שלד מכשפה בת 12 אלף שנה התגלה במערת החילזון בגליל, בחפירות של ארכיאולוגים מהאוניברסיטה העברית. לצד השלד התגלו גם שרידי 50 צבים, נמר ורגל אדם.
ארכיאולוגים מהאוניברסיטה העברית מצאו במערת חילזון שבגליל שלד בן 12 אלף שנה של אישה שעסקה כנראה בפעילות דת רוחנית. יחד עם השלד נמצאו בקבר גם מנחות יוצאות דופן: 50 שריוני צב, עצמות אגן הירכיים של נמר וכף רגל של אדם. קבר השאמאנית שאותר בצפון הוא העתיק והיחיד המקושר לשאמאניזם שנמצא בכל אזור המזרח התיכון.
מעצמות האישה ניתן לגלות כי הייתה כבת 45. עצמותיה מעידות כי סבלה מפגמים גופניים מלידה ומזִקנה ועל כך שסבלה מכאבים. מבדיקה של השלד עולה עוד, כי לאישה היה מראה מעוות וכי היא כנראה צלעה וגובהה לא עלה על מטר וחצי.
החוקרות ד"ר גרוסמן ופרופ' אנה בלפר-כהן מן האוניברסיטה העברית טוענות כי ייחודיות הקבורה והמאמצים שהושקעו בעיצוב הקבר מעידים על כך כי זהו קבר שאמאנית בעלת מעמד גבוה במיוחד בקהילה. תפקיד השאמאן היה בעבר תפקיד מפתח בחברה וייעודו לגשר בין ישויות רוחניות לבין פרט או החברה כולה. שאמאנים שימשו בתקופה זאת כשליחים, כמרפאים וכקוסמים. במקרים רבים נקברו השאמאנים יחד עם פריטים אשר העידו על הכוחות הרוחניים שלהם, בעיקר על הקשר עם ישויות מעולם החי שמהם מבקשים השאמאנים עזרה.
בקבר הונחו פריטים ייחודים שלא נראו בקברים אחרים מתקופה ומתרבות זאת. בנוסף ל-50 שריוני צב, עצם אגן של נמר וכף רגל של אדם, נמצאו בקבר גם עצמות חזיר בר, זנב של פרת בר ועצמות כנפי עיט. האישה כוסתה בקצה כנף העיט בעל הנוצות היפות ביותר.
התרבות הנטופית, אליה כנראה השתייכה האישה, התקיימה בתקופה בה החברה האנושית החלה לעבור ליישובי קבע ולייצר את המזון ללא תלות במשאבים מזדמנים. שינוי כלכלי זה והעלייה בגודל האוכלוסייה הצריכו ארגון חברתי חדש שהוביל למהפכה תרבותית. הנטופים השאירו אחריהם סימנים ראשונים לשינוי זה באזורנו. גופת האישה הייתה הראשונה שנקברה במקום ולאחריה נקברו עוד לפחות 27 אנשים במערה.