21 בספטמבר 2001. אסיר העולם שמעיה אנג'ל, מי שנחשב לאחד העבריינים המסוכנים במדינה, עושה את דרכו חזרה ממלון 'פרדייז' בבאר שבע לכיוון תחנת המשטרה בעיר יחד עם אשתו השנייה נעמי שהייתה בחודש השישי להריונה.
אנג'ל, שקיבל חופשה של ארבעה ימים מהכלא, סיים את חופשתו בבית המלון והיה אמור לחתום ביומן התחנה ולהראות נוכחות כחלק מתנאי היציאה שקיבל. לאחר מכן הוא היה אמור להגיע לכלא איילון ולחזור לתאו. לפתע, בעיצומה של הנסיעה, החלה דרמה גדולה שלא שמעיה ולא נעמי ציפו לה.
נעמי, שנהגה במכונית המזדה לנטיס ברחוב הרצל שבבירת הדרום שמעה לפתע רעש מוזר. "לא יצאנו לרגע מהמלון. היה לנו כיף מאוד אחד עם השנייה. בבוקר החזרה עלינו לאוטו כרגיל, ופתאום נשמע מן רעש מוזר .'פאק' כזה", שחזרה נעמי את הבוקר ההוא באזני עמרי אסנהיים בראיון למעריב.
"שמעיה ביקש שאעצור בצד. כנראה שהוא חשד, ואני עם הייקיות שלי אמרתי לו: 'מה יש לך? אנחנו נאחר לבית הסוהר. אתה צריך לחתום במשטרה, בחייאת שמעיה, תעלה. אל תשגע אותי'. הוא התחיל לחפש מתחת לאוטו וראה מין בית מנורה עם הברגה. התחלתי להבין שמשהו לא בסדר ועזרתי לו לחפש מתחת למושב שלו. פתאום אני רואה משהו כזה מלופף הרמתי את העיניים ולחשתי: 'שמעיה, פצצה!. והוא צעק לי לצאת מהאוטו".
שניות לאחר מכן אנג'ל התקשר למשטרה, ובמקביל סגר את הרחובות מחשש שאזרחים עלולים להיפגע. חבלן משטרתי מלווה ברובוט סרק את המכונית ופוצץ מטען במשקל של כקילוגרם. אלו היו שתי לבנות חבלה, וכמה שניות לאחר מכן, הרכב כולו עלה באש. שמעיה ונעמי ניצלו.
"האוטו נהיה ל"ג בעומר", סיפרה אנג'ל לאסנהיים. "שמעיה הסתכל לשמיים והודה לאלוהים. אם הרכב היה מתפוצץ הייתי הופכת לפתיתים. רק בגלל התפילין שהוא הניח בבוקר הוא נשאר שלם". עד היום לא ברור מי ניסה לחסל אז את שמעיה ונעמי. התעלומה על כבישי נתניה לא נפתרה מעולם.
ייתכן ואלה היו עבריינים מהעבר שרצו לסגור חשבון ועקבו אחריו, לא ברור. התיק העלה אבק ונותר פתוח עד היום. "שמעיה של תחילת הדרך בעולם הפשע היה אדם פסיכופט. היום אתה חבר שלו מחר הוא רוצח אותך. כשהניחו לו את המטען הוא כבר היה פושע בפנסיה, חולה בסרטן. כבר לא היה לו כוח להתעסק עם עבריינים", משחזר אסיר באחד מבתי הכלא בישראל שהכיר היטב את אנג'ל.
"הוא היה חשדן מאוד. כל מי שניסה לבגוד בו, כלומר לפתוח עליו, חוסל או נדקר גם אם לא היו לו הוכחות. זה שמעיה. עבריין יפה שנשים רבות נמשכו אליו, אבל גם רוצח אכזרי. תראה איך הוא דקר למוות בלי למצמץ את חברו הטוב והעבריין חיים שושן יחד עם הרצל אביטן ויעקב שמש - ועוד באגף השמור בכלא ניצן. שמעיה חשש ששושן יזמר עליו ועל שמוליק (הכוונה לשרה אנג'ל). פחד שיהיה עד מדינה נגדו. אחרי הרצח האכזרי הוא שיחק שש בש כי להירגע. זה היה שמעיה".
את התנהגותו האכזרית הסביר פעם אנג'ל בראיון נדיר שנתן לסופר יצחק בן נר במעריב: "אני שמעיה אנג'ל נשבע שמעולם לא נגעתי במי שלא הזיק לי".
שמעיה אנג'ל נולד ב-1952 במעברת תל כביר בתל אביב. יש לו עוד שתי אחיות, ומאוחר יותר עבר המשפחה לרמת אביב, אז מקום שכוח אל מוקף בחולות. אביו של שמעיה הצעיר תמיד חלם שבנו ילמד באוניברסיטה. דבר שלא קרה מעולם.
הוריו של אנג'ל היו מהגרים שעשו את דרכם ממצרים לצרפת ומשם עלו לישראל. בגיל שמונה, אביו מוריס נפטר במפתיע כשצעד מתחנת האוטובוס לביתו בתום יום עבודה. המוות המוקדם של אביו היה נקודת מפנה בחייו של אנג'ל, ומשם, עם השנים, הדרך אל עולם הפשע הייתה סלולה.
"שמעיה הוא טיפוס שתמיד היה צריך כסף בכיסים אם זה בשביל לקנות סמים, בגדי מותגים, שרשרות זהב, נעליים או סתם לתת טיפים למלצרים במסעדות ולעובדות בחנויות נעליים", סיפר לפני כמה שנים בשיחות סגורות חברו הטוב אבנר הררי.
מותו של האב מוריס הוביל למצוקה כלכלית קשה בבית משפחת אנג'ל, ושמעיה הפסיק ללמוד בגיל 13, התחבר לחבורות של שכונת שייח מוניס, ויחד עם חבריו החדשים החל לפרוץ לחנויות, לגנוב סיגריות, מזומנים וממתקים, ובשאר הזמן התעסק בגניבת אופנועים. כבר אז הוא נחשב לשובר לבבות, ונערות רבות נמשכו לנער היפה בעל התעוזה.
בגיל 18 אנג'ל נעצר על גניבת אופנוע וישב חצי שנה בכלא. שנה לאחר לאחר מכן הוא נעצר שוב על מעשי שוד עם שניים מחבריו, ונדון לשבע וחצי שנות מאסר בפועל. הוא נשלח לכלא תל מונד, ניסה לברוח בעזרת כמה מידידיו, אבל סוהרי בית הכלא שהבחינו בהם רגע לפני הבריחה ירו לעברם והם נתפסו.
השנים הרבות בפנים, בתוך בית הכלא שדרג את מעמדו של אנג'ל מעוד עבריין רחוב צעיר לעבריין "בכיר" ומסוכן. הוא התחבר לגד 'שץ' פלום (אשר חוסל בהמשך על ידי רוצח שכיר) והחל לטפח את מעמדו בעולם הסחר בסמים. משטרת ישראל הבינה כבר אז שאנג'ל הוא עבריין מסוכן, ואילצה אותו לצאת לגלות של שנתיים באנגליה. גם זה לא ממש עזר.
"שמעיה חזר לארץ כסוחר סמים לכל דבר. הוא התחיל להשתמש בהרואין בצורה מטורפת, וכשהוא היה בקריז אסור היה להתעסק איתו. הוא יכול היה לרצוח בן אדם ככה סתם כי בא לו", מספר עבריין לשעבר. "עם השנים הוא הפך להיות יותר ויותר חשדן כלפי אחרים וסמך רק על עצמו. הוא היה פרנואיד ותמיד חשד שמנסים לחסל אותו".
במשך חודשים הבריחו אנג'ל וחבריו חשיש והרואין מטורקיה לישראל בסיוע של בלדרים, ובאחת ההברחות חשדה המשטרה כי אנג'ל ואנשיו חיסלו בלדרית ברשת שנעצרה על ידי המשטרה מחשש שזו תזמר עליהם ותפליל אותם. גם תיק הרצח הזה לא פוענח עד היום, בדומה למקרי רצח אחרים של סוחרי סמים שהמשטרה חשדה שאנג'ל היה מעורב בהם ונותרו בלתי מפוענחים. כל הניסיון לגייס נגדו עד מדינה נכשל כישלון חרוץ.
"אני זוכר שנה שלמה שבה שימשתי הנהג של שמעיה", גילה הררי בשיחות עם חבריו, "הייתי בא אליו בבוקר ומעיר אותו. משם היינו נוסעים לשוק הכרמל והוא היה גובה דמי חסות. אני זוכר בעלי באסטות שהוא היה דורש מהם לתת לו 2,000 או 5,000 שקלים והם היו משקשקים מפחד. ממש רעדו להם הביצים, חלקם היו עבריינים לשעבר שלא רצו להתעסק איתו כי הם ידעו שיש לו פיוז קצר - אז הם שילמו, לא הייתה להם ברירה. האם פחדתי שהוא יחסל אותי? ממש לא. היינו חברים טובים. היה בינינו אמון מלא".
לעיתים אנג'ל, כך סיפר הררי לחבריו, היה נכנס לחנויות בגדים יוקרתית, זורק את בגדיו ונעליו לפח האשפה וקונה לעצמו בגדים חדשים של מותגים. "בכל מקום היו נותנים לו כבוד. את הכסף שלו הוא בזבז על נעליים, בגדים, מסעדות וסמים. הוא שפך מיליונים על סמים", סיפר הררי.
ב-1980 הכיר אנג'ל את מי שתהיה אשתו הראשונה, שרה אנג'ל (אשר כונתה "שמוליק", ובהמשך שיקמה את חייה בצורה מעוררת השראה והפכה לסופרת מצליחה). שרה, סטודנטית מצטיינת באוניברסיטת תל אביב, התאהבה במלך העולם התחתון כשבילתה במועדון לילה בתל אביב. אחרי כמה חודשי היכרות השניים נישאו והפכו עם הזמן לדרסה המקומית של בוני וקלייד.
הפזמונאי יעקב רוטבליט, אשר סיקר את משפטם של בני הזוג לעיתון חדשות, כתב בהשראתם את השיר "רחבת הריקודים", אותו שרה יהודית רביץ והפך ללהיט ענק שכבש את מצעדי הפזמונים.
במהלך חיי הזוגיות של השניים היו כמה מקרים בהם עבריינים ניסו לחסל את שרה - אבל היא תמיד ניצלה. בין עברייני ישראל רצה שמועה כי שמעיה ניסה בעצמו לחסל את אשתו - שמועות שלא הוכחו מעולם.
שנתיים לאחר מכן, ב-1982, אנג'ל הסתבך שוב אחרי שהואשם ברצח הכפול של סוחרי הסמים שולמית שלי ומישל נחמיאס. הוא הואשם ברצח יחד עם אשתו שרה, ואת זמנו בכלא חלק באותו תא עם חבריו הרצל אביטן ויעקב שמש. אנג'ל שחשד כל הזמן כי חיים שושן שהואשם עמו ברצח הכפול עלול לשמש נגדו עד מדינה - החליט לנקום, ויחד עם חבריו לתא הם דקרו את שושן למוות ב-131 דקיורת סכין.
שמעיה נדון למאסר עולם כפול ואשתו שרה זוכתה מחמת הספק. עם השנים לבני הזוג נולדה בת אחת, ומאוחר יותר שרה התגרשה מאנג'ל וניתקה כל קשר לעולם הפשע. סיפור האהבה האמיתי הראשון של אנג'ל בא לסיומו.
בימיו בכלא הכיר אנג'ל את האחים מאיר ואיציק אברג'ל, מי שלימים יהפוך לעבריין המסוכן במדינה, והיה אז בן 18. אנג'ל פרש עליהם חסותו, ליווה את אברג'יל בצעדיו הראשונים בעולם הפשע, ובמתכוון או לא הפך אותו ליורשו.
שנים לאחר מכן, בשנת 2016, נעצר בתאילנד העבריין שמעון ביטון בחשד לרצח אלי כהן. בחקירתו במשטרה גילה לחוקרים כי בשנת 1992 שמעיה ביקש ממנו לרצוח את אשתו שרה. לדבריו, הוא הבריח אותה לצרפת וכך מנע את חיסולה. שרה אנג'ל הכחישה את העניין נמרצות וטענה הסיפור שהוא פרי דמיונו הפרוע של ביטון.
תקופה לאחר סיום "פרק שרה" בחייו, אנג'ל הכיר את אשתו השנייה נעמי. לשניים נולדה בת משותפת, ואנג'ל ניסה בכל מחיר לשקם את חייו בכלא ולזנוח את עולם הפשע. השנים חלפו, ואנג'ל גילה שהוא חולה בסרטן סופני, ובסיוע סנגורו עו"ד דוד יפתח, מי שליווה אותו שנים רבות, הוא השתחרר מהכלא, וב-9 במרץ 2004 נפטר מהמחלה.
בראיון של עמרי אסנהיים עם נעמי אנג'ל, הוא שאל אותה האם בשיחות שלה עם שמעיה הוא הצטער על מעשי הרצח שביצע לאורך השנים. "על חלק מהם כן. הוא ביקש ממני לבקש סליחה מאדם חי שאינני יכולה לציין את שמו. בהחלט יכול להיות ששמעיה שילם על הדברים שהוא עשה בחייו".