זה היה אמור להיות גמור. הרי כבר לפני שנה וחצי סיפרו הכותרות שפוענח רצח דבורה הירש. המשטרה סימנה את עמיר בן שמול, חייל בארגון של העבריין יניב "ניבי" זגורי, כמי שירה בהירש מטווח קצר לנגד עיני ילדיה כשהוא נעזר במשה "השמן" רובין, חייל אחר בארגון. גם לגבי המניע לא היו לכאורה שום סימני שאלה: לפי גרסת המשטרה, הירש שילמה בחייה על ההחלטה לדחוק או לפחות לתמוך בבעלה לשעבר - טל "פיטבול" קורקוס, גם הוא מאנשיו של זגורי – להלשין על הבוס ולחתום על הסכם עד מדינה בתיק ששלח את זגורי לשבע שנות מאסר. העובדה שקורקוס עצמו חוסל ביוני 2017 חיזקה את הסברה ששני מעשי הרצח היו חלק ממסע נקמה.
בקיץ 2018 הוגש כתב אישום נגד זגורי, רובין ועמיר בן שמול באשמת רצח הירש. בתקשורת פורסמו תמונות וסרטונים שתיעדו אותה ברגעיה האחרונים והיה נדמה שהרשעה היא רק עניין של זמן, אלא שמאז צצו ספקות לגבי מה שבאמת קרה בחניון ביתה של הירש באביב 2016 – והראיות, במקום להצטבר, נעלמות.
כלי הרצח, אקדח 9 מ"מ, מעולם לא נמצא. גם לא ז'קט שחור שידוע שהיה במכונית המזדה של רובין ביום הרצח. העדות המשמעותית היחידה נגד בן שמול היא של אסיר שקיבל סכום כסף משמעותי והבטחה לסגירת התיקים נגדו בתמורה לחתימה על הסכם עד מדינה; הוא טוען שבן שמול התוודה בפניו על רצח הירש, אבל התביעה נאלצת להסתפק במילתו בהיעדר הקלטה של הדברים ובהינתן שהעד לא הסכים להתעמת עם בן שמול בחדר החקירות. אחד משכניה של הירש טען שראה אדם נמלט מהזירה לאחר שנשמעו היריות, אבל לא במזדה הכסופה של רובין שתועדה במצלמת אבטחה של בניין סמוך אלא במונית לבנה. ומעל לכל, אף אחד לא יודע איפה הכובע.
"פרשה 800", כפי שנקראה חקירת רצח הירש במשטרה, תמיד הייתה דלה בראיות פיזיות. יוצא דופן היה כובע שחור עם לוגו של "נייקי" שרובין נראה חובש ביום הרצח, ושייתכן כי גם בן שמול חבש בשלב כזה או אחר באותו יום. זו הייתה הראייה הישירה החזקה ביותר להימצאותם של רובין ובן שמול בזירה, היא נשלחה לבדיקה במכון לרפואה משפטית באבו כביר - ומשם היא פשוט נעלמה.
רצח דבורה הירש, תיק סגור? כמעט ארבע שנים לאחר הרצח, שבועות לאחר פתיחת המשפט נגד זגורי ואנשיו, פתאום זה לא נראה הרמטי.
קח 300 אלף שקל, תן חיי אדם
מאז שניבי זגורי סיים לרצות את שבע שנות המאסר שלו, בשנת 2016, דבורה הירש ידעה שהיא עלולה להיות יעד לנקמה מצדו. היא מעולם לא הייתה מקושרת לעולם הפשע, אבל היה ברור לה ולקרוביה שהתמיכה בבעלה כששימש עד מדינה סימנה אותה כמטרה.
"טל לא השאיר לה הרבה ברירות אלא לתמוך בהחלטה שלו להעיד, הרי ברגע שהוא התחיל לדבר עם המשטרה כבר סימנו אותו כמלשין", אומר אדם שהכיר את בני הזוג ומספר שהם חשו בטוחים רק כשנשלחו עם ילדיהם לקנדה במסגרת הסכם עם הרשות להגנת עדים שנחתם בשנת 2009. אלא שהשניים לא התאקלמו במדינה החדשה, וכעבור זמן קצר חזרו לארץ ולטווח פגיעה. מאוחר יותר התגרשו והיחסים הידרדרו עד כדי כך שקורקוס הורשע באיומים על גרושתו ונכלא, אולם יש עדויות לכך שהשניים שקלו לחזור זה לזו זמן קצר לפני רצח הירש.
ל', אדם שהכיר את הירש במשך שנים וכיום משמש עד תביעה בפרשה, הסכים לשלם לניבי זגורי 300 אלף שקל במזומן כדי שלא יפגע בגרושתו של קורקוס ולמעשה קנה את חייה. זגורי הסכים לערוך סולחה עם הירש בתמורה לכסף ולהבטחה שלא תחזור לקורקוס, תרחיש שהטריף אותו. "אם ניבי ישתכנע שאת לא חוזרת לטל, הוא יסלח לך וינשק לך את הראש", הבטיח ל' להירש ותיאם את הסולחה ל-7 במרץ 2016.
לדברי ל', זגורי הסכים להיפגש עם הירש בחניית ביתה בשדרות ירושלים בבאר שבע, מרחק של כ-100 מטר ממטה משטרת המחוז הדרומי של המשטרה. "דבורה פחדה לצאת מהבית. גם באותו יום היא הבינה שמשהו יכול לקרות לה, היא לא סמכה על המילה של ניבי, אבל האמינה למילה שנתן לה ל'", מספר אדם שהכיר אותה. כדי להרגיע את חששותיה, ל' שלח את בתו הקטנה שתתלווה אליה כערבות לכך שזגורי לא יפגע בה.
בתו של ל' ושלושת ילדיה של הירש היו איתה ברכב כשנכנסה איתו לחניית הבניין, דוממה את המנוע והמתינה לזגורי, אלא שהוא מעולם לא הגיע. מי שכן הגיע לטענת המשטרה היו רובין ובן שמול, שלפי כתב האישום יצא מהמזדה עם אקדח 9 מ"מ כשהוא רעול פנים ועוטה כפפות. הוא ירה בהירש חמישה כדורים מטווח אפס והוא ורובין נמלטו מהמקום.
הרצח יצר גלי הלם בעולם התחתון. למעט המקרה של שושנה אסלן, אשתו של העבריין יחזקאל אסלן שנרצחה ב-1996, לא זכור חיסול אישה כנקמה על פעולות של בעלה. "ראו בזה חציית קו אדום, דבר שלא עושים", אומר פיני (שם בדוי), עבריין ותיק תושב הנגב. "לפגוע באישה לעיני ילדיה זאת פחדנות, עליבות. מה הרצח הזה נתן למי שביצע אותו או שלח את הרוצחים? כלום. מה הוא השיג בזה חוץ מנקמה טיפשית ומיותרת?".
כ-15 חודשים לאחר רצח הירש, ב-27 ביוני 2017, התפוצץ רכב בשדרות דרום אפריקה באשקלון ונשרף לחלוטין. כשגופתו של טל קורקוס נמצאה בין השרידים, איש לא הופתע מזהות הקורבן. "ניבי לא סולח ולא שוכח", אומר חוקר לשעבר במשטרה. "ידוע שהוא נקמן, אדם יצרי מאוד ומסוכן. ברגע שקורקוס והירש חזרו לארץ זה היה גזר דין מוות לשניהם".
רק בדיעבד התברר שדבורה הירש ניצלה מניסיון רצח קודם: חקירת המשטרה העלתה שחודשים לפני מותה תוכנן לחסל אותה באמצעות מטען חבלה, אלא שהתכנית לא יצאה לפועל מטעמים טכניים.
לא שם, לא נמצא, לא יודעים
שבוע לאחר רצח הירש זומן עמיר בן שמול לחקירה במשרדי ימ"ר נגב. המשטרה האמינה שהוא ורובין, שתמיד עבדו כצמד וזמן קצר לפני רצח הירש גם הורשעו ביחד בעבירות סחיטה באיומים ושילמו עליהן בעונשי מאסר קצרים, תכננו את המעשה בהוראת זגורי. "הם כבר שנים החיילים הכי נאמנים לניבי", אומר גורם במשטרה. "הם יעשו כל מה שהוא יגיד להם".
בן שמול, שבשלב הזה עדיין לא נחקר כחשוד, נשאל על מעשיו ביום הרצח ואמר שחילק הזמנות לבר המצווה של בנו, צפה במשחק כדורגל ונסע לחברים בנתיבות. כשהחוקרים שאלו אותו אם הוא מכיר את המעורבים בחיסול בבאר שבע, בן שמול השיב ש"הקורבן היא אשתו של טל קורקוס" והוסיף: "זה עובר כל גבול מה שקרה. אני מאחל לילדים רק טוב, וטל - שהיה מה שהיה. לפגוע באישה זה לא מקובל עליי".
זו הייתה החקירה היחידה שבה דיבר בן שמול באופן שוטף. בביקורים הבאים שלו בחדר החקירות הוא כבר שמר על זכות השתיקה, למעט מקרים ספורים שבהם הכחיש את החשדות נגדו. איש לא ציפה שיישבר ("הוא אחד מהעבריינים הכי מסוכנים בנגב", אומר חוקר לשעבר ביחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב, "הוא אלים מאוד ואין בו טיפת רגש"), אבל החוקרים קיוו שיצליחו לחלץ ממנו וידוי בדרכים אחרות לאחר שעצרו אותו ואת רובין כחשודים ברצח.
בן שמול הוחזק באגף הפלילי של כלא "שקמה" באשקלון, בתא שהושתלו בו מצלמות ומיקרופונים שתיעדו כל צעד ושיחה שלו. בעוד שאחד האסירים טען כי הוא מעולם לא דיבר על רצח הירש ("דיברנו על אוכל, על מקרוני"), אסיר אחר שגויס כעד מדינה טען שבן שמול התוודה בפניו על רצח הירש וחשף ייסורי מצפון בהקשר הזה כשאמר ש"אני לא יכול לישון בלילה, התמונה שלה צועקת כשהיא הסתובבה והסתכלה עליי לא יוצאת לו מהראש".
כשהחוקרים שאלו את עד המדינה מה בדיוק אמר בן שמול על חלקו בביצוע הרצח, הוא ענה ש"עמיר לחץ על ההדק" וסיפר שעבריין אחר, ש', היה אמור לחסל את הירש אבל נכשל בכך לפני שבן שמול נכנס לתמונה. העד, שסירב להתעמת עם בן שמול בעניין או להקליט אותו, קיבל תמורת עדותו 150 אלף שקלים וכל התיקים נגדו נסגרו. "האינטרס שלו למסור עדות מפלילה ברור", טען עו"ד אורי בן נתן, שייצג בשעתו את ניבי זגורי ומשה רובין.
אף תובע לא רוצה לבסס תיק רצח על עדות שניתן לפקפק באמינותה, אבל חקירת הרצח של דבורה הירש פשוט לא הצליחה לספק ראיות או עדויות מוצקות. בן דודו של עמיר בן שמול, שמתגורר ברחוב של הירש, סיפר בעדותו במשטרה שבערך שבע דקות לפני הרצח הבחין ברכב שעמד ליד הבניין עם שני אנשים בתוכו, אלא שאחד מהם היה שכן שהכיר והשני לא היה בן שמול ("גם אם הוא היה מבקש ממני לעזור לו, לא הייתי עושה את זה. אנחנו מקצה אחר של הפלנטה", הסביר כשנשאל אם הוא מנסה לסייע לבן דודו). אם האדם השני ברכב היה משה רובין, הרי שבן הדוד לא זיהה אותו. לשאלת החוקר אם הוא חושש מרובין השיב: "אני לא מהעולם הזה, אז ברור שאני מפחד".
שכן שמתגורר בבניין סמוך העיד: "אשתי שמעה בין שש לשבע יריות מלמטה. פתחתי את תריס החלון שפונה לכביש וראיתי בנאדם במבנה גוף גדול, תיק שחור על הגב. הוא יצא בריצה מתחת לבניין ומשם המשיך לכביש, מקפץ מעל השיחים ועולה על מונית לבנה. הוא כולו היה לבוש שחור". השכן לא ידע מי היה היורה ולא ברור איך עדותו מתיישבת עם ממצאי החקירה, שלפיהם הרוצח לא נכנס למונית אלא לרכב של רובין.
שני פרטי לבוש שהזכירו העדים, ז'קט וכובע שנראו ברכב, היו התקווה הטובה ביותר לאיתור די.אן.איי של הרוצח או הרוצחים. אלא שהז'קט מעולם לא נמצא - על פי אחת העדויות הוא נקבר עם כלי הרצח "מתחת לגשר" – ואילו הכובע, קסקט עם לוגו של "נייקי", נשלח לבדיקת מעבדה ומאז נעלמו עקבותיו.
במזכר שכתב חוקר בימ"ר נגב בחודש מרץ 2018 נאמר בין השאר: "התקשרתי למשרד המוצגים במכון לרפואה משפטית באבו כביר [...] אמרתי לרשמת המוצגים שביצענו בדיקה נוספת לגבי הכובע המדובר, שמספר הפריט שלו הוא 78186492, ואין בידינו המוצג המבוקש. ביקשתי ממנה שתוציא לי מסמך רשמי [...] שהכובע אכן רשום במוצגים באבו כביר אבל בפועל הוא לא נמצא שם ואין יודעים איפה הוא נמצא".
לאן נעלם הכובע? לא ברור, אבל המשמעות של היעלמותו ברורה לגמרי. "זו ראיה חשובה מאוד, הרי סביר להניח שבכובע הזה היו שיער או סיבי שיער של החשוד ברצח או מי שהיה בזירה", טוען בכיר במשטרה. "למרות זאת, יש לנו עוד ראיות שקושרות את רובין ובן שמול לרצח ועדים שהעידו נגדם".
400 אלף סיבות
אחד העדים שאליהם מתייחס המקור במשטרה הוא ל', מי שניסה להציל את דבורה הירש וכיום משמש עד תביעה. בין השאר הוא סיפר לחוקרים על נסיעה משותפת שלו עם זגורי לבית העלמין באופקים, שבועות לפני רצח הירש. ל' ניסה להעלות את נושא הסולחה, אלא שלדבריו זגורי "שם לי את האקדח על הראש ואמר שיהרוג אותי [...] הוא אמר לי משהו כמו 'כל המשפחה הזאת צריך להשמיד אותה', התחיל לצעוק שהוא ישב שבע וחצי שנים בבידוד ולא גידל את הבנות שלו. אמרתי לו שאני ממליץ לו להתמקד באדם שהכניס אותו לכלא".
טל קורקוס ריצה באותה עת עונש מאסר לאחר שהורשע באיומים על הירש – שמצדה הסכימה למחיקת כמה מסעיפי האישום נגדו בתמורה לגט שאכן קיבלה. ל' חשף בפני החוקרים שבגלל היחס של קורקוס להירש באותה תקופה, הוא בעצמו התכוון לקחת נשק מזגורי ולחסל את קורקוס ברגע שישוחרר: "תכננתי לחכות לו ביציאה מהכלא ולירות בו מאוטו לאוטו. אני תכננתי את זה ביחד עם משה (רובין – ש.א) וניבי. הם מספקים לי רובה עם משתיק קול, אני יוצא מהכלא ימינה, יש מפרצון של התחנה, אני אחכה וברגע שהוא יחלוף על פניי אצא אחריו, אעשה עקיפה ואירה בו".
ל' שרטט על נייר את תכנית החיסול ומסר פרטים גם על תכנית חלופית, חיזק בדבריו את מה שנראה כמניע של זגורי לחסל את שני בני הזוג ואת הטענה שהירש שקלה לחזור לקורקוס למרות האיומים ("דבורה אמרה לי, 'אם אני חוזרת לטל אני מפחדת מהצד של ניבי, ואם אני לא חוזרת לטל אני מפחדת מהצד של טל'"), אבל בכל הנוגע לאשמתם של החשודים, ל' תרם רק עדות שמיעה: לדבריו, רובין סיפר לו יום לאחר הרצח שבן שמול ירה בהירש. "רצו שמועות בבאר שבע שהוא עשה את זה כדי שזגורי יכסה לו חובות של 400 אלף שקל על הימורים", אמר ל'.
עבריין מוכר שהעיד בתיק לאחר שהובטח לו תשלום חיזק את הראיות הנסיבתיות נגד בן שמול ורובין. כשנשאל מדוע עשה זאת השיב: "זה מצפונית, זה אנשים שהם חברים שלי שחצו קו אדום - פגיעה בילדים חסרי ישע ופגיעה באישה, שזה נוגע את העקרונות שלי. החלטתי לשתף פעולה לא רק בגלל הדרישות הכספיות שלי".
מלבד בן שמול, רובין וזגורי, האדם היחיד שהמשטרה בחנה את האפשרות שרצח את הירש היה טל קורקוס. העליות והמורדות שידעו היחסים בינו לבין אשתו ומאוחר יותר גרושתו, סאגת האיומים, האמירה שייחס ל' להירש בדבר החשש מקורקוס – היו די והותר סיבות לחשוב שהוא רצה במותה. מאז שהממצאים הובילו את החוקרים לפסול את האפשרות הזו, לא הוצע מניע אפשרי אחר לרצח מלבד נקמה מצדו של זגורי. אבל בין מצב הראיות הפיזיות לבטן הרכה שמהווה עד המדינה מכלא שקמה, כרגע לא ברור איך מקווה הפרקליטות להשיג הרשעה.
תגובות: "לנאשמים אין קשר למותה של המנוחה"
עורכי דינו של בן שמול, חיים ונס אוחנה, מסרו בתגובה: "בחומרי החקירה מקבץ של ראיות ועדים המפריכים את התאוריה של הפרקליטות ומצביעים על מסקנה אחת ויחידה והיא שלנאשמים אין קשר למותה של המנוחה. האמת תיחשף ביתר שאת במסגרת החקירות הנגדיות ובמהלך פרשת 'ההגנה'".
עו"ד משה שרמן, סנגורו של ניבי זגורי: "מדובר בתיק שאין בו ראיות בכלל. המדינה מנסה למצוא שלל רב מכלום ושום דבר ועושה הכול לפגוע וללכלך את שמו של מרשי והדברים יתבררו בבית המשפט".
עו"ד עינב איטח, פרקליטתו של משה רובין: "כתב האישום כנגד מרשי הוגש ללא כל בסיס ראייתי ומבלי שיתקיימו דרישות החוק בעניין זה. אין כל ראיה הקושרת אותו למקום או לאירוע בכלל. גם עד המדינה עליו נשענת הפרקליטות איננו אמין בעליל, בעל אינטרסים, שהצהיר קבל עם ועדה בתוכנית 'עובדה' שאין לנאשמים כל קשר למקרה ושינה גרסתו בעקבות מעצרו בתיק חמור וכדי להציל את עורו".
ממשרד הבריאות נמסר בנוגע לכובע האבוד: "המוצג התקבל במעבדה הביולוגית במכון הלאומי לרפואה משפטית, בחודש אפריל 2016, ובוצעו בו כלל הבדיקות הדרושות. תוצאות דווחו לגורם הרלבנטי במשטרה. יצוין כי מוצגים בתיקים פליליים אינם נשמרים במכון. בהתאם לכך ועפ"י התיעוד שבידינו, כלל המוצגים בתיק הוחזרו ליחידה החוקרת, בסמוך לאחר סיום בדיקתם. עם זאת, אין בידינו תיעוד ספציפי לגבי הוצאתו והחזרתו של המוצג המדובר מהמכון ליחידה. נוכח האמור, נמסר ליחידה החוקרת תיעוד הרישום של כל מארזי המוצגים שהוחזרו במועד הרלבנטי למשטרת ישראל בניסיון לפעול ולאתרו באחד מהם. אין בידינו מידע לגבי תוצאות הבירור האמור".
ממשרד המשפטים נמסר: "התיק מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות בבית המשפט כמקובל ואין בכוונתנו לנהל אותו בתקשורת".