משפטו של צורר היהודים אדולף אייכמן היה מאורע איקוני בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי. העמדתו לדין של פקיד ההשמדה, שהיה אחראי על משלוחי רכבות המוות מרחבי אירופה אל מחנות הריכוז, חוללה מהפך בתודעת השואה. עדויות הניצולים, שהפכו לתליינים של משמידם, היוו נקודת מפנה ביחס של הציבור אל קורבנות השואה ואל הצלקות שנשאו בנפשם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
למרות שהעמדתו לדין של אייכמן הפכה לסמל, לפני הכל היא הייתה משפט. כדי שהתובע, היועץ המשפטי לממשלה דאז גדעון האוזנר, יוכל לומר שמגרונו "מדברים שישה מיליון קטגורים", היו צריכים להיאסף די ראיות שעל בסיסן ניתן יהיה להרשיע את אייכמן. ההאשמות שיוחסו לצורר היו צריכות להיות מגובות בראיות כדי שיקבלו תוקף משפטי.
לאחר שנתפס אייכמן על ידי סוכני המוסד במאי 1960, הובא הפושע הנאצי למתקן החקירות המשטרתי "אייר" שביגור. במשך תשעה חודשים עמלו 14 קציני משטרה, מהמובחרים שהיו בשירות, על חקירת תיק הרצח הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל. צוות החוקרים קיבל את השם "לשכה 06", שהוא גם שם סרטו של יואב הלוי, שמגולל את סיפורה של היחידה ושיוקרן הערב (א') בערוץ 2.
מראשית עבודתם היה ברור לחוקרים המנוסים שמדובר בחקירה שכמוה לא ראו או ייראו. בידם של החוקרים, שהיו מורגלים בפענוח תיקי פשיעה חמורה, הופקד חקירת התיק החמור מכל - פשע נגד האנושות.
חוקר שהוא קורבן
"זו הייתה פעולה מיוחדת במינה. חד פעמית בהיסטוריה של מדינת ישראל", משתף מיכאל גולדמן (גלעד) בן ה-88, שהיה אחד מחוקרי "לשכה 06". "זו הייתה חקירה היסטורית לא פחות משהייתה חקירה פלילית. היינו צריכים לאסוף ולהכיר חומר ראייתי שהיה קשור בפשעיו של אייכמן ב-18 מארצות אירופה. מדובר בכמות חומר בלתי נתפסת. הררי מסמכים ועדויות שהיה עלינו לעבד לכדי ראיות".
באחד מרגעי השיא של הסרט, שהופק על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, נחשפת באמצעות סיפורו האישי של גולדמן הסימבוליות של משפט אייכמן במלוא עוזה. גולדמן, ניצול שואה יליד פולין, הופקד על איסוף החומר נגד הצורר הנאצי בפשעיו נגד יהודי מולדתו. "אחד המסמכים שהגיעו לידי היה מסמך מהממונה על הרכבות של הרייך השלישי שמודיע על יציאת שתי רכבות כל שבוע מגטו פשמישל למחנה ההשמדה בלז'ץ", הוא מספר.
"במסמך נכתב כי הרכבת הראשונה יצאה מהגטו הפולני ב-26 ליולי 1942. זה היה יום ההולדת ה-17 שלי וגם היום בו ראיתי בפעם האחרונה את הוריי ואחותי הקטנה. המסמך הזה, שמצאתי במהלך החקירה, גילה לי היכן הוריי ואחותי מצאו את מותם". הרגע שבו גולדמן מגלה ראיה הקשורה ישירות לטבח משפחתו אוצר בתוכו את המשמעות כולה של משפט אייכמן - רגע בו הצופה בסרט מגלה שכשמדובר בפשע נגד העם היהודי, נגד האנושות, החוקר, כמו כולנו, הוא גם קורבן.
"כל העם היהודי היה קורבנו של אייכמן", סבור גולדמן, שמגדיר עצמו כשורד שואה ולא ניצול. "אני לא קורא לעצמי ניצול שואה, אני קורא לעצמי שורד שואה. היו יהודים שהשואה לא הגיעה אליהם. הם אלו שניצלו מפניה. היו כאלה שהשואה הגיעה אליהם, חלקם שרדו. מי שהשואה לא הגיעה אליו הוא ניצול שואה. אני לא ניצלתי מפני השואה. אני שרדתי אותה".
"לא בורג במכונת המוות, כי אם המכונה עצמה"
בשיחה עמו שיתף גולדמן ביחס אליו זכה אייכמן במהלך החקירה. "נהגנו איתו כמו עם אפרוח רך, שחלילה לא יאמר שהופעל עליו לחץ פסול בזמן החקירה. אפילו את הקול לא הרמנו עליו". גולדמן שיתף גם במחלוקת שהייתה לו עם מי שתשאל את אייכמן, אבנר לס ז"ל. "היות שמי שחקר את אייכמן, חברי אבנר לס, היה ברלינאי בעל חינוך עילאי, הוא פנה לצורר בתואר 'הר' (אדון בגרמנית). כשקראתי את זה בפרוטוקול התרעמתי על כך. אלינו הגרמנים פנו בשמות 'כלבים' ו'כינים'. לפי הוראת מפקד 'לשכה 06' רמי זלינגר, לס הפסיק לפנות לאייכמן בתור 'הר'".
כשסיקרה הפובליציסטית חנה ארנדט את משפטו של אייכמן מטעם כתב העת "ניו יורקר", טבעה הוגת הדעות היהודייה את המונח "הבנאליות של הרוע". בשיחה עמו תוקף גולדמן את השימוש במונח. "אין דבר כזה רוע בנאלי. אייכמן היה מפלצת. מפלצת בגוף אדם, אך מפלצת. כל אלו שעשו את המעשים המזוויעים היו מפלצות, מפלצות שנולדו כבני אדם", שיתף החוקר לשעבר. "זו לא הייתה פלנטה אחרת. זה קרה בפלנטה שלנו. לכל אחד מאתנו יש את הבחירה בין טוב ורע, הם בחרו ברוע. לכן לא חשוב אם הוא היה נראה כמו פקיד צנום. הוא היה החמישי בהיררכיה אחרי היטלר. אין בנאליות. הבנאליות זה דבר שבשגרה. רצח עם לא יכול להיות דבר שגרתי", הסביר.
"חנה ארנדט האמינה לאייכמן שטען שבסך הכל הוא היה רק בורג קטן במכונת המוות של הנאצים. הוא לא היה בורג קטן, הוא בעצמו היה מכונת המוות".
לאחר תום החקירה התמנה גולדמן לעוזרו של התובע במשפט, גדעון האוזנר. זמן קצר לאחר שאייכמן הוצא להורג, כמו רבים מעמיתיו לחקירה, עזב גולדמן את עבודתו במשטרה. "אחרי חקירת אייכמן לא מצאתי יותר עניין בעבודה במשטרה", שיתף.
היו תחושות סיפוק ועשיית צדק אחרי ביצוע גזר הדין?
"זה הרגיש כמו טיפת צדק בים של ברוטאליות", השיב גולדמן. "לא היה בזה סיפוק ולא סגירת מעגל. המעגל הזה לא ייסגר לעולם. גם תחושת נקמה לא הייתה. אין שום מעשה נקמה שיכול לגמול על מה שהם עשו לנו". לדברי גולדמן, התחושות לאחר שחבל התלייה התהדק על צווארו של אייכמן במאי 1962 היו של הקלה. "הרגשנו שביצענו את המוטל עלינו. כשקראתי ביומן של בן גוריון שכתב שהמשטרה ביצעה את מלאכתה כהלכה הרגשתי שעשינו עבודה ראויה", סיפר.
רק שלושה מבין 14 קציני המשטרה שחקרו את פקיד ההשמדה הנאצי עדיין בחיים. "אנחנו החוקרים תמיד אמרנו שבמהלך העבודה על התיק אייכמן נכנס אלינו הביתה ולא יצא. מהבית המטאפורי שלי אייכמן לא יצא עד היום. מאז התקופה בלשכה 06, לא הפסקתי להעמיק בחקר תולדות השואה. אני חבר הוועדה לציון חסידי אומות עולם ואני מרצה ומפיץ את סיפור זכר הנספים לכל מי שרק רוצה לשמוע".
"השואה התרחשה שוב בין ארבעת קירות בית המעצר"
"עבודת החקירה הזו צרבה את נפשם של כל מי שהיה לו יד בדבר", תיאר הבימאי יואב הלוי, שעבודתו על הסרט ערכה כחמש שנים. "עד יום מותם רבים מהם לא המשיכו הלאה. התגובות שלהם היו תגובות קיצון - חלק התעסקו באופן כמעט אובססיבי בשואה, אחרים נאטמו לחלוטין".
לטענת הלוי, תחילה אנשי "לשכה 06" לא הבינו את המשמעות הרחבה של התפקיד שהם צפויים למלא. "במשך 9 חודשים האנשים הללו היו סגורים בבית המעצר ביגור ולראשונה חקרו את פשעי השואה. כל האינפורמציה העצומה הזו התקבלה בפעם הראשונה. עד אז אף אחד לא דיבר על זה. המדינה הייתה עסוקה בהקמתה. לאנשים לא היה פנאי רגשי לשמוע את העדויות מהתופת. כל השואה התרחשה שם שוב בין ארבע קירות בית המעצר. כשאנשי 'לשכה 06' התחילו את עבודתם - הם פשוט נשרפו. היו חוקרים שלא הפסיקו עד יום מותם לחקור את פשעי הנאצים, זמן רב אחרי שסיימו את חקירת אייכמן ואחרי שעזבו את המשטרה".
משפט אייכמן היה מאורע איקוני בהיסטוריה היהודית והישראלית. איך אתה מסביר את זה שחלקם של אנשי "לשכה 06" במשפט לא סופר מעולם בהרחבה?
"חוקרי 'לשכה 06' היו אנשים שקטים וצנועים. הם לא היו אנשי ציבור", הסביר הלוי. "הם עבדו מאחורי הקלעים. אף אחד מהם לא היה איש שיווק. המשפט של אייכמן התחלק לשלוש מערכות - מערכה ראשונה של התפיסה, מערכה שנייה של החקירה, ומערכה שלישית של המשפט. האנשים במערכות הראשונה והשלישית ידעו לשווק את מה שהם עשו. לחוקרי לשכת 06 לא היה דובר או סוכן תרבות ולכן הסיפור שלהם לא סופר".
"מבחינתי, כקולנוען, ישר זיהיתי את הדרמה העצומה שטמונה בסיפור הזה", שיתף הלוי. "'לשכה 06' הוא סרט שעוסק קודם כל בתודעה. במהלך הסרט לא רואים אף תמונה מהשואה כי הסרט עוסק בשואה שנמצאת בראש שלנו. המשפט של אייכמן היה אירוע מכונן עבור אומה שלמה. אפשר רק לדמיין מה הוא עשה לאנשים שהתעסקו בו במשך תקופה באופן בלתי אמצעי".