אבל כבד נפל על מדינת ישראל היום לפני 40 שנים, ב-1 בדצמבר 1973, כאשר מהקיבוץ הקטן שדה בוקר יצאה ההודעה שמייסד המדינה, דוד בן גוריון, איננו. בן גוריון נפטר בגיל 87 לאחר ששלט ללא עוררין ביישוב העברי ולאחר מכן במדינת ישראל שהוקמה, במידה רבה בזכותו, במשך עשורים. למרות הזמן הרב שעבר מאז פטירתו, פעולותיו של בן גוריון משפיעות על ישראל בתחומים רבים גם היום.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
דוד בן גוריון אמנם נולד בפולין, אבל תמיד טען שנולד מחדש כשעלה לארץ ישראל, ב-1905. כאיש העלייה השנייה הוא דגל בחזון ציוני-סוציאליסטי, ופעל לקדמו כמעט עם הגעתו לארץ. כבר ב-1930 הוא הנהיג את מפא"י, המפלגה הדומיננטית בתנועה הציונית. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה זה שהוביל את המדיניות להילחם לצד הבריטים כאילו אין את מגבלות הספר הלבן על העלייה, ולהלחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה באירופה.
בסיום המלחמה, הבין בן גוריון בחושיו החדים כי הבריטים בסופו של דבר יעזבו את הארץ והוא פנה להקים את 'תנועת המרי העברי', ארגון מאוחד של המתחרות היהודיות שיהווה בהמשך תשתית לצה"ל. אמנם ימי תנועת המרי המאוחדת היו קצרים, אך הם הניחו תשתית צבאית שהוכיחה את עצמה כחיונית לאחר הכרזת המדינה.
הכריע על חודו של קול לטובת הכרזה על מדינה
ערב החלטת החלוקה, וכדי להשיג את תמיכת החרדים ברעיון הקמת מדינה ציונית, חתם בן גוריון על הסכם הסטטוס קוו שמשפיע על חיינו היום במידה רבה - היעדר תחבורה ציבורית בשבת זולת חיפה, עיגון השבת כיום המנוחה הרשמי, ניהול חיי האישות במסגרות הדתיות ומתן אוטונומיה לחינוך החרדי (בניגוד לחינוך הפועלי שפורק לאחר הקמת המדינה).
לאחר ההחלטה וערב סיום המנדט, בן גוריון היה זה שקבע על חודו של קול בהצבעה במנהלת העם כי תוקם מדינת ישראל. לאחר שהכריז על הקמת המדינה (וגם קבע את שמה), הוא ניהל את מלחמת העצמאות כמעט בעצמו - כל מהלך של המלחמה, ולו השולי ביותר, נעשה ביזמתו או באישורו של בן גוריון. הוא זה שהחליט על כיבוש ואדי ערה כדי להבטיח את הגישה לגליל אחרי המלחמה, והוא היה זה שהחליט שלא לכבוש את הגדה המערבית לקראת סיום המלחמה.
מבחינה צבאית, מלחמת העצמאות הייתה הצלחה מסחררת ויוצאת דופן: ממצב בו נלחמו מחתרות חמושות בנשק קל מרחוב לרחוב, הצליח צה"ל הצעיר בפיקודו הישיר של בן גוריון להדוף שבעה צבאות ערביים ולאבטח את הגבולות החדשים, שהיו רחבים משמעותית מגבולות החלטת החלוקה. עם סיום המלחמה והבחירות הראשונות, בן גוריון עמד בראשות מפלגת ציר שלא תיתכן הקמת ממשלה בלעדיה.
"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה"
לאחר הקמת המדינה, בן גוריון קיבל כמה החלטות גורליות שמשפיעות עלינו עד היום. למרות היותו מנהיג מפלגת פועלים, הוא החליט כי ישראל תהיה חלק ממדינות המערב ולא חלק מהגוש המזרחי, בניגוד לרצון חלק מחברי הקואליציה שלו. עוד דבר שלא היה מובן מאליו עם הקמת המדינה הוא התעקשותו על שלטון דמוקרטי במדינה הצעירה, ברוח הכרזת העצמאות בה נכתב כי יש להעניק שוויון זכויות לכל האזרחים ללא הבדל דת, גזע ומין ועל בסיס המוסדות הדמוקרטיים של התנועה הציונית.
בן גוריון פעל כדי שלישראל לא תהיה חוקה באמצעות פרשה פוליטית מעורפלת - ואכן לישראל אין חוקה עד היום. הוא היה זה שהחליט שצה"ל יהיה צבא העם, עם גיוס חובה, ולא צבא מקצועי והוא החליט כי אנשי הקבע ישתחררו בגיל מוקדם יחסית כדי לסייע לכלכלה של המדינה הצעירה. למרות המצב הכלכלי הקשה, מייסד המדינה הסכים להקצות סכומי עתק לטובת בניית הכור בדימונה, על כל משמעויותיו האסטרטגיות המלוות אותנו עד היום.
במשך 15 שנים ניהל את המדינה ללא עוררין כראש הממשלה ושר הביטחון, למעט תקופה קצרה בה משה שרת כיהן כראש הממשלה - תחת צילו הענק של בן גוריון, שלא באמת נתן לשרת למשול לבדו. בתחילת שנות ה-60, שכוחו הפוליטי כבר לא היה כבעבר (בעיקר בגלל ההתעסקות האובססיבית שלו ב'עסק הביש') הוא החליט לפרוש מראשות הממשלה והעביר, ב-1963, את המושכות ללוי אשכול.
סמכות ביטחונית שאין שנייה לה
למרות שהוא כבר לא היה ראש הממשלה ולמרות שהמפלגה שהקים עם משה דיין ושמעון פרס, רפ"י, נכשלה בבחירות 65 מול מפא"י של אשכול, בן גוריון נשאר סמכות ביטחונית משמעותית. בין השאר, הוא תקף את הרמטכ"ל יצחק רבין ערב מלחמת ששת הימים כשזה בא להתייעץ עימו, בשיחה קשה שהובילה להתמוטטות שנויה במחלוקת של רבין. אחרי המלחמה, טען כי יש לסגת מכל השטחים שנכבשו פרט למזרח ירושלים ורמת הגולן.
את החיים הפוליטיים עזב בן גוריון רק ב-1970, כשהוא כבר לא רלוונטי לאחר שהוביל את תנועתו 'הרשימה הממלכתית' לארבעה מנדטים בלבד, לעומת הישג השיא של מערך בראשות גולדה מאיר, 56 מנדטים. פטירתו הגיעה בתקופה קשה במיוחד לישראל: רק חמישה שבועות אחרי סיומה של מלחמת יום הכיפורים, כשהמדינה הייתה שרויה בהלם ובאבל על המלחמה ואלפי הרוגיה.
רבים שואלים האם האיש הנמוך שלבש כמעט תמיד מדי חאקי, עם השיער המוזר והקול הצפצפני, היה מצליח להיבחר לראשות הממשלה בישראל של היום. תהה התשובה אשר תהה, רבים עוד יותר לא מבינים שכשהממשלה דנה בתנאי הפרישה של אנשי הקבע, במתווה לגיוס חרדים לצבא, בחוק ברית הזוגיות, במדיניות העמימות הגרעינית או בחשיבות היחסים עם ארה"ב היא, יחד עם כל הממשלות שלפניה, למעשה צועדת גם בסוף 2013 בתוך העקבות הענקיים שהשאיר אחריו דוד בן גוריון.