בגובה 2,500 מטרים מעל פני האדמה ושעה שמינית לטיסה הבלתי נגמרת, נושאי השיחה בתא הטייס מתחלפים כל הזמן. בשעה העשירית עולה השחר על אחד היעדים הרחוקים שמטוס אל על מגיע אליו. כשאצלנו השמש כבר שוקעת, שם עולה שחר של יום חדש.
המסע הזה לאוסטרליה התחיל 20 שעות קודם לכן בנתב"ג. יותר נכון, לרובם הוא התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה, בסמטאות עזה. 10 חיילים שנפצעו במבצע עופרת יצוקה, מתגברים עכשיו על מכשולים בצד השני של העולם בטיול שנערך לפני שבועות אחדים.
איזי אזגי עזב מאחוריו לפני שנתיים את החיים הטובים במיאמי, ובגיל 19 החליט לעלות ארצה ולהתגייס לצה"ל. רגע לפני הכניסה לעזה נפל פצמ"ר לידו והוא נפצע קשה. הרופאים נאלצו לקטוע את ידו השמאלית. "הייתי צריך להסביר לאמא שלי מה קרה, כי היא לא מדברת עברית", הוא מספר. "לא רציתי להגיד לה את זה. אמרתי שהלכה לי היד, ואני שומע את כל האחיות שלי בוכות".
רק שהכאב יעבור
דוד סיידוף, לוחם במשמר הגבול, חסם בגופו בשנת 2004 במחסום קלנדיה מחבל שהיה בדרכו לירושלים. מאז הוא משותק במחצית מפלג גופו.
מור שקד, לוחם בחטיבת הצנחנים, נפגע בבטנו וברגלו בהיתקלות עם מחבלים בעזה בשבוע השני של מבצע עופרת יצוקה. "באיזשהו שלב נגמר האדרנלין והכאבים מתחילים לבצבץ", הוא מספר. "כשאני אומר לבצבץ זה כאב כאב. צעקתי 'מורפיום' כל הזמן. אתה מחכה כבר שיהיה הרגע של הנחת, שיפסיקו את כל הכאב הזה. לא משנה באיזו דרך".
על פניו, זה נראה כמסע תענוגות של החיים: יאכטה מפוארת, איים אקזוטיים, ים ושמש. אבל הצצה לרגעים לפני כן מראה שמדובר במסע מעט שונה. לאחד יש שני ברגים בידיים לשני פלטינות. צעירי חב"ד דאגו לכך שלא יהיה להם אף רגע דל: טיולי ג'יפים מחוף לחוף, הפלגה מעל פני האוקיינוס השקט.
לשיר כל הדרך לפסגה
כל יהודי אוסטרליה התחרו אחד בשני מי יארח את הלוחמים הפצועים של צה"ל. בכל זאת, בקצה השני של הגלובוס לא בכל יום יש אפשרות לתת שניצל ופירה וחיבוק חם לחיילים ששומרים על הגבול.
אי אפשר, אומרים להם, להיות בסידני ולא לטפס על הגשר. זה כמו פריז בלי האייפל, כמו ניו יורק בלי הצצה בפסל החירות. אבל בדרך לדברים הכי טובים ניצבים המכשולים: לא פחות ממאה מדרגות עד למרפסת הראשונה. יש כאלה שיכולים ללכת מהר, יש כאלה שיכולים ללכת פחות מהר.
החבורה מתחילה את המשימה בשירה. בחצי הדרך מתברר להם שהחלק הקשה עוד לפניהם. וכשהם הגיעו, אף אחד מצעירי חב"ד - לא היה צריך לתת את האות. ככה, בלי לתכנן, פשוט פרצה שם שירה גדולה.