כבר חודשיים שהבקרים של דניאל מתחילים בבית החולים בדרך לעוד יום של שיקום. "סמוך עלי, משפט שאתה צריך לזכור: יש דברים יותר גרועים בעולם", אומר לו ילד אחר. כך מדברים ילדים בני 11 במרכז השיקום.
דניאל לא מוותר על אף מכשיר, מוודא שעשה מספר מדויק של מטלות וקצת יותר. הרי כל הרמה של משקולת, כל מתיחה של השריר היא צעד קטן בדרך למטרה – ללכת שוב, למרות הרגל הקטועה. זה קרה ב-6 בפברואר השנה. שבת של שמש הביאה איתה אלפי מטיילים לראות את הגולן המושלג. שם קרה האסון.
עברו חודשיים מאז עלה עם אבא, אבא וארבעת האחים שלו כדי לשחק בשלג בהר אביטל. ומאז שהגיעו ל"תל השומר" הם מנהלים יומן מצולם. בלי מחסומים. היום הראשון שהתקלח, היום הראשון שלא צרח מכאבים, הפעם הראשונה שנסע הביתה.
הפעם הזו הייתה חודש אחרי הפציעה. זה לא פשוט לחזור לחיים הרגילים שלך – רק ששום דבר בהם לא דומה למה שהיה קודם. להורים אין זמן בכלל לזוגיות כשבכל לילה אחד מהם צריך לישון עם דניאל. בחודש הראשון הם אפילו לא דיברו אחד עם השני, בגלל הפחד להתמודד.
"אח שלי התפוצץ"
לדניאל, גולי – כך קוראים לו במשפחה, יש עוד 4 אחים ואחיות. כששואלים את אביגיל הקטנה מה קרה, היא עונה: "אח שלי התפוצץ", בחיוך של ילדה קטנה. "לגולי אין כף רגל", אחותה משחזרת את האירוע.
"מה שהיה מבאס זה כשהייתי צריך לעשות פיפי וקקי וכל מיני דברים אבא שלי היה צריך לסחוב אותי ממקום למקום, אבל זו רק תקופה וזה יעבור אז אני מנסה להתגבר על זה", הוא אומר בפתיחות מדהימה. וזה מדהים – דניאל לא מתעסק בכעס בכלל, אלא רק בשיקום.
והרגע שהוא חיכה לו הגיע. לעמוד שוב על שתי רגליים, גם אם אחת מהן היא לא רגל אמיתית. כמה ימים לפני פסח הוא מגיע לפגישת מעקב מחלקתית. בבית החולים מסתובב עכשיו ילד בן 11 שמתעקש להראות שמה שחשוב הוא מה שיהיה ולא מה שהיה.
דניאל שחזר את רגעי הדרמה
יממה לאחר פיצוץ המוקש שגרם לפציעתם של חמשת בני משפחת יובל, שחזרו בני המשפחה את מה שאירע במהלך הטיול בגולן שהסתיים באסון וטענו שוב: לא היה שילוט או גדרות במקום.
ממיטתו בבית החולים רמב"ם בחיפה סיפר דניאל בן ה-11 על רגעי הדרמה. "אני ואחותי עלינו למעלה לפסגה", הוא נזכר. "בנינו בובת שלג ואז דרכתי על משהו והוא התפוצץ. לא היו שום גדרות ולא כלום והיו עוד הרבה אנשים מסביב. כשהם שמעו את הפיצוץ הם התחילו להיכנס למכוניות".
"לא בכיתי או צרחתי"
בהתחלה לא עיכל דניאל את האסון. "חשבתי שזה חלום רע", ציין. "שמעתי רעש נורא חזק ולא הבנתי מה בדיוק קרה. אח"כ שאלתי את אבא והוא הסביר לי שדרכתי על מוקש. הייתי מבוהל אבל לא בכיתי או צרחתי".
גם גיא יובל, אבי המשפחה, עדיין מתקשה להבין איך הפך הטיול לחוויה טראומתית. "בתור אבא אתה לא חושב שיכול לקרות דבר כזה", הדגיש. "דניאל הרגיע אותי. הוא היה מאוד אמיץ. אני לא מכיר אנשים מבוגרים שמתנהגים ככה".
האב הכחיש את הטענות לגבי התנהלות המשפחה והדגיש כי לא היה כל פסול בהתנהגותם. "נכנסנו לתוך אזור שהיו בו הרבה מאוד אנשים אחרים ולא היה שום סימן לגדרות", סיפר. "לא הייתי חושב בחיים לקחת את הילדים שלי ולעבור איתם גדר. לא היינו בוחרים להתעלם מגדר תיל".
גם אם המשפחה אמרה כמה מילים למצלמות. "יצאנו בשעה די מאוחרת והתלבטנו אם לנסוע כבר כי חשבנו שיהיה מאוחר מדי, אבל הילדים נורא רצו לראות את השלג – אז נסענו", כך לדברי האם. "בזמן האירוע הייתי במרחק עם הבנות הקטנות וחיכינו שגיא והילדים יחזרו, ואז פתאום שמענו בום, אבל לא חשבתי שזה קשור אלינו. ראיתי את הבת שלי יורדת מההר עם פנים שחורות. אני לא כועסת על איש, אני רק רוצה שהוא ירגיש טוב".
האב חילץ את הילדים בידיים
האירוע הקשה התרחש בשעה שמשפחת יובל מהוד השרון יצאה לטייל וליהנות השלג שהצטבר בהרי הגולן. סמוך לשעה 13:30, בעוד בני המשפחה משחקים בשלג באזור הר בנטל בצפון הרמה, נשמע לפתע פיצוץ עז. דניאל נפצע קשה ואיבד את אחת מרגליו ועמית נפצעה באורח בינוני מרסיסים.
אביהם של הילדים, גיא יובל, חילץ את שני הילדים שנפצעו קל יחסית. למקום הוזעקו מסוק מלהק תעופה וכוחות של מגן דוד אדום, שפינו את שני הילדים לבית החולים רמב"ם בחיפה, לאחר שהעניקו להם טיפול ראשוני בשטח. אם המשפחה נפצעה באורח קל מרסיסים בפניה, ושני בני משפחה נוספים נפצעו אף הם באורח קל. מספר בני אדם נוספים לקו בחרדה כתוצאה מהאירוע הטרגי וטופלו על ידי הכוחות בשטח.
שני הילדים פונו כאמור לבית החולים רמב"ם בחיפה כשהם מורדמים ומונשמים. רגלו של הילד נקטעה עוד לפני הגעתו לבית החולים. ד"ר ערן טל-אור, רופא בכיר במערך הטראומה בבית החולים רמב"ם, ומי שטיפל בילדים עם הגעתם לבית החולים, מסר שעל פי הפגיעות מדובר במוקש נעל שמיועד לפגיעה בחיילים.