לבין אם ילדיו לא שרדו את הטלטלות שעברו על המשפחה בשנים האחרונות, והשניים גרושים כיום. "זה מוזר, הגעתי מלכתחילה לשירות בתי הסוהר כי מי שהייתה אשתי ראתה מודעה שמחפשים סוהרים ורשמה אותי כמועמד", הוא מספר. "היא אמרה שחשוב שאעבוד בעבודה מסודרת, עם משכורת בזמן ותנאים סוציאליים טובים, ולא בעבודות מזדמנות".
לא נשמע שהתלהבת.
"בוא נגיד ככה, להיות סוהר לא היה החלום שלי. ככה יצא".
שפיגל היה במשמרת כשהאסיר סמואל שיינביין - מי שהורשע ברצח בארה"ב, נמלט לישראל ונידון כאן ל-24 שנות מאסר – הצליח להחדיר אקדח לכלא רימונים בפברואר 2014. שיינביין ירה לעבר קבוצה של סוהרים והתבצר בתא השירותים. לוחמי יחידת "מצדה" ניהלו איתו משא ומתן כדי שיסגיר את עצמו, אבל הוא פתח לעברם באש ונורה למוות. "הכרתי את סמואל, אני זוכר שאמרו שהוא ניצל חופשה מהכלא כדי להשתיל אקדח באחת ממכוניות המנהלה ואז אסף אותו והחביא אותו בתוך דלי צבע כדי שגלאי המתכות לא יצפצף. הוא הסתיר אותו בשירותים של האגף ואז הלך וירה על הסוהרים".
איך מכינים סוהר לסיטואציה כזו? בכלל, למגע עם אסירים?
"ביום הראשון מצמידים אותך לסוהר ותיק שהוא כמו מנטור שעושה לך חפיפה. זה הכרחי, כי תכלס אתה הולך אל הלא נודע. תאמין לי, המקום הזה נראה אפל ומפחיד גם מנקודת מבט של סוהר".
"הגעתי מלכתחילה לשב"ס כי מי שהייתה אשתי ראתה מודעה שמחפשים סוהרים ורשמה אותי כמועמד. היא אמרה שחשוב שאעבוד בעבודה מסודרת. בוא נגיד, זה לא היה החלום שלי"
הוא נולד במושב כפר חיים, סמוך לנתניה. בצבא, ימי האינתיפאדה השנייה, שירת כחובש קרבי ביחידת דוכיפת. אחד האנשים שהעידו לטובתו במשפטו היה המפקד שלו באותם ימים, ששפיגל טיפל בו כשנפצע בפעילות מבצעית והציל למעשה את חייו. כחובש הוא טיפל גם בגופותיהם של חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי, שנרצחו בלינץ' ברמאללה באוקטובר שנת 2000. "התמונות שלהם", הוא אומר, "לא יוצאות לי מהראש עד היום".
ב-13 שנותיו בשב"ס היה שפיגל חובש בכלא "רימונים", לוחם ביחידת ליווי העצירים "נחשון", ואחראי על תחזוקת כלי רכב ומשנע מזון בכלא "הדרים" - עמדה שתיראה לו אחרת לגמרי כשהוא עצמו יחיה על תפריט של אסיר.
מאז שהצטרף לשירות בשנת 2005, שפיגל נחשב לסוהר מצטיין. הוא זכה לשבחים ממפקדיו וקיבל מספר תעודות הוקרה על עבודתו, אבל לפני כארבע שנים החלו זמנים רעים. העסק של אשתו דאז נקלע לחובות כספיים ("זה גדל וגדל עד מעל למיליון שקל"), והוא נעזר באביו ובבני משפחה אחרים כדי להחזיר כספים לנושים. זה לא הספיק. "הגענו למצב בלתי אפשרי, המשכורת שלי הייתה נכנסת ומיד נעלמת. כל היום היו מתקשרים עורכי דין, בנקים, בעלי חוב. איימו לעקל חשבונות, לשלוח לנו הוצאה לפועל. המצב נעשה כל כך קשה שהמקרר היה ריק. אתה יודע איך מרגיש אבא שאין לו אוכל לתת לילדים?".
אחד מהאסירים שמע את שפיגל מדבר על מצבו הקשה, על החובות, על העובדה שהמצב הכלכלי נותן את אותותיו גם במצבה הבריאותי של אשתו. "מעולם לא התחככתי עם אסירים ולא דיברתי איתם על החיים שלי, אבל זה היה אסיר שהייתי אחראי עליו והוא שמע במקרה שיחת טלפון שלי עם בן משפחה. איך שהיא הסתיימה, האסיר ההוא בא עם ההצעה. 5,000 שקל במזומן על כל הברחה של פלטת חשיש לתא שלו".
ואתה אמרת כן.
"הייתי צריך את הכסף. לא הייתה לי ברירה".
פחדת להיתפס?
"פחדתי פחד מוות, אבל עשיתי הכל כדי לא לחשוב על זה. חשבתי רק על הכסף שאני חייב להביא הביתה. בשביל הילדים הייתי מוכן גם להקריב את החיים שלי".
שפיגל חלק תא עם השר לשעבר גונן שגב (בתמונה), שנידון ל-11 שנות מאסר בגין ריגול למען איראן. "הוא חזר בתשובה בצורה קיצונית, זה תהליך שהוא עבר בכלא. אני חייב להגיד, יגאל עמיר מקבל תנאים יותר טובים ממנו"
בפעם הראשונה זה הלך חלק. בפעם הבאה, באוגוסט 2018, שפיגל שוב קיבל מקרוב משפחה של האסיר 5,000 שקל במזומן ושש פלטות חשיש במשקל כולל של כחצי ק"ג, ששוב הסתיר בנעליו. אבל ברגע שיצא ממכוניתו והחל ללכת לכיוון שער הכניסה הכלא, הסתערו לעברו שוטרי היחידה לחקירות סוהרים ב"להב 433". "הם ניגשו לאוטו שלי ולקחו משם את הסמים ו-3,900 שקל שנשארו אצלי. באותו בוקר עוד הספקתי לקנות אוכל מהכסף שנתנו לי", הוא מספר.
אתה יודע להגיד איך קרה שתפסו אותך?
"אני מעריך שאחד האסירים הלשין עליי לקצין המודיעין של הכלא".
איך הרגשת כשהבנת שאתה עצור?
"עולמי חרב עליי, רציתי למות מהבושה. חשבתי מה יגידו לבני המשפחה שלי כשהסיפור יתפרסם. רק מאוחר יותר הייתה תחושה של הקלה".
הקלה באיזה מובן?
"שעשיתי את זה למען הילדים ולא מתוך בצע כסף. שאף פעם לא יוכלו להגיד שעשיתי את זה כדי להתעשר".
בלי קנטינה אתה מת
כתב האישום נגד שפיגל כלל עבירות של קבלת שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע ועסקה בסם. הוא הודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון, ושירות המבחן המליץ לבית המשפט שלא לגזור עליו עונש מאסר בפועל. השופט עמי קובו שמע, שקל וגזר על שפיגל 23 חודשי מאסר, קנס של 10,000 שקל ושנה מאסר על תנאי. בגזר הדין צוין כי קבלת שוחד במסגרת תפקידו כעובד ציבור מצדיקה מאסר בפועל.
כחובש קרבי ביחידת דוכיפת, שפיגל טיפל בגופותיהם של חיילי המילואים ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי שנרצחו בלינץ' ברמאללה. "התמונות שלהם", הוא אומר, "לא יוצאות לי מהראש עד היום"
14 חודשים ישב שפיגל בכלא גלבוע (שליש מעונשו המקורי נוכה בוועדת השחרורים). הוא עבד במטבח והיה חלק מחוליית אסירים שתפקידה להעביר את האוכל בין אגפי הכלא. עם הזמן, הוא אומר, הקרבה לאסירים שהכיר כסוהר כבר לא הדירה שינה מעיניו. "בהתחלה היה 'כבדהו וחשדהו', לא סמכתי על אף אחד, רק על עצמי. הם עצמם ראו שאני חושש ואמרו לי שאני יכול לעבור לתא אחר, אבל גם הבטיחו שלא יפגעו בי. זה לקח זמן, אבל נוצרה מערכת של אמון ביני לבינם".
דיברת על ההלם הראשוני. כמה זמן לקח לך להפנים שזהו, עכשיו אתה בצד הזה?
"אני חושב שבערך חודשיים. עד אז הייתי בהלם, חייתי בהכחשה. קשה לתאר כמה המעבר הזה קיצוני".
מה לגבי הסוהרים? איך הם התייחסו אליך?
"תלוי מי. היה מקרה שביקשתי מסוהר להרים כלי הגשה לאוכל שהיה על הרצפה והוא תקע בי במבט מזלזל ואמר שהוא לא עושה דברים כאלה ושזאת העבודה שלי. כל הסוהרים ידעו שהייתי סוהר, והיו כאלה שדיברו לא יפה".
אחד האנשים שאיתם חלק שפיגל את תאו הוא השר לשעבר גונן שגב, שבעשור שעבר נשפט לחמש שנות מאסר על עבירות סמים וב-2019 נידון ל-11 שנות מאסר בגין ריגול למען איראן. שגב, מספר שפיגל, "חזר בתשובה בצורה קיצונית, זה תהליך שהוא עבר בכלא. אני חייב להגיד, יגאל עמיר מקבל תנאים יותר טובים ממנו. לא מאפשרים לו להתקשר לבני משפחה או חברים, מתעמרים בו, פוגעים בזכויות שלו. כל דבר שהוא מבקש דוחים אותו".
כסוהר, אומר שפיגל, הוא לא היה ער למצבן השברירי של זכויות האסירים בישראל. כמי שצוות למטבח הכלא, נושא אחד שלא נותן לו מנוח הוא המזון. "בגדול - בלי קנטינה אתה מת", הוא מכריז. "הכרתי אסירים רעבים, כמות האוכל שאתה מקבל היא קטנה מאוד. רק כשעבדתי במטבח גיליתי שאסיר מקבל בפועל 30 גרם בשר ביום במקום ה-70 גרם שהתקנות מגדירות".
איך זה קורה?
"70 גרם זה המשקל לפני בישול. בפועל, אחרי שמבשלים את העוף והבשר, האסיר מקבל כמות זעומה. חושבים שאסירים קונים בקנטינה צ'ופרים, אבל זה מוצרי מזון שעוזרים להם לשרוד. זה דבר שהחמיר השנה, עם הקורונה. פעם האסירים קיבלו אוכל כמו הסגל, אבל במגפה היה אוכל קר, היו ירקות ופירות רקובים. ראיתי במו עיניי אנשים שאכלו שאריות לחם כדי שיוכלו לישון על בטן מלאה".
הילדים מעולם לא ביקרו אותי בכלא
בחודשים האחרונים התעוררה בישראל מחאת אסירים. מאות הגישו עתירות לבתי המשפט בבקשה להחזיר להם הטבות שנלקחו מהם עם פרוץ המגפה ולא הוחזרו מאז, עשרות הפגנות של בני משפחות אסירים נערכו מול שערי בתי הכלא. לפני כשבועיים פתחו בשביתת רעב ראשי ארגוני הפשע וחייליהם הכלואים במתקנים השונים של שב"ס, בהובלתו של עודה קוטייר, מי שמוגדר כאסיר המסוכן בישראל. במסגרת המחאה, שהפתיעה את קציני המודיעין של שב"ס, שבתו רעב עשרות אסירים.
קוטייר ואיתו אחדים ממנהיגי המאבק הועברו לבתי כלא ומעצר אחרים או נשלחו לצינוק, אבל ככל הידוע נמצאה בסופו של דבר פשרה שקטה שבמסגרתה הוחזרו לאסירים חלק מההטבות. עם זאת, הם מצפים לצעדים נוספים שישפרו את תנאי כליאתם. "אם שב"ס לא יעמוד בתנאים שהצבנו נפתח שוב בשביתת רעב", אומר למגזין mako אסיר ממרכז הארץ. "נכון שהחזירו לנו כמה הטבות, אבל עדיין אנחנו לא יכולים להתקשר חופשי למי שאנחנו רוצים, אפילו לא לבני משפחה בקרבה ראשונה, ועדיין מונעים מאתנו להתייחד עם בנות הזוג שלנו".
אורן, אתה מזדהה עם המאבק הזה?
"בהחלט, אני מבין אותם לגמרי. כשהייתי סוהר לא הייתי מודע לדברים האלה, אבל היום אני מבין שאסיר הוא בן אדם וצריך לקבל את הזכויות שמגיעות לו".
המחאה עוסקת בין השאר בשלילה הגורפת של זכויות הביקור בימי הקורונה. איך אתה חווית את זה כאסיר?
"אותי הילדים לא ביקרו מעולם בכלא. בהתחלה לא רציתי שיראו אותי במצב כזה שאני מאחורי הסורגים, ובהמשך בגלל הקורונה. התקשורת הייתה בשיחות טלפון. מצד שני, אני חושב שבשב"ס ניצלו את המגפה. היא חסכה להם את כאב הראש של להתעסק עם ביקורי משפחות והכנסת ציוד ואוכל. היה גם מקרה של אסיר באגף שלי שהיו לו תסמינים של קורונה ולא בדקו אותו ביומיים הראשונים, הוא סיכן את חיי כולנו. אני חולה סוכרת, בקבוצת סיכון. יכולתי לחלות ולמות".
עשית דבר קשה, עברת דבר קשה. אתה מתחרט?
"אם הייתי רוצה לא להיקלע מלכתחילה למצב הזה? ברור. אבל הקרבתי את עצמי בשביל הילדים שלי, ועל זה אני לא מצטער".
תגובות: "הדברים אינם נכונים בלשון המעטה"
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "כלל הכלואים בבתי הסוהר מקבלים את זכויותיהם על פי חוק וכך גם במקרה האסיר הנ"ל. הדברים נבדקו ע"י פיקוד מחוז צפון שמצאו שהדברים אינם נכונים בלשון המעטה. שיבוצו בוצע בהתאם לשיבוץ עובדי מדינה שהורשעו בפלילים, כך שבהיותו עצור בבית מעצר תל אביב, שובץ בתא עם עצור אחר שהיה שוטר פעיל במעצר. במאסרו בבית סוהר 'גלבוע', שהינו כלא לאסירים ביטחוניים, שהה באגף אסירי עבודה בהתאם למיונו המוקדם. באגף זה שוהים אסירים אשר מוינו בקפידה רבה על ידי אנשי המודיעין, הביטחון והכליאה.
"שב"ס פועל כדין וכחוק ועושה ככל שלאל ידו לשמור על חיי כל האסירים ובריאותם, זכויותיהם נשמרות בקפידה ובתקופה האחרונה מכלול הפריבילגיות הותאמו על מנת לצמצם את כניסת הנגיף ככל הניתן לבתי הסוהר ולשמור על חיי הכלואים והסגל.
"המזון שניתן לאסירים ניתן על פי לוח המזון שנקבע על ידי דיאטנית ראשית של שב"ס בפיקוח וביקורות של גורמי חוץ ופנים כולל משרד הבריאות.
"בסוף הדברים, כלל העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון לרבות האחרונה, נדחו ע"י בית המשפט שמבין ואף משבח את פעילות שירות בתי הסוהר במאבק בנגיף הקורונה מאז תחילת המגיפה ועד לימים אלה. צר לנו שישי כאלה שמנסים פעם אחר פעם להציג מצג שווא. באם יש טענות שניתן לבדוק ולאמת נפעל בכל הכלים לבחון, להתייעל ולשפר את תנאי כליאת האסירים בישראל.
"נמשיך לפעול בשת"פ עם גורמי הרווחה והשיקום בקהילה לטובת שיקום אסירים משוחררים על מנת שלא יחזרו למאסר בשל קשיי קליטה בקהילה עם שחרורם".
עו"ד חן מאירי, המייצגת את שפיגל, מסרה בתגובה: "לאורך מאסרו ובצל מגבלות הקורונה עתרנו לשלב את אורן בהליכים טיפוליים כדי שבסופו של יום ועדת השחרורים תתרשם, כפי שנעשה בענייננו, כי אורן מוכוון לשיקום והוא מצר על מעשיו. אנו מברכים על החלטת הועדה שבחנה את מכלול השיקולים הרלוונטיים והשתכנעה שאורן ראוי לשחרור".