ב-1 בינואר 2016 יצא נשאת מלחם, ערבי-ישראלי מוואדי ערה, למסע רצחני בתל אביב: מלחם רצח שלושה בני אדם בתל אביב, נמלט והסתתר במשך שבוע - עד שחוסל בחילופי אש עם כוחות הביטחון. אחד האנשים שסייעו לו כשהתחבא היה בן דודו מוחמד מלחם, בן 22 בעת המקרה: היום (שלישי) החליט בית המשפט העליון לשלוח את הסייען למאסר בפועל - בניגוד לעונש המקל שנגזר עליו קודם לכן. הסייען ייכנס לכלא בתחילת מרס למשך10 חודשים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בפיגוע נרצח אלון בקל ז"ל ושמעון רוימי ז"ל מיריות המחבל בפאב "הסימטא" ברחוב דיזנגוף: כמה בני אדם נוספים נפצעו מהיריות. מלחם נמלט מהמקום, עלה למונית - ורצח גם את הנהג, מטאוע אל קרינאוי ז"ל (אמין שעבאן), לאחר שחשש שיסגירו אותו.
בן הדוד פגש את המחבל במקום המסתור ב-3 בינואר, יומיים לאחר הפיגוע ובעת שכוחות הביטחון חיפשו אחר הרוצח. "המחבל אחז בנשקו וסיפר למשיב כי ביצע את הפיגוע הרצחני. לבקשת המחבל, רכש המשיב עבורו מכשיר טלפון סלולרי חדש ומסר לידיו את המכשיר", נכתב בהחלטת העליון.
השופטים ציינו: תחת החוק הקיים, היה יכול להישלח ל-5 שנות מאסר
בן הדוד הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בסיוע לאחר מעשה - עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנות מאסר. בית המשפט המחוזי בחיפה הסתפק בעונש מאסר על תנאי ושעות למען הציבור, אך שופטי העליון - השופטים יצחק עמית, נועם סולברג ואלכס שטיין - קיבלו את ערעור הפרקליטות וקבעו כי מעשיו מחייבים מאסר בפועל. מלחם ישב כבר חודשיים במעצר, והם ינוכו מהעונש שהטיל עליו העליון - שנת מאסר בפועל.
השופט אלכס שטיין ציין בפסק הדין כי "סיוע למחבל רצחני נופל בגדר עבירה בעלת חומרה יתרה גם כשמדובר בסיוע לאחר המקרה. עונשו של המסייע צריך שיהא חמור מספיק כדי להניא אנשים במצבו מהושטת סיוע מכל סוג לעבריין העיקרי ועל ידי כך לדלל את מאגר הסייענים".
המדינה טענה כי העונש המקורי "מקל עם המשיב באופן קיצוני ולא נותן ביטוי לכך שהסיוע שהמשיב הושיט למחבל חמוש אחרי הפיגוע הרצחני סיכן את ביטחונם של המדינה ושל אזרחיה. המדינה מוסיפה וטוענת כי מדובר בסיוע שלא רק אפשר למחבל ליצור קשר עם תומכיו ולהגדיל את סיכויי ההימלטות שלו מזרועות הביטחון – דבר החמור כשלעצמו – אלא גם הפך את המחבל למסוכן עוד יותר",
"מעשהו איננו ניתן לסליחה"
מנגד, הסייען ביקש שלא להחמיר בעונשו כי הוא נטל אחריות למעשיו, הביע חרטה והודה במעשים כדי לחסוך זמן מבית המשפט. מלחם ציין גם את גילו הצעיר בעת המקרה, את היעדר עברו הפלילי ואת העובדה שריצה חצי מהשירות לתועלת הציבור שהוטל עליו - לצד ההתקדמות בהליך השיקומי.
השופטים דחו את טענתו: "לא ניתן לחלוק על כך שבמעשה העבירה שביצע המשיב ובמידת אשמו יש חומרה יתרה. במצב המשפטי דהיום, נאשם דוגמת המשיב היה נושא באחריות בגין עבירה לפי סעיף 25 לחוק המאבק בטרור, שעונשה המרבי הוא חמש שנות מאסר". לדבריהם, "סיוע למחבל רצחני נופל בגדר עבירה בעלת חומרה יתרה גם כשמדובר בסיוע לאחר מעשה".
השופט שטיין הוסיף: "אילו הייתי גוזר את עונשו של המשיב מבראשית, הייתי משית עליו לא פחות מ-24 חודשי מאסר בפועל. מעשהו של המשיב איננו ניתן למחילה, לסליחה ולהתחשבות מיוחדת". עם זאת, ציין, "איננו גוזרים את עונשו של המשיב מבראשית. ידינו כבולות בהלכה מושרשת אשר קובעת, מסיבות ידועות ומובנות, כי ערכאת הערעור אינה ממצה, בדרך כלל, את הדין עם המשיב כאשר היא מחליטה לקבל את ערעור המדינה בעניינו". את המדינה ייצגו בהליך הערעור עורכי הדין רחלי זוארץ-לוי ואופיר טישלר מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.