אביעד ויצמן רק בן 15, אבל הוא כבר יתום מאב ומאם. אמו נפטרה לפני כחצי שנה ממחלת הסרטן, ואמש נהרג אביו, יורם, בתאונת הדרכים הקטלנית שאירעה ברמת ישי. היום משחזר אביעד את רגע ההודעה על מות אביו, ומספר על תכניותיו לעתיד.
"דיברתי איתו באותו הערב ב-21:30, ואמרתי לו שאני מתגעגע", הוא מספר. "היינו מדברים פעמים רבות בסלולר: בהפסקה בבית הספר, לפני ואחרי אימון. אם אני לא שומע את הקול שלו יותר משעה אני מרגיש לא טוב".
לאחר מות אמו, מספר אביעד, מותו של האבא יורם היה קשה עוד יותר. "הוא גידל אותי מאז שנולדתי, נתן לי הכל", הוא אומר. "אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד. הוא היה החצי השני שלי. למעשה אני מתגעגע אליו תמיד".
הרגע בו קיבל את ההודעה על מות אביו באמצע הלילה היה הרגע הקשה בחייו. "בשתיים וחצי בלילה קיבלתי את הבשורה", הוא אומר. "דפקו לנו בדלת וקמתי בשמחה מהמיטה - אך אחרי כן ראיתי שוטרים, פסיכולוג ומישהו מהעירייה". הפסיכולוג לקח אותו הצידה וסיפר לו על הבשורה. "הוא אמר לי שאבא נפטר", סיפר. "רעדתי במשך שעתיים והתחלתי לבכות. לא ידעתי מה לעשות כי אבא שלי היה אדם מיוחד. חשבתי שאולי מדובר בטעות. זה מאוד קשה".
אביעד מתכנן לשוב מהר ככל שניתן לשגרה, אך יודע שהחל מהיום, זה כבר לא יהיה אותו הדבר. "אני אמשיך לשחק כדורגל וללמוד", הוא מבטיח. "כל מבחן שהייתי מביא הביתה - חיכיתי שאבא יגיד שהוא גאה בי. הייתי מתכונן ועושה בשבילו. אמשיך לשחק וללמוד - אבל לא כמו פעם".