לא מעט פעמים לאורך השנים היה פרצופו של הפוליטיקאי שמעון פרס חמוץ. הוא ספג עלבונות, אסף הפסדים וקנה לו גם לא מעט אויבים (פוליטיים, כמובן). אבל נדמה שבמהלך שנותיו בנשיאות הוא חייך יותר מאשר כל השנים שקדמו, יחד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
האזרח מספר 1 הפך לאחד המנהיגים האהודים בישראל. והוא החזיר לעמו אהבה. בכל מפגש עם אזרחים, והוא מקפיד על הרבה כאלה, הוא מחבק, מנשק, מלטף. ותמיד מקפיד על בדיחה, חיוך וצחוק.
וכך, לצד דיונים ונאומים כבדי משקל בנושאים שברומו של עולם, קיבלנו הצצה גם לאירועים מכופתרים פחות ומצחיקים יותר, כשפרס הוא "מסמר הערב".
חוזר לרעות צאן
מדי יום העצמאות הוא מארח בבית הנשיא אירועי שירה בציבור, ולוקח חלק מרכזי בשירה לצד מיטב אמני ישראל. נשיאנו אמנם משורר בחסד, אבל זמר - קצת פחות מוצלח.
כשהוא קופץ לביקור במושב או בקיבוץ, דואגים החברים להפגיש אותו עם המקומיים - בעלי החיים. פרס ממהר להכיר וללטף, ולעיתים קרובות גם להאכיל. זה כנראה מחזיר אותו לימיו כרועה צאן צעיר בקבוצה שהקים בגליל.
כשפגש את תלמידי הזה"ב מסייעים לחבריהם לחצות את הכביש, פרס לא התבלבל ועטה על עצמו ווסט זרחני והצטרף למשימה. וגם בגילו המתקדם חנך שביל אופניים ולא שכח את הקסדה. פרס יודע שלקח לו לא מעט זמן לזכות באהבת העם - והוא דואג להחזיר לו.