64 שעות חיכה הקוסם חזי דין בלי לשמוע צליל אחד, צליל המסור החשמלי. זה הסימן שהגיהינום נגמר. בחודש אוגוסט, כשהרעיון עלה, בלוק של קרח נראה די הגיוני. אפילו רצוי. ככה זה אוגוסט. שיר של יו-2 בשם מגניפיסנט הניע את התהליך.
"אמרתי לעצמי שאני צריך איזה משהו כזה, משהו גדול, מגניפיסנט", סיפר דין. "ונזכרתי בדבר הזה שעשה דיוויד בליין". לפני תשע שנים הדהים אמן האקסטרים-מג'יק דיוויד בליין את העולם כשנכלא בבלוק של קרח שקוף בטיימס סקוור בניו יורק. בלי אוכל, בלי שתייה, סוודר, או אפילו יכולת לזוז, במשך 63 שעות, 42 דקות ו-15 שניות.
חזי ננעל על הרעיון לנסות לשבור את השיא. לפרויקט הוא קרא "חזי דין הולך למות". הוא התחיל משטר אימונים אינטנסיבי. גופני ונפשי. מגיל תשע הוא קוסם. זה הדבר היחיד שהוא מוכן לעשות. הוא חי בשביל לראות את הלסת שלנו נשמטת בתדהמה, ואז הוא מחייך.
מרוב דאגות ואס-אם-אסים. אבא שלו, שלום, שהיה לוקח אותו בתור ילד להופעה אחרי הופעה, סבל ונהג, מסיע אותו גם הפעם להופעה של חייו.
64 שעות של עינוי
הטריק הוא שאין טריק. אין פתח מילוט מתחת לבמה. אין הולוגרמה. באקסטרים-מג'יק אתה עושה דבר לא הגיוני כי אתה בן אדם לא הגיוני. בשמונה בבוקר אטמו אותו בתוך שמונה טונות של קיפאון ליד המזרקה בכיכר רבין. בפינות הבמה מחכים מסורי שרשרת חשמליים למקרה של חילוץ חירום.
במשך יומיים וחצי הוא היה איש הקרח מכיכר רבין. זוג עיניים תשושות מציצות החוצה דרך הבלוק החצי שקוף. 64 שעות של עינוי. ביום רביעי בצהריים הוא התמוטט בשקט בתוך הקרח. הבגדים שלו כבר היו רטובים לגמרי במים קפואים והוא התחיל להזות הזיות.
אבל חזי שרד. רבע שעה לפני שהסתיים העשור הוא שבר את השיא העולמי הבלתי נתפס של דיוויד בליין. מסביב העיר חגגה, והוא ספר את השניות וחיכה למסור. כשהוציאו אותו בסוף, טיפה אחרי חצות, לא נשארו לחזי משפטים חגיגיים שיהלמו את גודל המאורע.
"אם אתה שואל אותי אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה הייתי עונה שכן", אמר דין. אבל אני לא מתכוון לעשות את זה פעם נוספת". מה הוא כן יעשה? לא בטוח שאתם רוצים לדעת.